המבוך… הקדמה 2
גדלתי בחברה נאורה. אינטליגנטית. וכל אדם שהיווה חלק מאותה חברה נחשב כאדם חכם בעל פוטנציאל להצליח. אך לא לכל אדם היה מה שהיה לי. בשלב מסויים בחיים שלי קיבלתי מהסביבה את הכישרון להבין. להבין כל אדם אך המחיר לכך היה כבד. הבנתי יותר מידי. הבנתי את האדם שמולי כל כך טוב עד שהרגשתי בדיוק מה שהוא מרגיש ואף ביותר עוצמה. היה לכך מחיר נוסף, אני אוכל להבין את כולם אך אף אחד לא יוכל להבין אותי. כשהבנתי אדם מסויים, נאלצתי לקחת את מה שהוא הרגיש ולתת לאותם רגשות למות אצלי בעוד אני סובל יחד איתם. אין זה בהכרח כוח או כישרון. זאת קללה. בתחילה חשבתי שאני פשוט מסוגל להבין אנשים אך בסופו של דבר כשניסיתי לגרום לכך שיבינו אותי קלטתי כמה כבד המחיר לאותו כישרון, לאותה קללה. הדבר היחיד שעוד נתן לי כוח להמשיך קדימה הייתה הכתיבה. היא הייתה היחידה שהבינה אותי למרות שהצד שלה בשיחה תמיד נותר ללא מענה. אתם יכולים לנחש כבר שבתקופות שהיה לי מחסום כתיבה נכנסתי לדיכאון עמוק. ככל שניסיתי להבין אנשים כך הלב שלי נחלש יותר ויותר. בתקופות שחסמתי את עצמי, שהתרחקתי מאנשים בניסיון לא להבין יותר המצב רק החמיר יותר ויותר. אתם צריכים להבין. זה לא אתם שצריכים אוזן קשבת. זאת אני שצריכה להיות האוזן הקשבת. בלי היכולת להבין אני עוד אדם בעל פוטנציאל לא ממומש.
אני היא האמת.
תגובות (0)