קטניס אוורדין ☯
את דין כתב יוטה, אז... הפרק מוקדש לו. אני יודעת שהחלק הזה די משעמם, אבל אל תדאגו, החלק הבא יצא לי הרבה יותר טוב. הפרק כולו יצא לי באורך של עשרים ושבע דקות, אז הייתי חייבת לחלק אותו. החלק השני יהיה באורך של שש עשרה דקות, וגם תהיה בו דמות נוספת מההרשמה. מוזמנים להעיר, להאיר, לשאול שאלות וגם לתת עצות (וגם להחמיא לא יזיק! (: ) קטניס אוורדין, סוף.

התליון – פרק 2 חלק א'

את דין כתב יוטה, אז... הפרק מוקדש לו. אני יודעת שהחלק הזה די משעמם, אבל אל תדאגו, החלק הבא יצא לי הרבה יותר טוב. הפרק כולו יצא לי באורך של עשרים ושבע דקות, אז הייתי חייבת לחלק אותו. החלק השני יהיה באורך של שש עשרה דקות, וגם תהיה בו דמות נוספת מההרשמה. מוזמנים להעיר, להאיר, לשאול שאלות וגם לתת עצות (וגם להחמיא לא יזיק! (: ) קטניס אוורדין, סוף.

פרק 2
דין פייר

דין חזר מעבודתו בשמונה בערב, מותש לחלוטין.
הוא פתח את דלת ביתו, זרק את התיק השחור שלו על ידה בחוסר אכפתיות מופגן ובחוסר עניין לפתוח אותו ולבצע את העבודה שהמורה שלו מפצירה בו כבר שבועות לסיים. הרי להצטיין בלימודים לא ממש עניין אותו, בטח לא כשהוא עובד מסיום הלימודים עד שמונה בערב בכל יום מחדש, וכל זה בשביל משכורת מעטה שבקושי מספיקה כדי להחזיק את בית שלושת החדרים שהוא גר בו ולקניית אוכל.
הוא נשכב על הספה הזוגית והפשוטה שנמצאה באמצע הסלון שלו, שכלל רק אותה, שולחן שחור ושידת טלוויזיה. הוא הדליק את הטלוויזיה – למרות שלא מצא בחדשות שום עניין – ולא ממש התרכז באסון העכשווי שהשדרנית מסקרת מתוך ערימת דפים שעל שולחנה.
הוא התעסק בתליון הכסוף שנח על צווארו באפן תמידי. במרכזו נחרט מעוין גדול, שבתוכו נמצאה אבן חן אדומה כמו אש, שניצוצות כתומים, זהובים וזהובים נוצרו ונעלמו בה מדי פעם, מה שיצר אפקט כמעט אמתי של מדורה בוערת. כל אדם אחר שהיה נוגע בתליון היה מיד מרחיק את ידו בטענה שהוא לוהט, אבל לדין התליון הרגיש לא יותר מחמים ונעים למגע.
בלי ממש לשים לב, הוא הדליק ניצוצות אדומים מקצות אצבעותיו, כמו שקרה תמיד כשהוא נזכר בדרך בה קיבל את התליון. הוא נזכר בזה כל פעם שהוא מסתכל לעבר התליון, וזה פחות או יותר הדבר היחיד שמעסיק אותו בכל שעות היום. הזיכרונות לעולם לא יעזבו אותו, וטוב שכך, הוא חשב.
בכעס, עצב, חרטה ועוד המון רגשות אחרים ונוגדים ששטפו אותו, כתמיד, דין לא שם לב ונרדם.
***
דין מצא את עצמו חולם בדוק את אותו הסיוט שרדף אותו במשך כמעט שנה מחייו. בעצם, פחות כמו חלום, יותר כמו זיכרון.
