היומן מסתורי של ליבי- פרק 3

הם חגגו לליבי את היום הולדת והיה שמח וכיף.
פרק 3
לאחר 15 שנים….
קמתי בבוקר לשמע צעקתה של אימי "ליבי מתוקה קומי יש בית ספר!".
התלבשתי בזריזות בגינס וחולצה משי כחולה ונעלתי נעלי אולסטאר לבנות.
אמי פתחה את הדלת וחייכה אליי כשבידה מרית "בוקר טוב, אבא ואני מחכים לך, בואי נאכל כולנו ותיסעי לבית הספר" הנהנתי, לקחתי את התיק שלי וירדתי למטה.
אמא הניחה על השולחן צלחת עם פנקייקים, אבא הניח את העיתון בצד והתיישב על ידי, אמא התיישבה לידו והתחלנו לאכול.
אבא שאל "את צריכה שאסיע אותך?", הנדתי בראשי ועניתי "לא אין צורך אבל תודה אני צריכה ללכת לקחת את אדי" הוא הנהן וקם להתארגן לעבודה.
אדי זה כינוי החיבה שלי לאדוארד, אדוארד הוא החבר הכי טוב שלי מאז תחילת חטיבת הביניים ובמקרה גם יצאנו באותו תיכון ככה שאנחנו מכירים כבר 5 שנים".
אמרתי "שלום!" לאמא ואבא והלכתי אל המכונית שלי.
נסעתי במכונית הישנה שלי ונעצרתי ליד ביתו של אדי, צפרתי הוא יצא עם חיוך, הוא נכנס למכונית וישב ליד המושב של הנהג.
אמרתי "בוקר טוב משהו עם מצב רוח טוב!" הוא צחק ואמר לי "איך אפשר שלא לחייך אם למי שיושב לידך יש סירופ על הפנים!"