המקדש החמישי -פרק ראשון-

הקדמה
בראשית תורת הקסם, היו אדוני הקסם טובים ותמכו בארץ; אולם במהרה נטמא ליבם ויאמרו "אל לנו לבזבז כוחנו לחינם! הבה ונשלוט בארץ כי עפר אזרחיה לרגלינו ואנו נביא לסדר דגול יותר".
וחלפו ימים ויכריזו אדוני קסם שלטו על הארץ ואזרחיה.
ויעלו ויפלו מתנגדים אל הקוסמים, אך לשווא היו מרידות וכשלו.
ויעבור זמן ולא מזון ולא ציוד למתנגדים, ויכבד ליבם מול העריצים וייכנעו.
ויחלפו שמשות רבות ואדוני הקסם רדו בארץ כמאה, ולא נראתה תקווה עבור יושבי הארץ.
ויתגלה בפאתי כפר קטן בשם רדלן האל שואן, גואל האזרחים ואמר לקורניליוס ראש הכפר – "אסוף שש מאות לוחמים בחרב וארבע מאות לוחמים בקשת ונתקוף ונשחרר את הארץ".
קורניליוס עשה כדברים ויצאו הוא וחילייו לקרב; והקרב נמשך ימים אין ספור, וחייהם של רבים נגזלו מהם גם כן, אך מהפכה הגיע, ויפלו עריצים אדונים לקסם ותשתחרר וישוב סדר אל הארץ.
 

פרק 1
"סליחה גברתי, את מתבקשת לפנות את מקומך, טקס התודה לאל שואן העליון עומד להתחיל"
אמר השומר וניגב את אפו המיוזע.
לינדה הסיתה עם ידה את שערה הכחול מעל פנייה. עיניה הירוקות נישאו כלפיה שומר ותחושת בוז קלה עלתה על פנייה. היא לקחה את החנית שנשענה על הספסל עליו ישבה,קמה ויישרה את בגדייה הכחולים שתאמו את שערה. השומר כבר המשיך בדרכן על מנת לפנות את שאר האזור.
היא בילתה בכפר רקבת', שכמות תושביו לא עברה את האלפיים, במרכז הכפר נמצאה כיכר ועליה הייתה במה, לרוב ילדים שיחקו על הבמה הזו אבל היא נועדה בעיקרה לקיום טקסים.
זמן לא רב לאחר מכן החל הטקס, אדם בגיל העמידה לבוש בבגדי כוהן מסורתיים, גלימה לבנה, ושריון כדי להגן עליו מהתנקשויות מצד אויביו, עלה לבמה והחל לשאת נאום.
"חבריי היקרים, כפי שידוע לכם, ההתקפות של סוגדי קוטאר, האל הנתעב ההוא," אמר וירק להשמע השם קוטאר "התקפותיהם של אנשים אלה מחמירות יותר ככול שהזמן עובר, אבל עלינו לזכור כי ההתקפה הקשה ביותר עד כה הייתה לפני 10 חודשים שבה איבדו חלק משפחתנו" והיה גמגום בקולו, "אך אל חשש שואן מושיעיינו יענישם בבוא הימים; אך הם לא הסכנה היחידה אשר נשקפת לנו, פראי האדם אשר עוסקים באומנות האפלה שהיא הקסם עוד לא נכחדו מן הארץ, אף על פי שכוחם נחלש רבות מאז ימי קדם, ואנו פועלים נגדם בכול האמצעים שעומדים לרשותינו; אז הסירו חשש מלבכם מפני ששואן העליון מגן עלינו" סיים הכוהן את דבריו בהתלהבות ואחדים יכלו להישבע שראו את טליונו זוהר באור השמש.
לינדה יכלה להבין את הכאב, אבל עדיין לא הרגישה נוח עם ההשקפות צרות הדעת של אנשי הדת על הקסם; אבל היא גם ידעה שחוקי הדת שלהם לא יאפשרו להם לעשות דבר אלא אם היא תתקוף מישהו קודם ולכן ידעה שתוכל להמשיך לעסוק בקסם.
"סוגדי קוטאר!" קראו לפתע אנשי הכפר המבוהלים. אנשים החלו להימלט מהמקום באימה וסימני עשן שחור עלו מן האופק. בגלל אינסטינקט לינדה שלפה את החנית שלה, ורצה לכיוון המהומה, אך נעצרה כששראתה בקרבת ההתרחשות נער המצייר מעגל באוויר; היא מיד הבינה שמדובר בקסם האש. הנער סיים לצייר את המעגל, אך לא היה זה אלא כדור אש שלא יכול לגרום נזק רב לאויב.
