הימים האחרונים- פרק 8
פרק 8:
אני ישבתי יום שלם בכלא. הפלת השלטון אולי לא היה רעיון טוב.. הרצפה הייתה קרה, הקירות היו שרוטים ואני ישבתי בחוסר אונים עם הסכינים. לפתע, לא רציתי להרוג טרויאלים. כל השנאה שלי כלפיהם נעלמה כלא הייתה. הדבר שיותר מעסיק אותי כרגע, הוא מה יקרה לעיירה. האם היא תושמד…?
טיפות מים טפטפו על ראשי ועכברושים אפורים התרוצצו סביבי. פרוותם הייתה מלוכלכת מהביוב.. לפתע, ראיתי מעט אור. ברנדון התקרב לכיווני.
"את מוכנה, אנאבל?"
"ל… לא" עניתי
"את מפחדת, נכון?"
"אתה רוצה שאומר שכן, נכון?" החזרתי
"גם ככה זה לא משנה לך… את תמותי"
"אני מניחה שכן…, אבל תגיד, למה אתה רוצה להרוג אותי?"
"כי פגעת בהורים שלי!" כעס
"אבל אם לא הייתי הורגת אותם, כל הסטרנג'לנדים היו מתים" עניתי "אני אומר לך משהו, אני די סמכתי עליך. שאתה תהייה שליט טוב, שתציל את הסטרנג'לנדים האחרונים, שתכפר על הנזקים שהמלכים הקודמים עשו. אך עכשיו הבנתי… שטעיתי. אני לא רציתי להרוג אותך.. הייתי חייבת לך את חיי. אז לפניי שאתה הורג אותי, אני מבקשת שלא תתקוף את העיירה. מצדי למות בשביל להציל את כל הסטרנג'לנדים…" הסברתי
"אנאבל.., אני מבטיח לך שלא אחריב את העיירה, אבל…"
"אבל מה?" הבטתי בו
"אני חייב להרוג אותך" הוא אמר בצער
"אתה לא חייב אם אתה לא רוצה…"
"אני כן חייב" ענה "אני מצטער"
"א… א… אני.." גמגמתי
"אבל אנאבל, תכננתי לך מוות מהיר. את לא תסבלי"
"ברנדון, בבקשה…!"
"אנאבל" קרא "זה נגמר…" הוא אמר ושלף את אקדחו.
ברנדון ירה באקדח. אני חסמתי את הכדור עם הסכין שלי וברחתי. אני נכנסתי לחדרי ולקחתי את רדון ואת ארגון. אחזתי במטאטא המעופף שלי וחזרתי אל ברנדון.
"ברנדון! אם אתה חושב שתהרוג אותי אתה טועה!" צעקתי לעברו
"בואי לפה!" כעס
"לא רוצה"
"בסדר, איך שאת רוצה" אמר.
הוא ירה באקדחו במהירות. הכדור פגע לי בלב. נפלתי מהמטאטא הישר אל הרצפה. לא האמנתי שזה יקרה, לא כאשר הצלחתי לברוח. למה לא חזרתי לסטרנג'לנד? למה…?
נקווה שברנדון דיבר אמת. נקווה שהוא לא ישמיד את סטרנג'לנד.
כי אני כבר לא אהיה פה כדיי לראות אם העיירה תמשיך עוד להתקיים. בלהתחשב בעובדה, שכל מה שנכתב פה נכתב מראש…
כי ידעתי שזהו הסוף.
זה היה מוות מהיר בהחלט. פגעתי בברנדון, הרגתי את משפחתו. הוא היה חייב להחזיר לי על מעשיי.
אם אתם קוראים את זה, סימן שאני מתה. אם הייתי בחיים, הייתי מוחקת זאת כבר ממזמן…
הדבר הכי אידיוטי הוא:
שלא ניסיתי למנוע את המוות שלי.
———————————————————————
'דרוש אך ורק כדור אחד על מנת להרוג בן אדם. כדור זה מחלל את נפשו וגורם לפציעות שלא יתוארו על ידי מילים. לעתים פיזיות, אך גם נפשיות'
– פרופסור וולט
משפט אחד שפרופסור וולט אמר לי לפניי שהפלתי את השלטון. הוא רצה להזהיר אותי…
זה נגמר.
——————————————————————–
תגובות (3)
אבלאבל למה? :'(
כי ככה זה הסוף…
טראגי >
מגניב *~*