המשקפיים – פרק 5

"את אמא של ריק טרנר לא?" שאלתי כדי להיות בטוחה. אביגיל חייכה.
"כן אני אמא של ריק" היא אמרה.
"מה שאת רוצה ממני – זה קשור לריק?" שאלתי, מתפללת שהתשובה תיהיה לא.
"כן. למרות שנרצחתי כשריק היה רק בן שנה. כשהוא גדל, ראיתי שהמוות שלי עשה לו משהו. הוא לא מאושר באמת. רק מעמיד פנים. ואני יודעת שהוא שוב יהיה מאושר רק כשתיהיה לו בחורה בחיים. אחת שתאהב אותו באמת. זאת שהוא מאוהב בה כבר שנים" היא אמרה.
"או קיי, אז אני צריכה כאילו, לשדך ביניהם?? זה קל. מי זאת?" אמרתי.
"את" היא ענתה. אני?!?!?!?!?!!?!? אחרי מה שעשיתי לו?? מסכן… אבל אני?!?!?!!?
"אה.. אני?" שאלתי. זה לא יכול להיות.
"כן את" היא אמרה. שייווואאאוווו איזה פדיחות.
"אמממ… פשוט… היה לנו קטע קצת לא נעים לפני כמה שנים… את בטוחה שהוא מאוהב בי? הוא אמור לשנוא אותי אחרי דבר כזה.." גימגמתי.. אומנם זה היה אחרי שהיא מתה אבל אני בטוחה שהיא יודעת על זה.
"אל תדאגי, התקרית ההיא הדליקה אצלו משהו. הוא הבין שאת הבחורה שהוא רוצה" היא הסבירה.
"באמת? כאילו-זה היה לפני 10 שנים בערך…בעצם 11….הוא מאוהב בי 11 שנים?" והוא עד עכשיו לא חשב להציע לי לצאת איתו?
"נו, את מסכימה לצאת איתו?" היא שאלה.
"אממ, בסדר. אני אציע לו אחרי הלימודים" אמרתי.
"יופי" אמרה אביגיל ונעלמה.
נשכבתי על המיטה והמחשבות התחילו להפיץ אותי :
איך אני הולכת להציע לריק לצאת איתי? לאן נלך? מה אני אלבש? מה משמעות הקיום האנושי?
ועוד לפני שהספקתי להתחיל לענות לעצמי נרדמתי.

* * * * *

"היי ריק. מה קורה?" שאלתי אותו בהפסקה. יש לו שיער שחור ועיניים חומות (אבל יפות כאלה, בצבע שוקולד חלב. שלי נראות כמו עיני במבי גדולות) ואני קצת דלוקה עליו.
"הכל טוב. מה איתך?" הוא ענה.
"אממ… בסדר.." איזה פדיחה. שתיקה מביכה.
"אממ… רציתי לשאול אותך אם אתה רוצה לצאת איתי היום, אתה יודע, לסרט?" שאלתי. אף פעם לא הייתה לי בעיה להציע לבנים לצאת איתי. ות'אמת, רוב הבנים ממש העריכו את זה.
"לסרט? בטח. שאני אבוא לאסוף אותך?" הוא שאל. יכולתי לראות ניצוץ נדלק בעיניים שלו.
"אוקיי. בשמונה?" שאלתי.
"בשמונה" הוא חייך.

* * * * *

כשחזרתי הביתה הסתערתי על הארון שלי בחיפוש אחר בגד ש'מתאים לאירוע'. בסוף מצאתי חולצה חמודה עם ציור של דונאלד דאק וג'ינס. בשמונה-אפס-אפס שמעתי צופר של מוכנית וכשהסתכלתי מהחלון ראיתי את ריק יושב במוכנית שלו ומסתכל לכיוון הבית שלי. וואוו איזה דיוק. לקחתי את התיק והסתובבתי לצאת אבל מולי הייתה רוח של אישה..זקנה מאוד מאוד. איזה טייימינג.
"מה את רוצה? ותעשי את זה מהר כי אני ממהרת" אמרתי.
"את הולכת לקולנוע נכון? יש שם מוכר שקוראים לו טים. אני רוצה שתביאי לו טיפ של 20 ש"ח" היא אמרה.
"טיפ של 20??? יש לי בקושי כסף לחצי בזוקה! ואני גם לא הולכת להתחיל ללמן לכל הרוחות את מה שאתם לא רוצות!! מספיק אני עוזרת לכם!" אמרתי בעצבנות. עוד צפירה של מכונית. הרוח הושיטה לי שטר של 200 (!!)
"תיתני לו טיפ עם זה ותשמרי את העודף" אמרה ונעלמה. דחפתי את השטר לארנק ורצתי החוצה.