רשמו לי פה שיש בעיה עם הפרק השני שהעליתי וזה כל הזמן מחזיר לפרק 1, אז החזרתי את זה לכאן ונקווה שזה עכשיו יעבוד.

הרפתקאותיו של רימורן- סיפור פנטסיה מיוחד המתרחש בעולם דימוני- פרק 2

06/05/2013 518 צפיות אין תגובות
רשמו לי פה שיש בעיה עם הפרק השני שהעליתי וזה כל הזמן מחזיר לפרק 1, אז החזרתי את זה לכאן ונקווה שזה עכשיו יעבוד.

פרק 2- בחזרה לכפר
רימורן המשיך לרוץ ביער.
הוא קפץ בדרכו מעל קורשים רבים ופרץ דרך מבעד לשיחים גדולים עם קוצים ועקף מכשולים שהיו בדרכו.
הוא שמע את נשימות הקרלניסון שהמשיך לרדוף אחריו והגביר את מהירותו למהירות הגדולה ביותר שיכל והודה למורה הספורט הישן שלו, שהתעקש שידע לרוץ במהירות.
אלף שרץ הוא דבר מהיר מאוד, ובמהרה הוא הגיע לגבולות היער, שם העצים צמחו בצפיפות הרבה יותר דחוקה וקרני שמש ושמיים ניבטו מבעד לחרכים במעטפת העלים.
רימורן עצר והתנשף. הוא ידע שהקרלניסון לא ימשיך לרדוף אחריו במקום זה, כי אם האגדות צודקות, קרלניסונים שונאים אור יום. הוא קיווה שהם נכונות.
ואז קלט מה זה אומר לגבי הכפר.
התקפה.
' הקרלניסונים יוכלו לתקוף בלילה.' קלט רימורן בהפתעה. 'אם מישהו הביא אותם לפה, כנראה שלהתקפה על הכפר או להשתלטות. הקרלניסונים פועלים בלהקות, לפי האגדות, אז זה אומר שיש עוד כמה ביער!'
הוא מיד מיהר לרוץ למרות שרירו התפוס לעבר הכפר. ככל שאנשי הכפר ( או גמדי ואלפי הכפר, תלוי) ידעו יותר מהר על המפגע הקרב כך יוטב.

הוא דילג מעל שיח קוצני שהיה בדרכו ורמס את העשב היבש.
נראה שהוא לא יתפוס היום עוד שלל ציד.
חבל.

במהרה נראו באופק הגדר ובתיהם הנמוכים של הגמדים , שהיו עשויים ממתכת מוצקה יצוקה שנחצבה בהר דירשלון הקרוב לכפר.
לכפר הייתה גדר נמוכה שהבהיקה בשמש של אחר הצוהריים, ומרחוק היא נראתה עשויה ממתכת לכל דבר, אבל זה לא היה מדויק.
הגדר נבנתה מקרשי עץ פירסלוגה שידוע בצפיפותו ובקשיותו הרבה שנדחסו אחד על השני, אך בזאת לא נגמר הדבר.
שלוש שכבות של קרשים שהתנשאו לגובה 4 מטר מעל הקרקע ו2 מטר מתחת לקרקע היו חלק מהגדר, שצופתה במעט מתכת שיצקו על הקרשים, כך שבנוסף לכך היתה שכבת ברזל דקה שהגנה על הכפר.
רימורן ניגש לשער האחורי, שהיה אחד מארבעה שערים של הכפר שהיו בצפון מזרח, צפון מערב, דרום מזרח ודרום מערב.
שומר השער היה גמד זקן וחביב בשם גליסטוק, שחי 90 שנה כבר, מהם שבעים וחמש בילה בשמירה על השער לאחר שאביו השומר הקודם נפטר בהפתעה מהרעלה.