הסיוט התחיל, כרגיל, באחד מהימים הכי נוראיים בחייו של דין. ביום שבו ההורים שלו מתו. שניהם נהרגו בתאונת דרכים כשנסעו בחזרה הביתה ממקום העבודה המשותף שלהם. דין זכר איך הוא חיכה בבית, מפוחד ולא מבין לאן נעלמו ההורים שלו. הוא נשאר ער עד שעה מאוחרת, וחיכה שיחזרו.
כשהוא שמע את הטלפון מצלצל בשעה אחת עשרה בלילה, הוא סוף סוף נתן לעצמו להירגע והניח שאלו ההורים שלו, שרוצים להודיע לו שהם עוד מעט בבית. אבל זה לא קרה. זאת הייתה אחותה של אמו, סוזן. היא הודיעה לו, חנוקה מדמעות על מה שקרה להוריו. באותו רגע הוא רצה למות.
הדבר הבא שהוא ראה קרה שבוע לאחר הדבר הקודם. השבעה.
שני קברים לבנים מאבן, זהים לגמרי, מונחים אחד ליד השני. שניהם היו מכוסים בפרחים בכל הצבעים ומוקפים בחברים וקרובי משפחה, כולם לבושים בשחור ומנסים לעצור את הדמעות. הוא התקרב אל הקברים בצעדים אטיים עם שני זרי פרחים צנועים בידיו, מספיק לומר מילות פרידה אחרונות לפני שהדמעות מאלצות אותו להפסיק.
הכל היטשטש מעט סביב דמותו לבושת השחור. כשהטשטוש הפסיק, הוא ראה את עצמו, כילד בן עשר, מסתובב לבד ברחוב עם חולצה אדומה ארוכה, אבל לא מחממת במיוחד ומכנסיים שחורים שהגיעו עד לברכיו, לבוש שהיה יכול להיות נורמאלי אם העונה לא הייתה חורף. אחרי השבעה, משפחתו נטשה אותו מסיבות שהוא אפילו לא הבין והוא נאלץ לגור ברחובות. על כך הוא נטר טינה למשפחתו לנצח.
שפתיו עטו גוון מעט כחלחל, משעות של הליכה בקור המקפיא של הרחובות בחיפוש אחר חנות פתוחה שיוכל להיכנס אליה כדי להתחמם, או מאפיה שיכול להתגנב אליה ולהבריח ממנה לחמנייה, כמו שנהג לעשות בכל חודשי שהותו ברחוב.
זה לא קרה.
בסופו של דבר הלילה ירד על הרחוב. דין התעייף, נשכב על ספסל שנמצא בקרבת מקום, הניח לעיניו להיעצם והוא שקע בשינה עמוקה.
כשהוא פקח את עיניו, הכל היה נראה אותו דבר בערך. דין עדיין היה שכוב על אותו הספסל ומזג האוויר עדיין היה מקפיא (הפעם בתוספת שלג כבד), רק שהפעם הוא כבר לא היה בן עשר יותר, אלא בן חמש עשרה. החולצה האדומה התחלפה בסוודר שחור, שיותר מתאים למזג האוויר הנוכחי, ובמכנסיים ארוכים ומעט רחבים, שנראו גדולים מעט על דין. נעליי הספורט האדומות שלו התחלפו בנעליים צבאיות, גבוהות, חומות ומחממות למראה.
עדיין, הוא חיי ברחובות. את הבגדים הוא השיג באמצעות גניבה, כמו שהוא השיג אוכל, מים או כל דבר אחר שהיה צריך כדי לשרוד. עם השנים הוא כבר הפך למוכשר מאוד בגניבה, אבל עדיין לא הסכים לעצמו לגנוב יותר דברים ממה שהיה צריך מתוך נקיפות מצפון.