הנער נראה מופתע, הוא ציפה שהקסם יוכל להכניע לפחות כמה מהתוקפים, אך כשל בלהכניע אפילו אחד מהם.
"אתה עושה את זה לא נכון!" הסבירה לינדה לנער.
הבעת תמיהה עלתה על פניו, הוא צייר את המעגל נכון והקסם הופעל כמו שהיה אמור להיות.
"אבל הקסם עבד" הוא השיב.
"נכון, אבל קסם לבדו לא יעזור לך להילחם, אתה צריך להוסיף את הקסם לנשק שלך" היא המשיכה להסביר.
לינדה הביטה בו וראתה שהוא לא מבין את הסברה; אז היא הציבה את החנית על האדמה. היא ציירה את המעגל של קסם האש כמו הנער, אך במיומנות גבוהה יותר; כשסיימה היא לא נתנה לכדור האש לצאת מידה אלא אחזה בחנית שלה ולהב החנית החל לבעור.
"אני מציעה שתלך, אני לא חושבת שזה בטוח שתישאר פה" היא אמרה והוסיפה "אחרי שהתקיפה תסתיים אני אמצא אותך ואסביר לך איך להשתמש בקסם בצורה טובה יותר".
"אבל למה?" שאל הנער בחוסר וודאות.
"אתה חשפת את עצמך עכשיו, עכשיו הכוהנים והאבירים לא יניחו לך, כדאי שתלמד להגן על עצמך" הסבירה לו לינדה בקול מבשר רעות.
לאחר מכן היא נכנסה לאזור הקרב, וניסתה לעכב כמה שיותר מהתוקפים על מנת לתת לאנשים זמן לברוח. הקסם נתן לה יתרון בקרב, כול התקפה שלה הוכפלה בעוצמתה הודות לקסם, אבל לוחם מנוסה היה מביס אותה בקלות. הטכניקה שלה הייתה טובה אבל לא מושלמת, התקפה מתוזמנת היטב הייתה גורמת לה לאבד את שווי המשקל; אך סוגדי קוטאר הסתמכו על כוח בלבד, ולא ניסו למצוא את הדרך הטובה ביותר לתקוף, ולכן הצליחה להביס אותם.
לוחמים נוספים ניסו להאט את התוקפים אך הם גורשו לבסוף על ידי אבירי כנסיית שואן שהיו לוחמים מיומנים מאוד; הם תמיד תקפו בקבוצות וזה חיזק את כוחם אף יותר.
אחרי הגעתם של אבריי הכניסיה, סוגדי קוטאר לא החזיקו מעמד זמן רב ונאלצו לסגת. לא היו אנשים שנפצעו קשה, המצב נרגע, ולאחר מספר שעות אנשים חזרו לחייהם הרגילים בכפר.
לינדה מצאה את אותו הנער על הספסל שבו ישבה מוקדם יותר, הוא קם בציפייה שהיא תסביר לו מה עשה לא נכון בשדה הקרב.
"נתחיל בשיעור?" הוא שאל כבדיחה.
"כן, רק מה שמך?" שאלה לינדה.
"ארטון" אמר ולחץ את ידה.
לינדה ציירה חמישה מעגלים על האדמה, בכול אחד מהם הייתה צורה שונה וייצגה אלמנט קסם שונה.
"יש חמישה סוגים שונים של קסם, אש, מים, אדמה, ברק ופלזמה" היא הסבירה; כדי להפעיל כול קסם, אתה צריך לצייר את הצורה הייחודית שלו באוויר; אבל, אם תעשה אפילו את הטעות הקטנה ביותר הקסם לא יפעל, לא רק זאת הוא גם יפגע בך; בנוסף, כמו שראית, הקסם הוא די חלש, בוודאי לא חזק מספיק כדי להכניע אויב לבדו; אז כדי להשתמש בו באופן יעיל, צריך לאחד אותו עם הנשק שלך"
"כמו שעשית בשדה הקרב?" שאל ארטון.
"כן, אבל אשר לעשות את זה רק עם ארבעת הקסמים הראשונים" השיבה לו.
"קסם הפלזמה מפורר כול מה שפוגע בו, לכן זה בלתי-אפשרי לשלב אותו בנשק; בנוסף, גם אסור להשתמש בו בקרב לפי חוקי הקסם; אז הוא בעיקר משמש בטקסי קבורה".
"אז איך משלבים את הקסם בנשק?" שאל ארטון בנסיון להבין את הטכניקה.
"אני חושבת שזה משהו שאתה צריך לנסות בעצמך, אבל אני יכולה לאמן אותך בזה" השיבה לינדה וחיוך מרוצה עלה על פנייה.