הארי פוטר ואש האזמרגד פרק 17: הסתחררות

– פרק 17 –
הארי נשכב על הרצפה והחל להיחנק.
"מה קרה לו?" שאלה הרמיוני.
"תכף נטפל גם בך!" אמר וולדמורט והמשיך את דבריו. "מיד בך!" אמר וולדמורט לדין.
"לא!" לחש הארי.
"זה נכון שהתפוררה לי היד והתפוררתי מזמן, אבל עכשיו, כלום לא יוכל לעצור אותי!!! כלום!!!"
וולדמורט הניף את ידו עם השרביט למעלה, ויצאה מהשרביט אש אזמרגד, והקפיץ את העולם מין ברק אזמרגד – סגלגל.
"מה קורה לי?" שאל הארי.
לאחר כמה שניות לא ויתר לו.
"אקספליארמוס!"
"אבדה קדברה!"
ניצוץ אדום יצא משרביטו של הארי ונכנס לתוך וולדמורט.
ניצוץ ירוק יצא משרביטו של וולדמורט ונכנס לתוך הארי.
ברגע ששניהם קראו 'אקספליארמוס' ו'אבדה קדברה' המקום כולו הסתחרר בצבעים של אפור ושחור.
"איפה אנחנו?" צעק הארי בשביל שוולדמורט ישמע אותו, אך הסיכויים היו נמוכים מכיוון שהייתה סערה מאוד חזקה, והם הסתובבו בגוונים של אפור ושחור.
"אתה צריך לדעת!" ענה וולדמורט במהירות, והארי התפלא שוולדמורט שמע אותו, ושהוא שומע אותו.
"אני חושב שאנחנו צריכים להפסיק את הכישוף" הארי אמר בזמן שעצם את עיניו.
"למה, טיפש?" צעק וולדמורט בחוסר סבלנות ובאי הבנה.
"בשביל שהכל ייפסק. תראה מה הולך פה! אנחנו יכולים לשנות את הגורל!" ענה הארי, בזמן שצעק.
"תסתום כבר ותפסיק את הכישוף". אמר וולדמורט.
הארי ישר אמר כשוולדמורט סיים את דבריו. בספירה שלי. 1,2,3…!!!" הארי הפסיק את הכישוף, אך וולדמורט המשיך.
הארי נפל, בזמן שצווח כשהוא מדמם: "לא!!!"
הארי נזכר בכל מה שעברו עד היום, ולא הצליח להפסיק לשכוח. "רון… הרמיוני… דין…"
וולדמורט היה נסער, והוא הסתובב סביב הארי. "בשביל מה? בשביל מה?" שאל הארי את וולדמורט.
באותו הרגע דין התקרב לוולדמורט, בתקווה שיצליח לעשות משהו.
"דין, לא!" הרמיוני עצרה אותו, אך זה היה לשווא. דין המשיך. "דין, אתה עושה טעות!!" היא לא ויתרה.
דין ידע מה רצה לעשות. הוא התקרב לגבו של וולדמורט, מבלי שידע וולדמורט. הוא לחש כישוף, ושרביטו נהפכה לסכין חדה וכסופה.
הרמיוני שתקה, ורק קיוותה שיצליח. היא ידעה שאם לא, זה יהיה על מצפונה, אך היא לקחה את האחריות. ליבה דפק בחוזקה רבה, והיא ידע שהיא סיכנה גם את הארי וגם את בנו, דין.
דין התקרב ללורד וולדמורט, שאף אחד לא הצליח לגבור עליו עד עצם היום הזה.
דין רעד ופחד, אך הוא חשב על אביו, על הארי.
דין הרים את ידו והוריד אותה במהירות רבה. ברגע שהסכין נגעה בלורד וולדמורט, המקום כולו השתנה למערה עם קצת אור.
דמו של וולדמורט נשפך על ידיו של דין וגם קצת על הארי.
וולדמורט נפל, ומת לנצח.
באותו הרגע הארי התעלף.