הוא עבר ממצב שכיבה לישיבה, מסתכל על המכוניות העוברות ושבות בכביש שמולו ובאנשים לבושים במעילים ומחממי אוזניים שעברו מדי פעם ברחוב. רובם הסתכלו עליו במבט משונה, לא הבינו למה הוא סתם יושב על ספסל בקור מקפיא עצמות במקום להתחמם בביתו.
הוא המשיך בבהייה הזאת עד שעת אחר הצהריים, כשהרעב תקף אותו והוא לא היה יכול להתאפק עוד. הוא היה חייב למצוא לעצמו משהו לאכול. הוא קם מהספסל, תחב את ידיו בכיסי הסוודר שלו, מצטער על כך שלא גנב גם כפפות, והחל להתקדם לכיוון מאפיה קרובה וקטנה, ממנה הוא לקח את רוב האוכל שלו.
הוא התכופף מעט לפני שנכנס בדלת, כך שמדפי מאפים הסתירו אותו מעיני הקופאי, שמעולם לא זכה לראות את פני של הנער שגנב ממנו אוכל על בסיס כמעט קבוע. אף פעם לא תפסו אותו גונב מהמקום הזה, בעיקר בגלל שהמאפייה הזאת הייתה עסק קטן ולא מוצלח במיוחד, שכנראה לא מרוויח הרבה בחודש.
הוא תחב לחמנייה טרייה למראה אל תוך הסוודר שלו, וממש לפני שיצא, הרגיש יד נוגעת בכתפו בעדינות. הוא הסתובב בבהלה.
מולו עמד אדם די מבוגר, בשנות החמישים לחייו. שיערות לבנות כיסו את ראשו, קצת יותר משל אדם ממוצע בגילו. בידיו הוא אחז שקית לבנה עם סמל מאפייה, שהכילה בתוכה כל מני סוגי מאפים. דין חשב שהזקן הולך לנזוף בו, אבל במקום זאת ההוא העלה הבעה נעימה על פניו.
"אני מוכן לשלם עליה," אמר, והפנה את ראשו לכיוון המקום בו דין תחב את הלחמנייה.
"אנ- אני לא…" דין הרגיש צורך להסביר את עצמו, אבל לא מצא את המילים הנכונות.
"זה בסדר," הוא אמר, "אני אשלם עליה ונדבר." דין לא היה יכול להתווכח. הוא הוציא את הלחמנייה מהסוודר והתקדם עם האיש הזקן אל עבר הקופאי, שקרן מאושר שיש לו קונים ביום קריר שכזה, בו בקושי יש אנשים שיוצאים לרחובות. באותו רגע עוד אחת מנקיפות המצפון האלו תקפו את דין. הוא חשב על כל הפעמים שגנב אוכל מהמקום הזה, כשהבעלים שמח על כל קנייה קטנה.
הזקן שם את השקית על הדלפק של המוכר, ששקל את השקית ואמר לו את המחיר. דין ביצע את אותה הפעולה אחריו, ובסופו של דבר הזקן שילם על שניהם.
הם יצאו מהמאפייה והחלו ללכת ברחוב המושלג. דין התבייש לדבר, והלחמנייה נראתה לו פחות מפתה מלפני כן. הם המשיכו ללכת כך בשתיקה במשך כמה דקות, כשהזקן מוביל את דין למקום לא ידוע. משום מה, דין הרגיש שהוא יכול לסמוך עליו.
"שמי סאנג'י," הוא שבר את השתיקה, "מה שמך?"
"דין," הוא ענה לו, פתאום פחות ביישן, "דין פייר."


