האקדמיה לייצורים – פרק 25 [חלק א'] –

״מצטערת שאיחרתי,״ נכנסתי בחיפזון אל חדר ההרצאות והתיישבתי במושב הקבוע שלי. קרוליין הביטה בי במבט זועף, אבל ידעתי שזה רק בגלל שהיא חייבת. היא אמרה שאנחנו לומדים כאן שוב היא בגלל שנעשה שיעור מיוחד.
״אני מקווה שאתם יודעים לשחק, בגלל שהשיעור נשחזר סצנות מסרטי וספרי פנטזיה.״ קרוליין חייכה. לא הייתי מהתלמידים שהריעו. ״הראשונים שיעלו הם מרטין וג׳ין מתוך ׳מסעות גוליבר׳.״ היא מחאה כפיים וזזה הצידה. התלמידים שחורי השיער התחילו להציג. עוד חמש סצנות הוצגו וכבר לא נשארו תלמידים שלא הציגו. מבטה של קרוליין עבר על כולם ונעצר עלי. ״רייצ׳ל, תרצי להיות הבאה?״ היא חייכה לעברי. הייתי המומה.
״אני.. מה?״ כאילו מישהו שיתק אותי. קמתי ממקומי בזהירות והתחלתי לצעוד לעבר הבמה.
״עכשיו, רייצ׳ל צריכה שותף. מישהו מתנדב?״ היא שאלה ׳במקרה׳.
״אני אעשה את זה,״ ג׳ייסון קם ממקומו והתחיל לצעוד לידי.
״מה אתה עושה?״ לחשתי – רטנתי. ג׳ייסון גיחך ועזר לי לעלות לבמה.
״משחק. איזה סצנה את רוצה לעשות?״ הוא ענה. כל העיניים היו נעוצות בנו.
״זה מטומטם.״ נאנחתי. ״אבל את הסצנה מייצורים יפיפיים, כשהוא לוקח אותה הביתה.״ עניתי ופיזרתי את השיער שלי.
״החלטתם?״ קרוליין שאלה. ג׳ייסון פנה אליה בחביבות וחייך.
״כן. אנחנו נעשה סצנה מ׳יצורים יפיפיים,׳ . שנתחיל?״ הוא שאל. קרוליין הנהנה והתמקמנו, כל אחד בצד השני של הבמה.

״אתה מטורף? או פשוט נהג גרוע?״
״זאת את.״
״מה ניסית לעשות, להרוג אותי?״
״את אמיתית.״
״עיסה אמיתית, תודות לך.״
״אני לא מטורף. חשבתי שאני כן, אבל אני לא. זאת את. את עומדת כאן מולי.״
״לא להרבה זמן.״
״את זאת שפשוט הופיעה משום מקום ורצה אל תוך הכביש המהיר.״
״הלו? חיפשתי אחרי מישהו שיעזור לי, גאון. המכונית של דוד שלי מתה. יכולת פשוט לנסוע. לא היית חייב לנסות לדרוס אותי.״
״זאת היית את בחלומות. והשיר. השיר המוזר באייפוד שלי.״
״איזה חלומות? איזה שיר? אתה שיכור, או שזו סתם בדיחה?״
״אני יודע שזאת את. יש לך את הסימנים על הידיים.״
״זה? יש לי כלב. תתגבר על זה.״

״נצטרך לעצור, אבל זהו.״ קרוליין אמרה והניחה את ידה על הכתף שלי. ״כל הכבוד,״ היא לחצה ידיים עם ג׳ייסון והוא הביט בי. חזרנו למקומות שלנו, אני במושב שלי והוא שני כיסאות מאחורי. היינו האחרונים שהופיעו בשיעור עד לצלצול.
״זה היה.. משהו.״ כריס אמר ופתח את דלת האודיטוריום.
״מה היה?״ שאלתי והעמדתי פנים שאני לא יודעת. כריס גיחך.
״שניכם. אתם מעמידים פנים שלא אבל בעצם כן. אתם מחבבים אחד את השני.״ חלפנו על פני כמה תלמידות צעירות יותר והגענו לקפטריה. לקחנו מגשים והעמסנו ספגטי וצ׳יפס על הצלחת.
״זה שטויות,״ עניתי לבסוף והתיישבתי ליד סופי. כריס התיישב מולי.
״את יודעת שלא. תפסיקי להכחיש.״ הוא צחק ותקע את המזלג שלו בספגטי.
״מה שטויות?״ מאדי התיישבה בינו לבין סקיילר. ״שהאף של קיילה עבר ניתוח?״
״איכס, כאילו מישהו היה מאמין שהוא אמיתי. והתחת שלה.״ סופי עיקמה את פניה בגועל.
״אפשר לחזור לנושא?״ כריס נאנח. לפעמים אני חושבת שהוא מעדיף להיות סטרייט בגלל דברים כאלה.
״בסדר, מה שטויות?״ סקיילר שאלה במתיקות מזויפת. מאדי הניחה את סנטרה על אגרופה.
״אל תגיד את זה,״ גלגלתי עיניים ונשענתי אחורה. דחפתי צ׳יפס לפה וחיכיתי.
״רייצ׳ל אומרת שהיא לא מחבבת את ג׳ייסון כשבעצם היא כן.״ הוא אמר וסיבב את המזלג שלו במיומנות. כולן צחקו כאילו זה היה מובן מאליו. זה לא מובן מאליו. חוץ מזה שזה כן..
״אני לא,״ שיקרתי. ״ואפשר להפסיק לדבר על זה בכל פעם מזורגגת שאנחנו יושבים פה.״ כולם שתקו והסתכלו עלי.
דממה. חיכיתי שמישהו יפר אותה.

״הם שחזרו סצנה מיצורים יפיפיים היום.״ ידעתי. ידעתי שזה יהיה כריס. לעזאזל עם הידע ההומואי והכל כך נחמד ומדהים שלו. הלוואי שלא אהבתי את חבורת האידיוטים האלה.

״אלוהים! איזה מהן?״ סופי זעקה בהתרגשות. מאדי וסקיילר שרקו לי.
״תפסיקו, אתן מביכות את כולם!״ ייללתי. כיסיתי את עיניי בידיי ומלמלתי קללות.
״הסצנה שהם מדברים בגשם ממש לפני שהוא לוקח אותה הביתה. וג׳ייסון התנדב,״ הוא ביטא את המילה ׳התנדב׳ בלחש, כאילו היא הייתה אסורה. הבנות רטטו בשמחה (כן, רטטו.) ורכנו לפניו של כריס. הם הצמידו אצבעות והרטיטו אותן בשמחה ביחד.
״תמצאו חיים!״ אני אומרת בייאוש ונשענת אחורה.