הקוטלת פרק 3

הורדתי את הקשת.
"למה עקבת אחרי?", שאלתי אותו.
"זאת לא השאלה הנכונה. השאלה הנכונה היא מה אתה עושה פה, כל כך רחוק מהמחנה?", השיב לי בשאלה.
"לא יודע, פשוט רציתי זמן עם עצמי", נאנחתי.
הוא התקרב אליי. "מה מטריד אותך?"
"אני חושב הרבה על הבית לאחרונה, אני חושב על הנידוי שלי, אני חושב על צו ההרג שהוטל עליי. אני כמעט בטוח שיש משלחת של ציידי ראשים שמוכנים לכרות את ראשי מעליי ולמכור אותו למלכי."
"יש לך עכשיו מלכה, אל תשכח את זה. בקשר לציידי ראשים, אני חושב שמצאתי את הדבר המושלם בשבילך". הוא תחב את ידו מאחורי מעילו והוציא חפץ קצר.
"מה זה?", שאלתי מתוך סקרנות.
"תפתח את זה רק בשעת צרה."
"אין בעיה."
"תישבע לי!"
"אני נשבע בכל היקר לי, בסדר?"
הוא העביר אליי את החבילה. על אף הפיתוי הרב לא פתחתי אותה.
"בקשר להתנדבויות שלך…", התחיל הזקן.
"אני יודע, אני יודע. להפסיק לתת לאנשים לנצל את הטוב לב שלי", אמרתי אוטומטית. כל כך הרבה פעמים קיימנו את השיחה הזאת. "אבל זה חלק ממי שאני, אני לא יכול לברוח מזה."
"בגלל החלק הזה שלך נודית", הזכיר לי בפעם המי יודע כמה הזקן.
"אני יודע… אבל אני לא יכול לשלוט בזה."
"אני יודע שאתה יכול להגיע לגדולות, אני צופה את זה."
"תודה שאתה ממשיך להאמין בי. אבל מי אני? אין לי זהות, אני אלף מגורש. בלי משפחה, בלי מקום קבוע. התחברתי לבני האדם אך הם לא תחליף לחבריי האלפים. אתה תמיד אומר שאני נועד לגדולות, אך אני לא יותר מאלף בלי זהות. אני שוקל לעזוב את בני האדם, הם יותר מדי קרובים לממלכת הגמדים. הם האויבים שלנו, אם הם יזהו אותנו הם יהרגו אותי בו במקום."
"עשה כפי רצונך, רק זכור, אתה תמיד תוכל לשנות את העולם אם רק תאמין בכך"….