תגובות (47)

עשרים ושבע דקות??? מרשים.
חח הפרק בכלל לא היה משעם! להפך! ממש אהבתי, ולמעשה אני דורשת את חלק ב' במיידי.

17/10/2015 21:12

    תודה! עשית לי את היום (או את מה שנשאר ממנו, לפחות.)
    אני עדיין לא יודעת איך להגיב ממש לתגובות מחמיאות… בכל מקרה, אני עדיין מנסה לשלב את מאהי, ואני מקווה שאצליח לשלב אותו בפרקים הקרובים.
    קטניס אוורדין, סוף.

    17/10/2015 21:15

    חחחח את מגיבה בסדר גמור (דרך אגב, מבינה אותך. התגובה הראשונה המחמיאה שנתנו לי גרמה לי לחייך כל היום כמו דבילית, אנשים ברחובות פחדו ממני.)
    ולגבי מאהי, חחח אני לא דואגת, סומכת עלייך ;)

    17/10/2015 21:23

    כן, אני עוברת את זה כרגע… זה מפחיד וכיפי באותה מידה.
    קטניס אוורדין, סוף.

    17/10/2015 21:28

אהבתי :> (אישית, אני פחות אוהבת פרקי פלאשבקים עם הרבה תיאורים כי לא קורה שם כלום, אבל זו הסיבה היחידה שפחות אהבתי XP)
היו כמה מקרים שלא הבנתי מה כתבת :ם (אבל אז הכנסתי אותיות וזה יצא מובן XD)
*בידיו הוא אחז *שקית* לבנה עם סמל מאפייה, *שמכילה* *בתוכה* כל מיני סוגי מאפים
*מספיק *לומר* מילות פרידה אחרונות
(היו עוד כמה אבל אני לא מוצאת אותם ;.; תמצאי אם תעברי על הפרק שוב P:)

בכל מקרה, יצא ממש טוב, מחכה לחלק הבא! ולג'קסון! ~

17/10/2015 21:21

    לעזאזל, אני לא שולטת על השגיאות האלו! אני לא מבינה איך זה שאני עוברת על פרק והכל בסדר, וכשאני מעלה אותו הכל כל כך גרוע (אני כנראה משלימה הכל בראש, זה מעצבן.)
    גם אני שונאת כאלו, אבל לא מצאתי דרך נורמלית לשלב את כל הרעיונו שצצו לי לרקע אל תוך הסיפור וזה מה שיצא.
    תודה! ולגבי ג'קסון, הוא יופיע בפרק שבלה תופיע (תתחילו לשפפ.)
    קטניס אוורדין, סוף.

    17/10/2015 21:26

שנח על צווארו *באופן* תמידי.
אפקט כמעט *אמיתי*.
מספיק *לומר* מילות פרידה.
הוא אחז *שקית* לבנה… *שמכילה בתוכה* כל מיני סוגי מאפים.
עוד הערה – מכיוון שהשמות של הדמויות בסיפור שלך הם לא שמות ישראליים או יהודים, אלא יותר שמות אמריקאיים, ניתן להניח שהדמויות בסיפור לא יהודיות אלא נוצריות. בנצרות אין את המנהג שנקרא "שבעה". המנהג שייך רק ליהדות.
אם דין יהודי, אז בסדר. אבל אם לא, אני לא רואה איך הוא מקיים את המנהג.
הפרק היה מ-ע-ו-ל-ה-! התיאורים שלך שואבים את הקורא לתוך הסיפור.
תעלי את חלק ב' מהר!!! ושבלה תופיעה שם!!! פליז!!!
תמשיכי!!!

17/10/2015 21:27

    גאד, הייתי בוחה שלומר זה עם א' (זהו, עכשיו אני מרגישה סתומה באמת.)
    לגבי הקטע עם השבעה – זוכר שאמרתי קודם שאני מרגישה סתומה? תכפיל את זה בשתיים. אני אחליף את זה בוורד…
    התיאורים שלי מושכים אותך לתוך הסיפור? אני תמיד בוחה שאני מגזימה, אבל אם אף אחד לא העיר לי על זה עד עכשיו אני מרגישה יותר טוב עם זה.
    קטניס אוורדין, סוף.

    17/10/2015 21:34

בלסון?
אוף! אני גרוע בזה!
תס?! איפה את?!?!?!!?

17/10/2015 21:29

    חחחחח אם כבר, ג'קלה.
    אבל גם זה דיי גרוע.

    17/10/2015 21:37

    שניהם דווקא נחמדים לפי דעתי PX (תתעלמו ממני, אני גורעה בלשפפ.)
    קטניס אוורדין, סוף.

    17/10/2015 21:39

    *גרועה
    אני ברחק חלון מלשבור את המחשב שלי כרגע.
    קטניס אוורדין, סוף.

    17/10/2015 21:41

    *במרחק
    די, אני פורשת!
    קטניס אוורדין, סוף.

    17/10/2015 21:41

    חחחחחחח מהההה
    אני חולת שיפים.
    ידועה בעיקר בשיפופ שיפים שבחיים לא יקרו (כגון סטלנה, סטדייה ועוד)

    17/10/2015 21:41

    חחחחחחח טעויות מקלדת זה נפוץ! נא לא לפרוש עכשיו.
    אני במתח XD

    17/10/2015 21:42

    אני אוהבת שיפים, אני פשוט לא יודעת ליצור להם שמות.
    כאילו, לעזאזל, אני לוחצת על הכפתורים הנכונים וזה לא לוחץ על הכל! זה מתסכל.
    קטניס אוורדין, סוף.

    17/10/2015 21:45

    חחחח מבינה אותך, זה קורא לי מלא. (ראי ערך- התגובה הראשונה, משעם. ברצינות???????)

    17/10/2015 21:55

    אני אפילו לא שמתי לב לזה! כל הבעיה שלי עם שגיאות מקלדת היא שאני משלימה אותן בראש ואז הכל נראה לי בסדר. זה די נחמד, כי לא צריך להיתפס על כל שגיאה, אבל הבעיה היא שזאת רק אני.
    קטניס אוורדין, סוף.

