הנחש-פרק2

שורת הנערות עמדה למול פניה הזועפות של גברת דולי.
ויקטוריה החליפה מבטים נואשים בין שעון הקיר שהוצב למולן ובין רוז, היא לא אהבה את המבטים-היא הסיטה את מבטה.
"בנות," אמרה במבטא קוקני כבד, "כפי שאתן יודעות…"
"גברתי?" .שאלה ג'ולייט, היא התבלטה משאר השורה בשל שיערה האדמוני.
"מה קרה?" גברת דולי לא טרחה להביט בה.
"אני מבשלת את ארוחת הבוקר והיא עומדת להישרף, אולי כדאי-"
"ארוחה?! היית אמורה לבשל אותה לפני שעתיים בדיוק. ג'ולייט, אני מאוכזבת!" רטנה.
ג'ולייט הנהנה נמרצות, היא השפילה את מבטה.
"ובכן, כפי שאמרתי, בשבת הקרובה יערך נשף הקיץ השנתי של בית-היתומות הנפלא שלנו, אם תרצו לצאת מכאן ולקנות לעצמכן דירה. כל אחת ואחת תעבוד בתור מלצרית בנשף- אנשים מכובדים יהיו שם, כדי לתרום לכן." סיננה.
לתרום?
אף אחד לא זקוק להן?
ויקטוריה לא הייתה מתנגדת לעבוד בתור אומנות או מנקה, אך לא לבקש רחמים מאנשי החברה _הגבוהה _של_פריז.
"גשו לחדרים ובחרו את הבגדים, אני רוצה שהכול יהיה מושלם, לטובה…" היא יצאה מן חדר האורחים. עקבי מגפיה השחורים נשמעו הרחק במסדרון.
"היא הלכה," נאנחה טיפני.
היא הייתה נערה כבת תשע-עשרה, כמו ויקטוריה. שערה בהיר ועורה חיוור.
"חשבתי שתישאר לעולם, יש למישהי שמלה?" שאלה ג'ולייט, היא חיקתה תנועות מדידה-מחזיקה בידיה שמלה דימיונית.
בריז'יט, אחת מחברותייה של ויקטוריה הנהנה, היא הביטה בג'ולייט, מבט נוצץ עמד בעיניה;
" אתן חושבות שיהיו שם 'בנים חמודים'?"
ויקטוריה נרתעה, מה הביטוי 'בנים חמודים' אומר. היא אף פעם לא חשבה שגבר יכול להיות חמוד כמו כלבלב. "למה את מתכוונת?" לחשה.
הבנות לא ענו הן שקעו בשיחה. "בטח שכן!" אמרה מישהי.
ויקטוריה קיוותה שהיא לא התכוונה לכל עניין ה'בנים'.
היא עלתה במדרגות הצרות לעבר חדרי המגורים, הן היו חמש בנות; מרגרט, ג'ולייט, בריז'יט, טיפני וויקטוריה, היא עצמה.
היא פתחה את הדלת, קור סרר באוויר-הוא העניק לה תחושת ביטחון.
ויקטוריה פתחה את דלתות ארון הבגדים הקטן שלה, היו שם כמה חולצות מקומטות, חצאיות ומכנסיים, לצידם נחה שמלה בגוון אפור, כהה ודכאונית. ויקטוריה הסניפה את ריחה, מגעיל.
היא נטלה את השמלה והניחה אותה על גבי שטיח הקיר במרכז החדר, היא שלפה ערכת תפירה קטנה בצבע ורדרד מתוך כיס החצאית שלה ושלפה מתוכה מחט וחוט תפירה, כמה חוטים נחו לצידה והיא החלה במלאכה.

השעון הראה שעתיים מאז החלה בתפירה,
ויקטוריה הביטה בגאווה בתוצאות, השמלה המשעממת הפכה לשמלה נוצצת, ויקטוריה תפרה בשולי הבד שלה פסים בצבעי הקשת, כמה פרחי-בד כהים נשזרו לצד השרוולים.
הנשף יארך בעוד יומיים, היא הספיקה.
"ויקי?" שאלה טיפני, היא הציצה מבעד לחור המנעול, אחת מעיניה הכחולות הציצה מבעד לו.
"היכנסי," הורתה ויקטוריה.
הדלת נפתחה לרווחה וטיפני נכנסה בפתח הדלת, היא שלחה מבט רציני אל ויקטוריה ואז אל השמלה.
"את תפרת אותה?" שאלה, "זה מדהים!"
"לא בדיוק…תיקנתי אותה-"
"בסדר, היא עדיין יפה." אמרה טיפני, היא התיישבה לצד ויקטוריה ופרצה בבכי.