הקוסמים הלא ידועים פרק 5

פרק חמישי: המדינה הקסומה
ברגע שמריאן אמרה את המילה הזאת השחור התמוסס מהאופק כאילו היה צבע מטפטף ונתגלה לפניהם עולם שלם של יום שמש קיצי וחמים עם רחובות עמוסים באנשים שבאו לקנות, למכור, להסתובב ולהנות מהשמש. "מה זה פה? יכול להיות שאמרת את המילה הנכונה?" אמר אלון. "אולי, אבל זה לא ייתכן שיהיו קוסמים נכון? זה רק באגדות." אמרה מריאן. "ברור שלא. בואו ננסה לשאול אנשים איפה אנחנו נמצאים" אמר אביב והם התחילו לשוטט ברחוב בחיפוש אחר איש שלדעתם יהיה נחמד ויוכל להנחות אותם. לצערם רוב האנשים שהיו בסביבה היו או מבוגרים מדי או צעירים מדי. אז הם פנו לאיש מבוגר בלית ברירה. "סליחה, אולי תוכל להגיד לנו איפה אנחנו נמצאים?" שאלה מור. האיש בחן אותם במבט ששידר תגידו-אתם-בסדר-או-מה? "אתם צוחקים עליי!" ענה האיש בלגלוג. "זו ארץ הקוסמים פה! ואם אינכם קוסמים מקומכם לא כאן ילדים!" אמר, והסתלק בלי להוסיף מילה. כולם הסתכלו אחד על השני בבלבול והלם. "קוסמים?! מה קורה פה?!?!?!" "כן. כנראה שכן אמרת את המילה הנכונה." אמר אלון למריאן. "אבל.. א-איך זה יכול להיות? קוסמים זה רק-רק ב…" פתאום מריאן השתתקה. לפני שהספיקו לשאול מה קרה מריאן התקדמה לאורך המדרכה לכיוון משהו שזהר במרחק מה מהם. נראה שאף אחד לא יכל לראות את זה מלבדם. אנשים חלפו על פני זה כאילו אין שם כלום. זה היה מין שעון, ראתה מריאן כשהתקדמה וחבריה בעקבותיה. אבל זה לא שעון רגיל עם מספרים. היא המשיכה ללכת מבלי לשמוע אף אחד מחבריה שתוהים מה זה יכול להיות. היא נמשכה אל זה כאילו היה מגנט. היא ידעה שזה יוכל לעזור להם. היא תפסה את השעון בידה. "זה לא שעון, זה מצפן." אמר אלון כאילו קרא את מחשבותיה של מריאן. "מריאן, מה יש לך? את ראית את הדבר הזה, והתחלת ללכת אליו ולא שמעת אותנו בכלל כאילו היית מהופנטת." אמרה מור. "זה… מצפן." חזרה מריאן על דבריו של אלון. היא פתחה את המצפן וחתיכת נייר בצבצה מתוכו.