השער 2: מלחמה שמימית פורלוג+ הרשמה

יער בן שמן, מקום נחמד לבלות בו יום שלם בטיול משפחתי. עבור מיק זה היה מקום מחבוא מוצלח מפני אלה שמחפשים אותו. כבר שבועיים שהוא נס מפני מה שהוא ידע בכינוי "לוחם כאוס". הוא הסתתר בתוך מערה וניסה להעריך את מצבו. בתיקו היו רק שני בקבוקי מים, אבן חן ירוקה שזהרה כל הזמן והטלפון הנייד שלו. הוא שקל להתקשר למשטרה או לפחות להזעיק עזרה אבל אז נזכר שבפעם הקודמת שניסה לוחם הכאוס כמעט הרג אותו וגם אם כן למי הוא יתקשר? לצבא? הדבר היחיד שיצא מזה זה עוד הרוגים נוספים. היחידה שהוא כן יכל להתקשר אליה לא ענתה לו כבר כמה ימים. קול פיצוץ מחוץ למערה משך את תשומת לבו. הוא הציץ החוצה וראה מה שנראה כמו מלאך עם שריון שחור וחרמש ענק. "נו באמת" הוא נאנח.
"צא החוצה לוחם שמימי. אני יודע שאתה כאן" המלאך צעק."לא תוכל להסתתר מפני מנגוג לנצח"
בחוכמתו מייק לא ענה. הוא הוציא את אבן החן ומיד חש כוח זורם בתוכו. הוא החליט שעדיף שהכוח שלו יהיה מוכן למקרה שייאלץ להילחם. כמה שניות חלפו ואחרי שמנגוג פוצץ כמה עצים בניסיון לחפש אותו הוא רטן, פרש כנפיים שחורות וטס צפונה.
'זה היה קרוב' מיק חשב לעצמו והתיישב על סלע."אני רק מקווה שכל השאר בסדר"
כמובן הוא ידע שרוב הסיכויים שלפחות שניים מתוך שבעת הלוחמים כבר מתים. כל מה שהוא ידע על שאר הלוחמים זה רק שיש חוץ ממנו עוד שישה כאלה. אחד מהם היה איתו רק אתמול ונהרג על ידי מנגוג באזכריות לאחר שניסה לחפות עליו בזמן שהוא בורח. פתאום הוא הרגיש במישהו מאחוריו והדבר הבא שהוא שמע היה שיסוע

——

"באמת?" הוא שאל את עצמו. הגביש הכתום הוביל את אביעד לפארק העירוני של גבעת שמואל."למה שהיא תהיה כאן". הוא לא הרגיש במשהו רב עוצמה במקום. הוא התיישב על ספסל והביט בעשרות הילדים ששיחקו בגינה. למרות שרק לפני שבוע מדינת ישראל עמדה בפני אסון בקנה מידה עולמי נראה שזה לא מפר את שגרת החיים. הוא הוציא את האיפון ובדק אם יש משהו מעניין בחדשות. שום דבר פרט להכרזה על הקריה בתל אביב כ"אזור מוכה אסון". פתאום הוא שמע קול משק כנפיים ומישהו עם כנפיים בצבע תכלת נחת לידו. הוא נראה כבן 16 בערך עם שיער חום. הוא לבש חולצה כחולה עם כיתוב של "ישיבת בני עקיבא" ומכנסיים בצבע לבן. הכנפיים נעלמו והנער התמקד בגביש שאביעד אחז בידו."אתה בטח הנער שהיא אמרה לי לפגוש" הוא אמר."קוראים לי תום" הוא הושיט את ידו."אביעד. נעים להכיר".
"אתה בטח מחפש את אליאנה" תום אמר.
"היא הייתה פה היום בבוקר ונאלצה לעזוב"
"לעזוב?" אביעד שאל.
"היא לא סיפרה לך?. היא חייבת להיות בתנועה מתמדת או שלוחמי הכאוס יעלו עליה" תום ענה
"ומי אלה לוחמי הכאוס?".
בתור תשובה נחת כמה מטרים מהם יצור בגובה שלושה מטרים עם חרמש שחור ביד אחת וחרב ביד השניה."זה לוחם כאוס" תום ענה ושלף חרב מחלל האוויר."לא ידעתי שיש עוד עם כוחות קסם בישראל" אביעד אמר."לא היו לי כוחות עד לפני שבוע. כנראה קשור לגל האנרגיה ששוחרר שם בתל אביב"."אל תזכיר לי" הוא נזכר במה שקרה מיד לאחר שהוא מצא את הגביש. השער קרס ושיחרר גל אנרגיה שכנראה התפשט בכל הארץ. הוא היה שקוע במחשבות עד שכמעט לא שם לב שלוחם הכאוס הסתער וכמעט קרע אותו לשניים. תום היה זה שהציל אותו. הוא יצר גוש סלע והשליך אותו על לוחם הכאוס, שהועף כמה מטרים."תודה אביעד אמר ושלף גם הוא שני חרבות מחלל האוויר. לוחם הכאוס קם.
"עדיף לכם להיכנע".
"אני לא חושב ככה" אמר תום ופשט את ידו."אנחנו עוד נראה לגבי זה" הוא אמר והסתער רק כדי לדרוך על מעגל קסם בצבע תכלת שיצר שער מעליו ושיגר אותו למקום אחר."אין לי זמן לזה" תום אמר."הבה נדבר"