המעורב (פרק 5)

מרדף שני

האזור כולו הסתחרר כשקאנט נתלה על טפריו של היצור, קאנט ניסה לבחון אפשרויות, והדבר שהטריד את מוחו יותר מכל היה מהו היצור והאם יהיה מוגן לידו, הוא ניסה להזכר, עבר על חייו כאילו היו ספר ממנו אפשר לשלוף מידע בעזרת הזכרון האדיר שלו, ואז הכול ההתבהר.
"דרקונים…" לחש בפליאה, דודו דוק סיפר לו עליהם פעם, כשקאנט, שהיה קטן, שאל אותו עם הדרקונים אמיתיים, דוק שתק, וקאנט החליט לעולם לא לשאול אותו עליהם.
'אבל מה אני?' חשב, תזוזה פתאומית החזירו אותו למציאות, זו שבה הוא עומד להתנגש בהר, הוא עשה את הדבר היחיד שעלה בדעתו, הוא קפץ.
אבל כמו לרוב הדברים שעשה, היה לו תכנית, ברגע האחרון הוא תפס את רגלי הדרקון ואז את כנפיו, ועשה מהם מחסה, הדרקון ראה את מעשיו וניסה לסטות מהנתיב, אבל הכנף שלו היתה תפוסה על ידי קאנט.
קאנט עצם עיינים והתכונן, חבטה אדירה הוציאה את האויר מראותיו וגרמה לו לכאב עמוק בכל חלקי גופו, הגוף הכבד של הדרקון צנח, קאנט הקיא, בדיוק כשפגע באדמה, עוד פעם כאב לו בכל גופו, ואז מכה שנייה ושלישית, קאנט הבין שהאבנים נופלות.
קאנט החזיק מעמד כמה שיכל, מתגונן ומנסה להחזיק את האבנים שהצטברו מעל הכנף בעוד שטיפות דם נוצצות זולגות מכנפיו, ההרס נגמר וההר קרס, והשאיר אותו מעולף במחבואו הקטן.
כשקאנט קם כבר פונו הסלעים, הוא הזיז את ראשו מעלה כמה סנטימטרים והצליח לראות במעורפל שני דרקונים מדברים, כנפיו של הדרקון שנשא אותו היו קרועות ומלאות דם, הוא בדק בחשש את בגדיו, גם הם היו מלאי דם, אבל לא שלו.
הוא ניסה לזחול אבל כוחו נגמר, הוא החליט לחכות, עבר מלא זמן, אולי שעות, הוא הרגיש בתוכו כוח מצטבר, כוח של כעס, ואז הוא שמע את המילה "החרב".
הוא לא ידע למה, אבל לפתע הרגיש שזה הזמן לברוח, הוא קם במהירות וסרק את האזור, ההר נופץ ולא נשאר ממנו כל זכר, חוץ מערמות ענק של סלעים בתחתית, הוא ראה מצדו האחר יער, הוא זיהה את הריח, ורץ לשם.
הוא ניסה להניא את עצמו מללכת לשם, הוא לא צריך לסכן את אביו, אבל הוא הרגיש בכל גופו משהו קורא לו, הוא היה חייב ללכת לשם.
צעדים כבדים נשמעו מאחוריו, ומשב כנפיים קל, קאנט הגיע אל העמק, ואז אל היער, הוא לא שם לב שמהירותו הייתה מדהימה, הוא היה חייב להגיע לשם.
ואז, הוא הגיע לשדה, ושם נחה החרב של דודו, מוחבאת בשיח.
הוא שלף אותה מהאדמה בקושי רב וניסה להניף אותה, ללא הצלחה, הוא נזכר במה שדודו לימד אותו, הוא ריכז אנרגיה מגופו והעביר אותה אל החרב.
אמנם היא נהייתה קלה יותר, אבל משהו מוזר קרה, הוא הרגיש כוח חזק ובלתי מוכר ולפתע, בלי שום אזהרה מראש, הוא כעס, הוא לא ידע על מה, או למה, עד עכשיו היה בטוח שכל לוחם חרב מרכז אנרגיה ככה, עכשיו הוא היה בטוח שלא.
הוא עף אחורה והתגלגל בשדה, הוא הביט קדימה, אל עבר מה שפגע בו, הדרקון השני היה כאן, קאנט הרגיש זעם, וכאילו עשה זאת מאות פעמים, הוא הצית את החרב באש.
הוא הניף אותה כשלשונות אש בוקעים ממנה, וכיוון אותה אל עבר הדרקון,הדרקון הביט בחרב בפליאה, ואז בקאנט, ואז הדרקון נבהל והתעופף, למרבה הפתעתו.
אבל בכך נגמר המזל, דרקון ירוק הופיע מהעצים, וקאנט נסוג, הוא לא הבין למה הדרקון הפחיד אותו כל כך, הוא ניסה להזכר במה שהדרקונים אמרו, ואז נזכר "אמנם איננו יכולים לפגוע בו באש שלנו, אבל דרקון ירוק יעשה את העבודה".
הדרקון פער את פיו, שהתמלא באור לבן, 'ברק' חשב קאנט בפחד ועמד חסר אונים מול הדרקון.
כתם מטושטש נפל מלמעלה והעיף את הדרקון אל היער, והוא צנח שם חסר חיים.
הדרקון מלמעלה הסתובב אליו, זה היה הדרקון השני, זה שאמר את הדברים על הדרקון הירוק.

"אני סר לפקודתיך מעורב" אמר הדרקון, "ומתחנן שתציל את גזע הדרקונים הנחכד"