שחף (תקראו לי קייטי)
זה היה פרק ארוך יחסית. אשמח אם תאהבו ( :

ההרפתקא שמעולם לא ביקשתי #1

זה היה פרק ארוך יחסית. אשמח אם תאהבו ( :

קמתי מהר וצרחתי בהתרגשות- "היום הראשון של הלימודים!!!!!!!" אספתי את כל הציוד החדש שהכנתי- מחברת בצבע זהב עם נצנצים, מחברת בצבע כסף עם נצנצים, מחברת לבבות, עט עיפרון עם ציור של מיני מאוס, עיפרון עם צבע וורוד וסגול מרוח עליו, עיפרון עם לק נצנצים, ועוד מלא ציוד, ואספתי לתוך תיק הצום צום שלי! אני עולה לחטיבה וממש מתרגשת! עליתי על ההסעה ונרדמתי… התעוררתי בבית הספר, אצל האחות. היא לא הייתה שם. קמתי באיטיות ופתחתי את הדלת. לא האמנתי למראה עיניי! לכולם היו כנפיים! "הנה היא!" אמר קול מאחורי. סובבתי את הראש וראיתי ראש סגור בתוך צינצנת עם גוף רובוט. "בואי פנימה." הוא אמר ומשך אותי פנימה. הוא הושיב אותי על המין מיטה הזאת שיש אצל הרופאים. נכנסה פנימה נערה עם כנפיים עגולות- בכל צד שני עיגולים- כתומות. "המורה? קראתה לי?" שאלה בקול ביישני. "כן, כן. שבי רגע." ענה והיא עפה לכיסא כשהשאירה מאחוריה שובל נצנצים כאלה. היא הסתכלה עלי. "אין לה כנפיים! היא בת אנוש?!" שאלה בהסטריה. האיש שחיטט בכופסא מסכוכית עם כל מני תחשיטים ומבחנות ענה "כן, אל תדאגי." "מה היא עושה כאן??!!" כמעט צרחה בקול הביישני החמוד שלה. "היא האחת." אמר ושלף מהכופסא חוט עם יהלום סגול באמצע. הושטתי ידיים והוא נתן לי את זה. "נו? למה את מחכה?" שאל ואני ענדתי את השרשרת בהיסוס. פתאום הכל מולי זהר בלבן. עפתי באוויר והרגשתי סחרחורת, וכאב בגב.

נקודת מבט סילביה-

מסביב הבת אנוש הזאת הייתה הילה לבנה חזקה. היא צרחה ויצאו מהגב שלה כנפי נץ ענקיות צהובות זוהרות כמו השמש, שמִן נראה שהן חלק מהאוויר, העיניים שלה נהיו לבנות! היהלום הסגול עלה למעלה ופתאום זהר באור חזק. הצטרכתי לעצום את העיניים ונראה גם שהדוקטור עשה זאת. הנערה ירדה למטה באטיות ונשענה על הקיר. "מה קרה לי?" שאלה בסחרחורת. "מה קורה פה, דוקטור??" . "את הנבחרת שתציל אותנו, הפיות!" אמר וניגש אליה. "אציל אתכם ממה?" שאלה. "תקראי לי דוקטור. רק דוקטור" אמר כאילו התעלם משאלתה. "והעלמה המדהימה שלידי זאת סילביה." אמר בחיוך והסמקתי. "ולך קוראים ליה, נכון?" שאל. "איך ידעתה?" שאלה בהפתעה. "אני יודע הכל!" אמר וצחק. אחר כך הרצין. "יש לך כוחות אדירים ביותר! תלמדי כאן ואל תספרי לבני האנוש שום דבר!" . "ממילא לא יאמינו לי…" אמרה ונאנחה. "יש לך כוח עצום שיוכל להציל את הפיות. תלמדי כבר להשתמש בו." אמר וליווה אותנו החוצה. "כל טוב!" אמר וטרק את הדלת. שמענו פתאום צרחה.

נקודת מבט ליה-

שמענו צרחה. ניסיתי לעוף לשם וגיליתי שאני יכולה לעוף גם בלי לנופף בכנפיים. אני עדיין יכולתי לנופף בכנפיים אבל בלי לנופף היה מספיק בשבילי! ראיתי ערימת ספרים ומתחתיה צצה פיה עם כנפיים בערך כמו של ווינטר בלו (הספר הזה) מהרתי לעזור לה. "תודה." אמרה. "את חדשה? לי קוראים מרינט! ו… וואו! איזה כנפיים!" אמרה ונסתה לגעת בהן, והיד שלה עברה דרכן. היא נבהלה ונפלה אל תוך ערימת הספרים. סילביה עזרה לה לקום ואמרה באדישות- "זאת ה'נבחרת'." "מי אמר??" שאלה מרינט בכעס. "הדוקטור. הוא נתן לה טליון מיוחד ואמור להיות לה המון כוח!" הסמקתי קצת והיה צילצול. "בכל מקרה, ברוכה הבאה, אממ…." "ליה" אמרתי וחייכתי. היא עפה לשיעור (תרתי משמע) סילביה חזרה. "אה, וכדאי שתלכי למנהל שייתן לך את מספר הלוקר והכיתה!" אמרה והלכה. הסתובבתי ובהיתי בחדר המנהל.


תגובות (3)

אהבתי מחכה להמשך !

17/08/2016 23:36

מעניין… מחכה גם להמשך

18/08/2016 02:04
5 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך