המשחק השחור 2 אפלה- פרק 5: מונסטרלנד, שכונת האושר וכינור ענק, מוקדש לuta

רדגה והמכשף רק עכשיו שמו לב שעברו דרך שער, הם עצרו והתנשמו בכבדות, הם ראו מפלצות בכל מקום. "אתה חושב מה שאני חושבת?" שאלה רדגה.
"את חושבת מה שאני חושב?" שאל המכשף, רדגה חייכה ואמרה: "כן" קולה הצלול הפך פתאום לקול של זמרת פרועה. "טוב, רדגה, בואי נצא מכאן" אמר המכשף. "נראה לך? המפלצת עם השיער האדום תרדוף אחרינו!" אמרה רדגה.
"אבל רדגה, תקשיבי, אני לא יודע מה קורה פה, אבל אני רואה פה מפלצות שמשחקות במשחק השחור וכבר אסור לשחק במשחק השחור, אחרי הרבה שיכנועים, המלך זופ חוקק את החוק הזה, בואי נגיד להם." אמר המכשף.
"אבל העולם הזה זה לא העולם שלו" אמרה רדגה.
"את לא מבינה, רדגה, תקשיבי, המלך זופ שולט על כל עולמות הפנטזיה, ביבשות הקסומות והקטנות שעל כדור הארץ יש קיסר עם כובע שחור שמשחק עם קוביות, בחצר הארמון שלו, לידו יש כד סיני עתיק, לידו יש שורה ארוכה של בתים, השכונה הזאת נקראת "שכונת האושר" והיא השכונה היחידה שהמלך זופ לא מולך עליה."
"וואו, טוב, זה קיסר מאוד מוזר, אני רוצה להכיר אותו," אמרה רדגה.
"את לא תכירי אותו," אמר המכשף ועצר אותה, "כי יש לקיסר הזה כינור ענק."
"נו?" אמרה רדגה.
"מה נו? מוסיקה של כינורות גורמת לך לרקוד ואחר כך את לא יכולה להפסיק" אמר המכשף, "וחוץ מזה זה בחצי השני של כדור הארץ, בחלקים הצפים, ככה הם נקראים, החלקים הצפים הם חלקים ששייכים לעולם הקסמים והפנטזיה."
"וואו, כמה הסברים, רגע, אני לא מבינה, אני צריכה לזכור את כל זה?" שאלה רדגה.
"לא," אמר המכשף, "את לא חייבת. את רוצה ברד אדום של מפלצות?"
"אני רוצה לנסות" אמרה רדגה, חייכה ושפשפה את ידיה, המכשף נתן לה ברד אדום, מפלצתי, היא קירבה את הקש לפה שלה ושתתה, אחר כך היא נתנה למכשף את הברד והיא אמרה: "זה טעים מאוד, אני חושבת שיש בפנים תותי בר."
"מה עוד?" שאל המכשף וחייך, "את מזהה עוד טעמים."
"יש עוד טעם מוזר, אני לא יודעת אם אני מכירה את זה." אמרה רדגה וקימטה את מצחה. "תנסי לחשוב" אמר המכשף, "ותחשבי טוב, אל תמהרי לענות"
לפתע, קול של צילצול של שעון וקול עמוק של מורה הידהד בראשה של רדגה, לפתע היא ראתה את המורה שלה עומדת בכיתה עם שיער חום מתולתל, עומד, עם משקפיים וחולצה מפוספסת, המורה אמרה: "אל תמהרי לענות" לפתע, רדגה ראתה את התלמידים צוחקים עליה ואז היא שמעה את קולה של המכשף וכל החצי חלום חצי פלאשבק הזה נגמר ונעלם, היא הסתכלה על המכשף וחייכה חיוך מתוק. "רדגה?" שאל המכשף.
"מה? אה… מה שאלת? את יכולה לחזור על השאלה המורה?" שאלה רדגה.
"רדגה, הקול בסדר, את חולמת?" שאל המכשף, לפתע היא שמעה את קולו של המכשף מהדהד ואז היא ראתה הבהובים של תמונות של תלמידים הולכים במסדרונות ליד מראות ותלמידות רוקדות בסטודיו של בית הספר שבו היא למדה. "רדגה הכל בסדר?" שאל המכשף. "המורה, למה את שואלת אם הכל בסדר, אני לא מבינה" אמרה רדגה ועיניה הפכו לורודות. "אני חושב שאני מכיר את זה" אמר המכשף ובחן את רדגה. "את חולה בפלאשבקמיה!" אמר המכשף, "רגע אחד, יש לי רעיון." המכשף אמר בקול של מורה: "בוקר טוב!" עיניה של רדגה חזרו לצבעם הרגיל והמכשף חזר לדבר בקולו הרגיל: "את בסדר, הייתה לך פלאשבקמיה." "אה, זה היה על בית הספר שלי כשאמרת 'אל תמהרי לענות' אבל עכשיו אני בסדר, זאת הייתה תחושה מוזרה כזאת, כאילו אני ממש בבית הספר עצמו ואני חצי רואה אותך וחצי את בית הספר שבו אני למדתי" אמרה רדגה. "אבל עכשיו הכל בסדר, נכון?" שאל המכשף.
"עכשיו תגידי לי אילו עוד טעמים יש לברד האדום והמפלצתי. תותי בר כבר אמרת. תנסי לחשוב" אמר המכשף ונתן לרדגה את הכוס עם הברד, רדגה לקחה עוד כמה לגימות וזרקה את הכוס ליד ספסל המפלצות. "אממ, תן לי שניה לחשוב" אמרה רדגה ובלעה את רוקה, "אה! אפרסקי גינה ותערובת של טעמים מפלצתיים." "יפה מאוד רדגה, ככה אני אוהב אותך, צריך הרבה חכמה בעולמות הפנטזיה האלו" אמר המכשף ונתן לרדגה כיף. "זה היה קצת קשה" אמרה רדגה, המכשף משך את רדגה ורץ איתה עד למסיבת הבלונים של מפלצות הגשם. "כאן מתקיימת המסיבה של מפלצות הגשם, בעוד חצי שעה." אמר המכשף. "אתה מכיר את העולם הזה?" שאלה רדגה. "כן ברור," אמר המכשף, "זה מונסטרלנד, מה את לא מכירה? עולם המפלצות המפורסם, כאן גרות המפלצות, זה עולם שלם ויש כאן הרבה מה לראות." "אני אכיר לאט לאט," אמרה רדגה, "אני רוצה כבר לדבר איתך על החתונה, אתה יודע איפה אנחנו נתחתן?" "אנחנו יכולים להתחתן כאן, במונסטרלנד" אמר המכשף.
"זה מגוחך, מפלצות יראו אותנו רוקדים, אתה לא חושב שזה קצת מביך?" שאלה רדגה והסתכלה על המכשף במבט שואל. "לא, זה לא מביך, אלו רק מפלצות, את תראי זה ממש כיף, לרקוד עם מפלצות זה עוד יותר כיף, את רוצה לנסות?" שאל המכשף. רדגה הסתכלה על המפלצות הולכות, מסתובבות, מדברות וצוחקות, משחקות תופסת בין העצים ובין השיחים, מטיילים בשדות קיצוניים ואמרה: "אני לא יודעת, לא נראה לי אני מעדיפה לרקוד עם הקיסר הזה ולנגן בכינור הענק" אמרה רדגה. "את יודעת כבר לא כיף איתך, אנחנו נמצאים במונסטרלנד, הקיסר עם הכינור הענק זה בכלל בקצה השני של העולם, אבל אני איתך עכשיו, כאן, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים, המפלצות לא יסתכלו עלינו, אל תדאגי" אמר המכשף, אבל רדגה לא הקשיבה לו והתחילה לרוץ, המכשף רץ אחריה. "רדגה, בואי הנה מיד!" צרח המכשף. "מה? אתה לא מחליט עליי?" צרחה רדגה, היא רצה ואז היא הסתתרה מאחורי בקתת עץ קטנה והתנשמה בכבדות. "רדגה איפה את? רוצה לשחק במשחק השחור?" שאל המכשף.
"אבל אסור לשחק בו יותר" אמרה רדגה. "אבל אנחנו משחקים בזה רק שנינו, זופ לא כאן ואף אחד לא יכול להפריע לנו, קדימה, בואי נשחק משחק אחד" אמר המכשף וחייך.