"הארי. הארי!" רון קרא לו כשהיה בבית החולים בבית הספר לכישוף ולקוסמות הוגוורטס.
הארי פתח את עיניו אט אט, ולראשונה ראה את ג'יני, וישר לאחר מכן את רון. "ג'יני? רון?" לחש הארי.
ג'יני מיד ענתה לו "אני יודעת, איך אתה מרגיש?"
הארי ענה "יותר טוב".
רון ישר אמר: "הרמיוני שחררה אותה, היא עשתה איזשהו כישוף מאוד מוזר, אבל אני זה לא העיקר."
הארי ישר ענה לו. "איזה יופי! מאוד התגעגעתי אליך. אתה יודע אולי איפה הרמיוני ודין?"
רון ענה: "הרמיוני הלכה להביא לך מים כשתתעורר. כל רגע היא צריכה לחזור, ואני חושב שדין איתה…"
"יופי… יופי…"
לאחר כשתי דקות הרמיוני חזרה עם כוס מים בידה הימנית ולידה דין.
"היי הרמיוני. היי דין." אמר הארי.
"היי, איך אתה מרגיש?" שאלה הרמיוני. "יותר טוב" ענה.
"מה קורה, גיבור אלוף שלי?" שאל הארי והחמיא לו על כך שהרג את הלורד וולדמורט, ומעבר לכך הוא גם הציל אותו. "אני מרגיש מעולה. רק שתדע שמאוד התגעגעתי אליך!" ענה דין. "גם אני, מאוד!" אמר הארי.
"הי, מה איתי? לא התגעגעת אליי, חמוד?" שאלה ג'יני וצחקה. "ברור שהתגעגעתי גם אליך!! מה נראה לך?" ג'יני קמה מכיסאה שהיה ליד הארי וחיבקה את דין.
"איזה חופש!" אמרה הרמיוני.
"נכון. מחר מתחילה שנת הלימודים?" שאל הארי. הרמיוני ישר ענתה לו: "כן. נראה איך אבל איך דין ירגיש, אז אל תדאג…" אמרה והמשיכה את דבריה. "היום הראשון סתם משעמם, לא לומדים כלום. רק מחלקים את התלמידים החדשים לקבוצות ויש טקס".
"כן, אני יודע".
"נראה לי אני אלך לישון, כי אני קצת עייף. אז נתראה מחר… ביי!" אמר הארי בחולשה. "אתה תקום מחר בבוקר ותרגיש הרבה יותר טוב" אמרה לו ג'יני בנחמדות.
הארי הלך לחדרו של דין ונרדם שם על הרצפה. שרביטו הייתה מונחת לידו, על המיטה של דין.

הארי למחרת הרגיש הרבה יותר טוב. דין בכלל לא התרגש מהיום הראשון ללימודים בהוגוורטס, למרות שכל חופשת הקיץ חיכה לו.
דין ירד במהירות רבה במדרגות כשהוא כבר לבוש ומוכן. "בהצלחה, דין!" אחלו לו ג'יני והארי לקראת שנת הלימודים החדשה בבית הספר לכישוף ולקוסמות הוגוורטס.
"תודה, אבל תדעו שאני יצליח גם ככה בלי האיחולים שלכם. הרגתי את הלורד וולדמורט!" ענה דין בצחקוק, והזכיר להם גם שהוא לא שכח את מה שקרה, שהרג את הלורד וולדמורט.
"טוב, אל תיקחו את מה שאמרתי כל כך קשה, זה לא היה בכוונה להעליב." אמר דין. חשב הארי: בטח התבגר, כמוני, במהלך שבעת השנים בהוגוורטס. כך גם ג'יני חשבה.
"בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה!" ענתה ג'יני במיידית. הארי חייך אליה וישר הסתכל על דין וקרץ לו. דין חייך אליו בחזרה.
"מה השעה עכשיו?" שאל דין ופנה אל ג'יני. הארי מיד ענה לו. "בערך רבע לשבע, כדאי שנצא." הארי הפסיק את דבריו ולאחר מכן המשיך, "איזה מזל שכבר קנית את כל הציוד להוגוורטס." אמר הארי לדין. דין פתח את הדלת ויצא מביתו. בעקבותיו ג'יני ואחריה הארי, שבדיוק סגר את דלת הכניסה.