החיים שלי פרק 4

לפני שאתם מתחילים לקרוא רדו ל-רציתי להוסיף…
* ** * * * * * ** * * ** ** * * * * * *** *** * * * ** ** * * * ** * * * * * **** * * * * * * * * * * * * * * * * **הלילה היה שחור משחור
היה לי קר והייתי מאוד עייפה אבל לא רציתי להתייאש.
התחלתי לרוץ בין הסמטאות.
הוא היה מהיר,הרבה יותר מהיר ממה שחשבתי.
ניסיתי לרוץ כמה שיותר מהר ובשקט ו…כנראה ששני הדברים האלה לא מסתדרים ביחד.
נתקלתי באבן ונפלתי, דם התחיל לזלוג מהרגל שלי וכשקמתי הכאב היה חד.
רצתי ככל יכולתי אבל הוא השיג אותי.
רק עכשיו שמתי לב לסכין הגדולה שהחזיק באחת מידיו.
הסכין התקרבה אלי לאט לאט ובסוף הגיע לגרוני.
חשבתי שזה הסוף ו……….התעוררתי.
חשתי הקלה גדולה כשהתברר לי שכל זה היה בסך הכול חלום.
היה רק 3:00 בלילה.
מוזר.
אין לי מושג איך הגעתי לחדר שלי.
הדבר האחרון שאני זוכרת זה שנער הזה הפחיד למוות את הארסים.
הוא הסתובב אלי וחשבתי שזה היה יניב מהכיתה שלי.אבל זה לא הוא.
הוא לבש קפוצ'ון ולא ראיתי אל פניו.
הוא הושיט לי פתק,
ואמר" תאספי אותם,את כל ה-20.הם יעזרו לך
למצוא את הגדולים ביותר. הוא יבוא אבל הגורל בידייך."
מוזר.
הקול שלו,כאילו היה בתוך הראש שלי
השפתיים שלו בכלל לא זזו.
"מה?? על מה אתה מדבר? מי אתה בכלל?"
במקום לענות הוא התקרב אלי ונגע בראשי עם אחת מידיו והסתובב.
הידיים שלו היו צבעוניות כאילו קשקש על ידיו עם טושים.
קראתי לו שיחזור ויענה לי.
פתאום חשתי עייפות גדולה ,נפלתי לתוך החשיכה
ו…מצאתי את עצמי פה, בחדר שלי.
יכול להיות שכל זה היה חלום?
אולי הערב הנוראי עם אורן,הארסים והנער המוזר הזה היה
בסך הכל סיוט שהתגנב אלי בזמן שישנתי??
לא.זה לא היה חלום.
הסטתי את מבטי לרצפה ושם שכב לו בנחת פתק.
אותו פתק שהנער הזה הביא לי.
פתחתי אותו וגיליתי שזה בעצם היה תמונה.
תמונה של קיר כלשהו ועליו מצויר ציור
של נחל זורם בתוך יער ובאופק יש הרים גבוהים.
לרגע אחד חשתי את המים וחשבתי שאני יכולה
להכניס את ידי לתוך הציור.
מהר קיפלתי את התמונה והנחתי אותה על השידה שליד מיטתי.
"כנראה את הוזה או משהו" אמרתי לעצמי.
הבטתי בתמונה המקופלת וראיתי שכתוב עליו משהו.
לקחתי אותה וקראתי "מספר אחת.צפונה לעיר,50 צעדים -מספר שתיים"
לא הבנתי מה שכתוב ולא היה לי זמן לחשוב .
כל מה שרציתי זה פשוט לישון,לשכוח מהכל.
עצמתי את עניי ונרדמתי….

ההמשך יבוא!
מוחעחעחחעחעחעחחעחע……. :)