המהפכה השלישית-הקדמה

טבע האדם הוא לשרוד.
כול חיי, או לפחות מאז שאני זוכרת את עצמי, שרדתי.
שרדתי מהפכה. ועוד אחת. שרדתי השמדה טוטאלית ורצחנית, בידי מישהו שפעם תמכתי בו שיעלה לשלטון. אני עדיין רואה את האש ששרפה את הבית שלי, ששרפה את כול הכפר שלי, על כול החיות והילדים וההורים. הנשים הגברים ואלה שעוד לא החליטו אם הם כאלה או כאלה. על החברים שלי, שאת שמם אני מתאמצת לא לשכוח.

טבע האדם הוא לרוץ, ולעולם לא לעצור.
אף אחד לא אמר לי את זה, אבל הנחתי שכפי שהזמן רץ ומעולם לא עוצר, ככה גם האדם צריך לרוץ איתו. לא להיתקע מאחור. אסור לי לשקוע בעבר, במה שקרה לי. הכוויות והצלקות על גופי לא עוזרות לי לשכוח, אבל אני חייבת להתנתק. אם אני רוצה שינוי, אני חייבת להפסיק לשקוע בעצמי ולהתחיל לשקוע באחרים. אנשים שעדיין בין החיים, אנשים שאני צריכה שיעזרו לי לבצע מהפכה נוספת. שלישית. אני צריכה להתחיל להבין אנשים, להתבונן בהם ולדעת מהי נקודת התורפה שלהם. רק ככה אני אוכל לפנות לליבם ולשכנע אותם להצטרף אליי.
טבע האדם הוא להתגבר.
אני מתגברת. אני מתגברת על הכול, גם אם לוקח לי זמן לעשות את זה. גם אם בהתחלה אני שוקעת ברחמים עצמיים מטופשים. גם אם בהתחלה אני מצטערת שלא נשרפתי גם.

אני מתחילה לצעוד כשאני בת שתיים-עשרה. צועדת מהבית שהיה לי פעם, שעכשיו הוא גוש מפוחם ומעלה עשן. אני לא בטוחה לאן אני צועדת, אבל אני יודעת שאני פשוט חייבת להתקדם. אני חייבת להתקדם כדי שהשליט לא ישלח אנשים לראות אם הגזע שלי נכחד באמת, וימצא אותי. אני לא בדיוק אדם. אני מאזינה, יצור שיכול לשמוע את העתיד. כן. לשמוע. אני לא רואה מה קורה, אבל הטבע, בכבודו ובעצמו, לוחש לי סודות על דברים שיקרו בעתיד, אבל אנחנו לא יכולים לבקש מהטבע לומר לנו מה יקרה. הטבע יגיד מתי שיתחשק לו. השליט לא אוהב את זה. לכן הוא הורג את כול המאזינים. הוא לא רוצה שיהיה לנו זכר, משום שהוא לא רוצה שמישהו ידע מתי השלטון שלו יתחלף. טיפש. להרוג אותנו לא ימנע מהשלטון שלך להתחלף. אתה תתחלף בכול מקרה. אתה תיפול, יחד עם כול הממלכה שאתה חושב ששייכת לך. ואני אהיה שם לצפות בך נופל. אני אחייך, כי אני אדע שזה נגמר, ושיש סיכוי למשהו טוב יותר.