רימורן לא נאלץ לחכות זמן רב לאחר שדפק שלוש פעמים, פעמיים חזק ופעם חלש, שזו הייתה דפיקתו המוסכמת עם גליסטוק, ובמהרה הוא הביט בפרצופו של גליסטוק מבעד לקרש עץ שהוסט.
"אחר צהריים טובים, רימורן." אמר גליסטוק לאחר שפתח את השער. "הבאת ציד טוב?" הוסיף כשרימורן נכנס מבעד לשער הכבד.
"לא, לצערי." ענה רימורן באכזבה מוסווית בנימת קול קלילה. "אבל חדשות מעניינות כן הבאתי."
"ומה הם בדיוק?" שאל גליסטוק בעניין.
"מצטער, אסור לי להגיד." השיב רימורן. "אלה חדשות מאוד חשובות, ומועצת הכפר חייבת לאשר אותם לפני שאעביר אותם לציבור."
"חבל."
"מה לעשות, אלה החוקים." רימורן נופף בידו ונפרד מידידו.
כשליבו יותר קל עליו ועם פחות פחד בגופו, החל לפסוע רימורן לאורך הרחוב בכפר.
רימורן המשיך ללכת ברחוב השקט שרוצף בסלעים שסותתו באופן גס מהקרקע שסביב הכפר. רצפת הרחובות היתה שונה ברחובות של כל גזע: ברחוב שאוכלס בבני אדם היו מרצפות ישרות, גם אם לא באותם גדלים, וברחוב של האלפים הרצפה הייתה אדמה טבעית, ללא שום מרצפות ואפילו ללא גזימת העשב.
בתיהם של הגמדים נראו נמוכים לבטח למתבונן מפני הקרקע, אך זה לא היה כך באמת. מתחת לקרקע הבית המשיך במנהרות אל תוך האדמה, ורימורן שביקר כבר בעבר בבתי הגמדים כבר ידע זאת מניסיון.
רימורן פנה בקצה הרחוב אל עבר השוק בכפר, שבו המולה שררה לרוב בסופי השבוע, אך ביום שני קליל זה רק קונים מעטים פקדו את השוק. הוא עקף דוכן מסריח של מעבד העור, והתחמק מתחת לכמה סוסים ליד מוכר החיות, ולבסוף עקף מוכר שהתווכח עם גמדית קשישה בקולי קולות על המחיר של הגזר וכמעט ניגש לקצב, ואז חזר בו. ביום רגיל שבו היה לרימורן שלל ציד הוא היה פוסע לרוב לעבר הקצב האנושי צ'ירלונט שנהג לקנות ממנו בשר באופן קבוע, אך בגלל שהקרלניסון כבר אכל את מה שצד היום כנראה הוא לא יביא לא כלום.
רימורן נופף לשלום לכמה מוכרים שהוא הכיר ואף האופה החביב העניק לו לחמנייה חמימה שהוציא מתוך הטבון לפני רגעים מספר. רימורן הודה לו.
"הבאת בשר?" שאל צ'ירלונט את שאלתו הקבועה לרימורן.
"הפעם לא. ואל תשאל, זה סיפור ארוך שעוד לא מותר לי לספר." הוסיף רימורן כשצ'ירלונט החל לפתוח את פיו כנראה כדי לשאול מדוע אין בשר באמתחתו.
הוא פנה ברחוב לעבר מרכז הכפר. זה היה הרחוב הראשי והיפה ביותר בישוב. עצים צמחו בסימטריה לאורך כל השדרה, ואבנים נוצצות שובצו בשני צידי המדרכה.
הבניין של מועצת הכפר מוקם בסוף הרחוב, וגדר הקיפה אותו מכל הצדדים.
הוא ניגש לעבר השער רחב הידיים, ודפק בחוזקה על גבי המתכת הממורקת.
"מי שם?" נשמע קול זועף מהשער.
"רימורן, צייד אלפי תושב הכפר."
"מה אתה רוצה?"
"הודעה דחופה למועצת הכפר." השיב רימורן בנוקשות.
"לא מצחיק."
"לא רציתי להצחיק. אני רציני."
"זה לא הולך ככה, ילד. צריכים לקבוע פגישה כמה ימים לפני זה." אמר בנוקשות השומר.
אני הבן של דירכרויט, ואני יכול להגיד לאבא שיפטר אותך." שקר קטן. דירכרויט היה בן דוד של אמו וחבר במועצה. אבל שקר קטן לא מזיק.
"טוב, אני פותח." רטן השומר, ורימורן נכנס מבעד לדלתות המקבילות.
רימורן נכנס ולא יכל שלא להתרשם מיופיו של הגן שהקיף את בניין המועצה. פרחים בגוונים ובצבעים שונים שכנו ליד שיחים עם פרות ועצים גבוהים. מדרגות משיש הובילו לתוך הבנין הגדול.
רימורן נשם עמוק והחל ללכת בשביל.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך