המעורב (פרק 3)

מרדף לוהט

'היצור הזה ירק אש' חשב קאנט בבעתה בעת שהמשיך לרוץ ביער, בעודו נופל מהענפים העבים.
החום אפף אותו והוא ראה כמה כוויות על גופו ,בעיקר בידיו, שם גם עורו התחיל להתקלף.
הוא תהה כיצד הוא עדיין בחיים בזמן שרץ במהירות על, כפול ממבוגרים בערך, ניחש.
עץ נפל לידו והוא נפל, הוא ראה בחטף את קשקשיו האדומים-סגולים של היצור.
העצים היו דקים יותר והאוויר יותר צונן, הוא ראה בסביבה הרבה קופים, והפרחים הסגולים נהיו רבים יותר ויותר, הוא ידע שעוד מעט יגיע לצוק הגדול, וחשב על תוכנית.
הוא ראה את הצוק, הוא היה בגובה 3 מטר (מהצד השני) והיה באורך של 5 מטר, מכיוון שידע שליצור יהיה יותר קשה לעצור כי הוא בוודאי כבד יותר, הוא עצר בפתאומיות וירד מהדרך, שלא ממש היתה דרך.
הוא שמע קול גרירה ענקי, והניח שהצליח, כשפתאום נהדף מהצוק במכה חזקה.
קאנט נופף בידיו בחיפוס אחר סלע לאחוז בו, וראה שנפילתו מואטת, הוא המשיך, לאט משציפה הוא נחת בכוח וגילה שהמכה הרבה פחות חזקה משחשב.
הוא הספיק לתהות איך הואט הנפילה כשהיצור נחת לידו ותפס אותו בציפוריו.
הוא ירק אש, החום היה בלתי נסבל, וקאנט שם לב שהאש אדומה חזקה, עם כתום קצת, אבל לא צהוב כמו אש רגילה.
כשנגמרה האש ראה קאנט שאיפה שפגע האש יש כעת שקע בגובה עשר סנטימטר, שהאש גרמה.
'אתה מפלצת' אמר היצור שלא בתיאום לשפתיו, אחז בו עם טפריו, והמריא למעלה, בעוד קאנט מסתכל על מגוריו וכפרו מתרחקים ממנו, וכך גם האדמה.

***************
בשמי העולם

קאנט הביט במשך דקות ארוכות במקום ממנו בא, נישא על ידי הטופרים הדוקרים של היצור, שניקבו חורים בעורו, וחשב על כך שבוודאי לא יראה את הוריו שוב.
הוא שמע נהמה מכיוון היצור, וחשב על יכולת הדיבור של היצור, הוא נזכר בשפתיו הזזות לא בתיאום למילים ששמע, ותהה איזה עוד יכולות יש ליצור, ואיך זה אפשרי.
'האם אני מפלצת?' חשב והביט בידיו, שנפגעו באופן קל מהאש, הוא התנחם בעובדה שאולי האש לא היתה חזקה כמו אש רגילה, זה הגיוני, אבל אז חשב על הנפילה, איך הוא הצליח להאט? האם זה קשור אחד לשני, או צירוף מקרים?
'אם אני מפלצת' חשב 'כדאי שאנצל את זה', הוא זחל לאט מהטפרים, ששרטו אותו בבטנו, אך הוא גילה שזה לא כאב כל כך, הוא לא כל כך נפגע, מאושר מההצלחה הקטנה והזמנית, אחז ברגלו של היצור ומשך את עצמו למעלה.
היצור רעד ובלי להסתכל שלח את טפריו אליו, קאנט חמק מאחד והשני שרט את ידו, המום מכל הכאב שספג בפחות משעה הצליח קאנט בקושי לעלות על גבו של היצור והתמקם בשקע שבגבו, חושב על מהלכיו הבאים, הוא חשב לפגוע בכנפיו, אך ידע שאם כן יתרסק למטה.
הוא טיפס מעלה אל הקוצים בצאווארו מנסה לדבר איתו, "הי!" אמר, "יצור!!", בבת אחת הרים היצור את ראשו וקאנט עף אחורה, פוגע בכמה קוצים ונאחז בבליטה.
הוא החליט ביינתיים לנסות לזהות מקומות רגישים, כדי שיוכל להלחם איתו כאשר יוריד אותו, עם בכלל.
הוא הסתכל על הכנפיים, כנפיי ציפור, רק עם קשקשים במקום נוצות, וביטל את האפשרות, הוא המשיך לחפש אך ככל שראה יותר מהיצור פחד יותר, הוא גם שם לב לעובדה שהיצור היה בגודל שתי מכוניות גדולות, מכוניות מסע, הוא גילה שהקשקשים נמצאים בכל מקום חוץ מפיו, והוא ביטל את הרעיון לנוכח שתי שורות שיני ענק.
הוא שמע רחש מאחוריו, הוא הסתובב ואיבד אחיזה בשקע, הוא החליק וראה קוצים מקצה זנבו שנראו כמו אלת מלחמה פוגעים איפה שהיה לפני רגע, היצור צווח, וקאנט ניצל זאת כדי לעלות חזרה, אך הפעם היה קשוב לכל רחש ופנה לפעמים אחורה.
הוא שם לב שהיצור נוטה ימינה, לאחר תמיהה של דקה תמימה ראה אותו פונה אל עבר צוק, בהתחלה חשב שהוא איבד שליטה ואז חשב שהוא פגיע יותר מהיצור, ההבנה הכתה בו:
הוא עומד לגרום למפולת בהר, כשהוא בתוכו.