    17/10/2015 21:57

    קורה** חחחחחחח
    ואצלי זה פשוט כי אני כותבת מהר אז אני פשוט מדלגת על אותיות חופשי (זה אחד המעצבנים כשכותבים סיפור, כל חמש דקות צריך לתקן.)

    17/10/2015 22:03

אהבתי את זה שזה לא מפוצץ אקשן, זה יפה והגיוני בעיניי, חח אני טיפה מוזרה הא?! חח
מחכה להמשך!!
ודרך אגב, מתי נראה לך שתעלי את החלק השני כי אני כל כמה שעות נכנסת לבדוק אם העלת פרק אז אולי אם את יודעת מתי את מתכוונת להעלות זה די יעזור למתח שלי….

17/10/2015 21:29

    אני אישית אוהבת אקשן, אבל כל אחד והטעם שלו.
    את באמת בודקת? וואו, את גורמת לי לחייך כמו סתומה כרגע (בקטע טוב. פשוט לא ציפיתי שמישהו כל כך יאהב את הסיפור.) אני אעלה אותו כאהיה קרובה לסיום של הפרק השלישי או כבר אגמור אותו. הכי מאוחר שאעלה אותו יהיה בעוד ארבעה ימים (סליחה שזה לא ממש עוזר, אבל אין לי משהו יותר מדויק לכתוב לך.)
    קטניס אוורדין, סוף.

    17/10/2015 21:37

זה ממש לא משעמם…!!

17/10/2015 21:40

בלאק אני כאןXD♥
את מחמיאה לי כל הזמן על הכתיבה שלי אבל רגע תסתכלי על שלך! מדהימה!
כל כך כיף לקרוא את הסיפור הזה, שואב אותך פנימה. העלילה כתובה בצורה נכונה, החלום / זיכרון מוצג בצורה מאוד יצירתית ומגניבה במיוחד וממש אהבתי – אולי הדבר היחיד שאני אוכל להעיר עליו זה הסוף, כי הוא כבר מבחינתי דיי לעוס ומיושן.
אני חייבת להגיד משהו טיפה מביך: למרות הפרקים הארוכים שאני תמיד כותבת, אני לא חושבת שיש כותב באתר ששונא פרקים ארוכים (בטירוף) יותר ממני, לפחות דרך האינטרנט. כיף לראות שחילקת את זה (זה לא אומר שיש לך הפסקה מהכתיבה! תמשיכי לכתוב ת'פרק הבא!)
תמשיכי!

17/10/2015 22:43

תס!
תעזרי לנו עם השיפים!
ותראי מה כתבתי לך בפרק 3 של "בית ספר לחיים", אני צריך שתעני לי!!!

17/10/2015 23:15

ממש אהבתי את הפרק. אני אישית אוהבת לקרוא פרקים ארוכים (כן, גם כאלה של חצי שעה *~*) אבל אני יודעת שיש כאן הרבה שפחות אוהבים את זה (אז אני לא יעודד אותך להעלות פרקים ארוכים כל כך, למרות שאני רוצה! :<)
יש לך כתיבה מעולה. את יודעת מתי לתאר ואיך לפרט את התיאור, לא עושה את זה עמוס מידי אבל גם לא פחות.
החלק הזה ממש לא משמעמם! תמשיכי =]

17/10/2015 23:36

אוף! כתבתי כאן חפירה משמיים ושלחתי, ואז גיליתי שאני על מצב טיסה וזה לא שלח אותה! טוב, לא אשחזר עכשיו את כל התגובה, רק את הפרטים החשובים. השנה הכי טובה שיש!!! פרק מדהים, טעויות שאני אישית לא שמתי לב אליהן, אולי תיקנת או שאולי גם אני משלימה אותן בראש ^^ בקיצור, תמשיכי!!!

18/10/2015 00:05

שעת אפס היום ו

18/10/2015 06:14

איי אני דרך האפליקצינ

18/10/2015 06:14

בקיצור מצטער על הטעויות. פרק ממש טוב! אני ממש אוהב את דין ~אפשר להתעלם מהעובדה שאני יצרתי אותו? עשית אותו בצורה מושלמת והסיפור רקע שלו שאב אותי ממש אל תוך הרחובות הקפואים. מדהים מדהים מדהים. יש לי היום שעת אפס כך שמצטער על השעה. תמשיכי ותעלי את החלק הבא !!!

