הסוף זה רק ההתחלה-פרק 2

שלום שוב אנשים משועממים אני שמח שחזרתם, איפה עצרתי? אההה כן זה היה כש… אה (*שיעול*) זה היה אחרי ש…נולדתי,בואו נעזוב את החלק הזה אני באמת מנסה לשכוח אותו (עד עכשיו אני מרגיש צמרמורת) .

בכול אופן מאז עבר כבר חודש ותאמינו או לא חייו של תינוק זה עסק משעמם.
אני בוכה כאני רעב או כשאני… טוב כשאני לא מצליח להתאפק יותר, ואחרי זה אני ישן במשך רוב היום. כן זה לא החיים המסעירים במיוחד, אבל במהלך החודש הזה הצלחתי להבין פחות או יותר איפה אני נמצא.
המסקנה הראשונה שלי הייתה שאני כבר לא בכדור הארץ ולמה?, שתי סיבות:
סיבה ראשונה זה שהבית שבו נולדתי מעוצב בצורה מיושנת שמזכירה את ימי הביניים(אני מודה שהייתי רק בחדר שינה שלי אבל עדיין הוא ענקק!).

סיבה שניה האנשים, שראיתי פה מדברים בשפה, שלא מזכירה לי שום שפה שהייתה על כדור הארץ, וגם הם מתלבשים כאילו הם חיים במאה החמישית לפני הספירה.
בנוסף זה נראה שיש כאן הרבה משרתות, וגם מישהו נכנס לפה לדבר עם אמא שלי והיה לו שיריון וחרב אמיתיים!!, אם כבר אני מזכיר את אמא שלי תדעו, שהיא ממש יפה, יש לה פנים ממש עדינות ועיניים כחולות ממש בהירות, אבל הכי מרשים אצלה זה השיער יש לה שיער אדום בוהק, מעולם לא ראיתי שיער כל כך אדום.
למען האמת אני יכול לומר את המשפט הזה על הרבה אנשים כאן, יש להם צבעים מוזרים בשיער יש פה שתי משרתות עם שיער ירוק ואפילו ראיתי אחת עם שיער סגול.
בכל אופן אני דיי בטוח שאני לא בכדור הארץ.
מסקנה שנייה מהחודש הזה… אהמ אוי זה קצת מביך אני חושב שזאת המסקנה היחידה שהגעתי אליה עד עכשיו.
אה בעצם יש לי עוד חשד קטן שיש לי אחים גדולים טוב אחות אחת בטוח יש לי, כי היא נדבקת לרגליים של אמא כמו עלוקה קטנה, ויש לה שיער אדום בדיוק כמו אמא אפילו שבפנים עצמן אני לא חושב שהיא דומה לה כלכך. (אולי היא דומה לאבא?)
כשאני חושב על זה עוד לא ראיתי את אבא שלי אני חושב שיש לו תפקיד דיי חשוב ובגלל זה הוא לא באה לבקר אותי.
טוב אני חושב שעכשיו הגיע הזמן שאני ינמנם קצת בכל זאת חיי תינוק זה חיים מעייפים.

עוד לא הלכתם?!, איזה מזלל, עכשיו הוציאו אותי סוף סוף מהחדר המשעמם הזה, והדבר הכי חשוב הוא (תופים בבקשה -אם זה בכלל קיים פה) פגשתי את כל המשפחה שלי.
מסתבר שיש לי שישה אחים ואחיות, את השמות שלהם לא ממש קלטתי, אבל אני עדיין רק תינוק אני לא חושב שהם צרכים לצפות ליותר מידי, לכולם יש שיער אדום כמו של אמא שלי – אני מקווה שגם לי אני תמיד חיבבתי את הצבע הזה, טוב בואו נחזור לתיאור המהמם שלי (סתם צוחק אני מקווה שאתם לא משתעממים יותר מידי).
הבכורה (אני חושב שקוראים לה וובי) ניראת בערך בת שלוש עשרה או ארבע עשרה היא ניראת בן אדם חביב והיא היחידה שהחזיקה אותי בלי שאני ארגיש שאני עומד ליפול, אחרי זה יש אח, שלא הבנתי בכלל את השם שלו ההוא ניראה בן אחד עשרה אולי שתיים עשרה ,(נראלי הוא צריך רטלין למה הוא לא הפסיק לזוז לרגע!), יש גם זוג תאומים בן ובת, אני מנחש שהם תאומים למה הם ניראו באותו גיל והיו ממש דומים יותר מאחים רגילים , והם גם רבו כול הזמן, (ניראלי אני הולך לחבב אותם הם מספקים לי הרבה אקשן) , ואחרונה חביבה זאת העלוקה הקטנה והחביבה שנעצה בי מבטים זועמים כל הזמן.
אה ופגשתי גם את אבא שלי, לפחות אני חושב שזה הוא, היה לו שיער לבן כסוף אבל הוא לא ניראה זקן בכלל,יש לו פנים די נאים ועיניים ירוקות שניראה שכול האחים והאחיות שלי ירשו. כשחושבים על זה אני צריך למצוא מראה- מעניין איך אני נראה עכשיו.
רגעע אבל זה לא הדבר המרגש שבגללו חפרתי לכם עכשיו, מה שמרגש זה שאני חושב שיש פה קסם.
טוב אני יודע שזה קצת דפוק ובטח חצי ממכם חושבים, "מה הסתום הזה רוצה לי מהחיים", אז זהו שאני לא סגור על זה אבל כדורי מים לא עפים באוויר סתם לכיף שלהם בטיבעי.
טוב אני חושב שחפרתי ושיעממתי אותכם מספיק להיום עכשיו אני הולך לישון ואתם תתפנו לעיסוקיכם(איזה שפה גבוהה אה?!:))