"אבל אסור" אמרה רדגה. "די עם האסור הזה, לנו מותר, בקתת העץ הזאת ריקה, בואי ניכנס לתוכה, אני רואה דרך החלונות שיש בפנים את כל הדברים שצריך למשחק השחור, בואי, את איתי, את בטוחה כאן, שום מפלצת לא תאכל אותך, או תבלע אותך ואף אחד לא יסתכל עלינו, אה ועוד דבר, אני יודע שאת מסתתרת מאחורי בקתת העץ הזאת." אמר המכשף. "בסדר, אז נשחק במשחק השחור, אבל רק אני ואתה נשחק, ולא נשתף שום מפלצת אחרת, אולי היא משתפת פעולה עם זופ" אמרה רדגה. "טוב, בסדר, אם את כל כך פוחדת וחוששת, אז לא נשתף שום מפלצת במשחק, נשחק רק אני ואת, את יודעת לשחק?" שאל המכשף. "כן" אמרה רדגה וחייכה, "צפיתי בכמה משחקים, אבל אף פעם לא שיחקתי במשחק הזה" "את לא יודעת לעשות קסמים וכישופים, אבל אני אלמד אותך ותמיד יש פעם ראשונה, מתי שתרצי, את תוכלי לשחק במשחק הזה, אנחנו יכולים אפילו לשנות לו את החוקים, אבל, תהיי איתי, בבקשה, נהיה ביחד." אמר המכשף, רדגה הלכה אליו, עצרה וחיבקה אותו ואחרי כמה דקות ארוכות של נשיקות וחיבוקים הם התנתקו. "קדימה, רדגה, תדעי שאני תמיד לצידך ותמיד אני אוכל ללמד אותך קסמים וכישופים, מתי שרק תרצי." אמר המכשף. "תודה מכשף יקר," אמרה רדגה, "אני רוצה להתחיל ללמוד כבר עכשיו."
"בסדר, בואי ניכנס לבקתה" אמר המכשף, רדגה והמכשף נכנסו לבקתה וישבו על כיסאות עץ פשוטים, על יד שולחן שחור אחד, אחד מול השני. "אבל תגידי לי מה את רוצה להיות קוסמת, או מכשפה." אמר המכשף. "מכשפה זה נראה לי יותר משהו רע" אמרה רדגה. "לא," אמר המכשף, "מכשפה, הכוונה היא אישה, או נערה, שעושה כישופים וקסמים וכל מיני דברים כאלו." "אני רוצה להיות קוסמת" אמרה רדגה, חייכה ושילבה את ידיה. "קוסמת? בטוח?" שאל המכשף. "כן קוסמת" אמרה רדגה בפשטות. לפתע, רדגה והמכשף שמעו דפיקה על דלת העץ. "מישהו מגיע" אמרה רדגה, היא נבהלה, קמה ולקחה כמה צעדים לאחור. "אל תדאגי, אני אטפל בזה" המכשף הלך עם נעלי הספורט הגדולות שלו ופתח את הדלת. זה היה זופ, הוא צחק צחוק מרושע. "איך הצלחת להגיע?" שאל המכשף. "אני עוקב אחריכם דרך מכשיר נאעקוב, זה מכשיר מיוחד כזה "נאעקוב? טוב, עכשיו תגיד לי למה באת לכאן? הרי אתה שחררת אותנו מהארמון שלך!" אמר המכשף, "ואני ורדגה רצינו להיות כאן במונסטרלנד, בלי שאף אחד יפריע לנו" זופ הסתכל על המכשף בזעם ואמר: "אני רוצה להציע לך הצעה מפתה שאי אפשר לסרב לה, תעזוב את רדגה, אתה תצטרף אליי וביחד נשלוט על כל עולמות הפנטזיה, מה אתה אומר?" "לא מכשף יקר, אל תעשה את זה!" צרחה רדגה והתחילה לבכות. "תבחר מכשף," אמר זופ, "אהבה או מלוכה." "אממ, אני לא יודע, קשה לי להחליט" אמר המכשף, ראשו כאב וגם רגליו כאבו, הזיעה שהייתה על מצחו, צרבה לו והוא לא ידע מה לעשות, הוא שמע את פעימות ליבו, הוא כמעט איבד את הכרתו. "אני בוחר בשניהם" אמר המכשף. "אי אפשר," אמר זופ, "אם תבוא איתי, אני איתן לך לשלוט על עולמות שלמים." המכשף לא ידע מה לעשות, לפתע, הוא שמע קול גדול של משק כנפיים. "אוי לא, אלו הדרקונים השחורים! לברוח!" צרח המכשף, כל החבורה שהייתה בבקתת העץ יצא ממנה והתחילו לברוח, הדרקונים השחורים היו גדולים פי אלף מכפי שרדגה והמכשף תיארו לעצמם, הם רצו בכל כוחם, דילגו מעל אבנים ואז הם נעצרו.