18/10/2015 06:16

תודה לכולכם!
יוטה, ממך אני הכי שמחה לשמוע שאהבת, כי דין הוא הדמות שלך.
תס, אנחנו צריכים שתשפפי!
ספיר, גם אני אוהת פרקים ארוכים! לא יודעת מה יש לאנשים נגד זה…
פומה, אני קצת תיקנתי (למרות שבפרק הזה היו פחות טעויות מבקודם.)
אני ממשיכה את הסיפור על חשבון שיעור מטומטומתיקה (עשיתי את זה גם עם הפרק הזה, זה עובד. למרות שאני קצת מסכנת לעצמי את ההצלחה בשיעור הזה…)
קטניס אוורדין, סוף.

18/10/2015 07:07

היי בלאק!
ראיתי את השאלה שלך, והיא יכולה להיות דחויה חברתית.
איזה מן שיפים?

18/10/2015 07:34

    ג'קסון ובלה- ההצעות היו בלסון וג'קלה חחחחח

    18/10/2015 15:01

    מאיפה הדמויות האלה?

    18/10/2015 15:06

    חחחחח מפה! זה ג'קסון שלך ובלה של בלאקווידו (נראלי)

    18/10/2015 15:08

    אה לא, ג'קסון הוא הדמות של אמורה

    18/10/2015 15:10

    חחח כתבתי דמות בשם ג'קסון? XD אני לא זוכרת..
    אני בודקת רגע.
    נ.ב. את בתהליכים להצטרך לאחווה?

    18/10/2015 15:16

    כן, ג'קסון הוא של אמורה. אדם♥♥
    שרוט קטן שלי ורק שלי!

    18/10/2015 15:18

    חחחחח אין לי מושג מהי האחווה חוץ מזה שפעם היא כללה את גבי (תחזרי!!!!!) וטדי (אותו דבר!!!!!)
    חחח וכן, ג'קסון הוא של אמורה, ואת כתבת את אדם סילבר האדיר

    18/10/2015 15:21

    אני מתגעגעת מאוד לטדי!! היא כותבת מדהימה ומוכשרת ואפילו כתבנו סיפור ביחד^^ (~אני ממש מצטערת שנטשתי ת'סיפור, טדי!!~) עם גבי לא ממש דיברתי אף פעם באופן אישי, אבל הרבה אנשים שאני מכירה ממש אהבו אותה. כנראה שזה אומר משהו.
    אדם הוא כזה שרוט שזה מקסים, ומאהי שלך היא ממש מגניבה!!

    18/10/2015 15:29

    כן, שתיהן היו סופרות מעולות שנטשו את האתר :( בין כל שאר הסופרים שנשו אותו (למה כולם נוטשים??????????)
    חחח ומאהי הוא בן, אבל תודה!! :)

    18/10/2015 15:35

    אהה חח אופס!
    אני זוכרת אותך מפעם! את כתבת איזה סיפור על אנשים שמאמצים ילדי נוער במצוקה.

    18/10/2015 15:38

    חחחחחחחחחחחחח איילין!!!!
    אחח היו זמנים :')

    18/10/2015 15:42

    היי, תס! אז מה את אומרת על בלסון? (זה הכי טוב שהצענו פה PX)
    קטניס אוורדין, סוף.

    18/10/2015 15:43

קטניסיס!
האמת שבלסון הוא הכי טוב שהיה^^ אני מציעה אותו!
אם אתם פה אני אשמח אם תקראו את הסיפור שלי – הוא חשוב לי מאוד.
~הגיעתורילפרסםאתעצמיבאחווה~

18/10/2015 16:07

פרק של 27 דקות??? וואו
*הלוויה, במקום השבעה. בבית קברות זה בטוח לא שבעה, שבעה זה בדר"כ בבית.
פרק טוב, כתיבה מעולה – מחשבות, תיאורים – הרבהההה תיאורים. מנחש שזה בכוונה שהתליון שלו זה אש כשהוא גר ברחוב בשלג? נייס.
תמשיכי!!!

20/10/2015 07:49
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך