הנסיך שנחטף וטקס ההכתרה – פרק 1

השמש זרחה גבוה בשמיים ושערה הזהוב של הנסיכה נצץ חוטי זהב. היא הפנתה את מבטה לשמיים ועיניה נראו כהשתקפות של השמיים.
" אנחנו חייבים להמשיך. אני אמצא אותו לא משנה מה." אמרה שאנל בנחישות.
" כן , אנחנו נמשיך. אל דאגה , בסוף נמצא אותו." הוסיף אוליבר בנימה אופטימית. הוא רצה לעודד את שאנל במקצת.
" משהו אומר לי שנמצא את אלכסנדר. הוא חייב להימצא עוד לפני תחילת הטקס. ואני יודעת שהוא נמצא איפשהו." ניסתה שאנל לעודד את עצמה ואת אוליבר גם.
" אני מקווה מאוד שנמצא אותו. אני ואת צריכים להספיק למצוא אותו עוד לפני שמישהו יצליח להעלים אותו שוב." הוסיף אוליבר והביט בשאנל בעיניים חוששות , מפני מה שעתיד לבוא על אלכסנדר אם לא שניהם לא ימצאו אותו במהרה.
לפתע הם ראו תליון זרוק על האדמה, שאנל ואוליבר הסתכלו על התליון בעיניים סקרנות.
" נראה לי שמצאנו משהו ששייך לאחיך , זה התליון שאבא שלך נתן לו במתנה." אמר אוליבר והרים את התליון .
" נראה לי לפי מה שאנחנו מחפשים , אנחנו מאוד קרובים למצוא את אחיך. אני מאוד מקווה שזהו התליון שלו , אחרת אנחנו אבודים." אמר אוליבר בנימה סקרנית.
" גם אני מקווה. אתה חושב שאנחנו קרובים מאוד למצוא את אלכסנדר? כי אני לא ממש בטוחה בכך. אולי זה מלכודת של מי שחטף אותו. הוא החביא את התליון הזה כדי שנאמין שאנחנו קרובים למצוא אותו. " הוסיפה שאנל בחשש.
" אל תחשבי שלילי. אני לא חושב שזאת מלכודת." הוסיף אוליבר בבלבול.
השניים המשיכו ביתר נחישות בחיפושים אחר אלכסנדר והחזרתו לארמון לפני שהם באמת יחמיצו את ההזדמנות להחזיר אותו לפני שיהיה מאוחר מדיי.