המדריך לנבל המתחיל- שיעור מספר 7
שלום שלום, הצטרפו והתגודדו הגיע הזמן לספר סיפור, סיפור קצר, לא ארוך בכלל ומוסר הסכל לו יש. אנה שבו ותשתותקו אחרת לא תבינו את המוסר.
היו היה פעם בן מלך, בן המלך היה טיפש מטופש, מטורף של ממש, הוא חשב שהוא תרנגול בכלל. יום יום היה משכים לקום ומקרקר בקול גדול בכל הארמון.
כל יועצי המלך וכל משרתיו לא ידעו מה לעשות, המלך עצמו נוטה למות היה כי צער רב הצטער על בנו המשוגע.
"מה נעשה? מה היה? מי ירש את הכס כשמלכנו יהיה מת?" הלחישות שבארמון נתחזקו מיום ליום עד שלעם הגיעו שמעות לא נכונות: 'המלך נוטה למות, בנו הוא תרנגול, אין יורש לכס, אחד מהעם צריך להיבחר להיות המלך הבא.'
העם רעש וגעש, "אני אהיה המלך! אני אהיה המלך!" כך קראו כולם וקרב התקיים בין פשוטי העם.
שמעו על כך בארמון והזדעזעו, "מי התחיל את השמועה השקרית? שאחד העם היה המלך? זו בדיחה טובה."
התחילה חקירה, מי אמר ומי התחיל את כל המהומה. האיכר אמר שהחלבן, החלבן אמר שהאופה, האופה אמר שהסנדלר, הסנדלר אמר שהקצב וככה הגלגל התגלגל, 'הוא האשם אני נשבע! זה לא אני זה הוא בכלל!'
שליחי המלך המותשים אחרי יום מלא חיפושים היו מאוד מיואשים. 'אולי זה רעיון טוב, לבחור אחד אחר שיהיה המלך הבא,' כך הם חשבו.
בלילה נפטר המלך הזקן, נשמתו עלתה למעלה בשקט, העם כולו היה עצוב, הם הספידהו ובכו, אך בתוך ליבם הם הסתקרנו: 'מי יהיה המלך הבא?'
שבעה ימים חלפו עברו, השבעה הסתיימה וכל העם התגודד שוב ונלחם על הזכות להיות המלך הבא. היועצים הנאמנים למלך הטוב שמת חשבו ודנו מה לעשות. הם ישבו שעה, ישבו שעתיים, ישבו יום ישבו יומיים ועדיין לא היה להם רעיון. הם הלכו לרום גדולתו הנסיך-התרנגול וניסו ללמדו שהוא בכלל אדם. ניסו שעה, ניסו שעתיים, ניסו יום ניסו יומיים, ועדיין לא הצליחו ללמדו מילה אחת לדבר.
יום אחד פרץ לארמון אדם אכזר, הוא נכנס וקרא לכל היועצים והמשרתים: "נגמרה ותמה תקופת הוד מלכותו. קמה ועלתה תקופת הוד אכזיריותו!" כל הארמון שיקשק ופחד מפני השליט האכזר, כל מי שלא עשה כדבריו ישר להורג יצא. והנסיך- התרנגול כול כך פחד שהפחד הוציא אותו משיגעונו והוא חזר להיות אותו נסיך מטופש.
ככה שלט אותו שליט על פני הממלכה, אף אחד לא היה יכול להגיד לו לא או לא צודק כי כולם פחדו ממנו.
יום אחד איכר פשוט שגנב כמה מטבעות מהחלבן הגיע למשפט שסופו היה מבוטח אל הגרדום הנוצץ הוא יושלח. האיכר ידע שסופו הנה זה בא ורצה לשאול רק שאלה אחד את אותו מלך אכזר, "בבקשה מלכי, אני מתחנן, אני במילא חשוב כמת, אנא ספר לי למה הנך מתהלך כרשע? אני יכול לראות את טוב לבך."
השליט הביט בי בריכוז ופרץ בצחוק, "מה הבעיה? מיד אספר לך, הרי המתים אינם מספרים סיפורים וגם לא סודות!" הוא רכן לעבר האיכר ולחש לא משפט קטן: "אנשים טיפשים צריכים אדם חכם וחזק שישלוט בהם וייתן מטרה ותכלית לחייהם."
זהו תלמידים תם סיפורינו הקט, האם תוכלו להגיד את המוסר ההסכל? הוא כתוב במפורש במשפט שבסוף.
אינכם יכולים? מה חבל, אך אין דבר, הנה אני אספר: נבלים, אינם כה רשעים, תראו ותסתכלו: מה הייתם עושים בלעדיהם?
תגובות (1)
למעשה נבלים הם כן רשעים מאוד, אבל כל הקטע הוא שיש שתי צדדים של טוב ושל רע, ומשהו צריך ליצג את הרע..