קטניס אוורדין ☯
קודם כל (איך לא) - תודה ענקית לתס וליאנה, שהשקיעו מעל ומעבר בפרק הזה ובסיפור בכלל. מחסום כתיבה של חודשים נפרץ ובזכותן הפרק הזה נכתב ביום אחד (!!!) אני ברצינות בקושי כתבתי משהו חוץ מההתחלה (וחלקים קטנים מהאמצע והסוף, אבל זה סתם כי בא לי להחמיא לעצמי כאן ^^) אז כעיקרון - הקרדיט על הפרק לגמרי שלהן. *** אני ממש מצטערת שאני נותנת לכם לחכות ככה כל פעם מחדש, אבל עכשיו אני באמת אשתדל להעלות פרקים לעיתים קרובות יותר. *** אז כרגיל - תרגישו חופשי להעיר/להאיר ולתת המלצות - הכל מתקבל בברכה (אה, ואני ממש אשמח לדעות על סקיילר ואדם. אני רוצה לדעת מה אתם חושבים עליהם ^^) קטניס אוורדין, סוף.

התליון – פרק 5

קטניס אוורדין ☯ 25/08/2016 1088 צפיות 20 תגובות
קודם כל (איך לא) - תודה ענקית לתס וליאנה, שהשקיעו מעל ומעבר בפרק הזה ובסיפור בכלל. מחסום כתיבה של חודשים נפרץ ובזכותן הפרק הזה נכתב ביום אחד (!!!) אני ברצינות בקושי כתבתי משהו חוץ מההתחלה (וחלקים קטנים מהאמצע והסוף, אבל זה סתם כי בא לי להחמיא לעצמי כאן ^^) אז כעיקרון - הקרדיט על הפרק לגמרי שלהן. *** אני ממש מצטערת שאני נותנת לכם לחכות ככה כל פעם מחדש, אבל עכשיו אני באמת אשתדל להעלות פרקים לעיתים קרובות יותר. *** אז כרגיל - תרגישו חופשי להעיר/להאיר ולתת המלצות - הכל מתקבל בברכה (אה, ואני ממש אשמח לדעות על סקיילר ואדם. אני רוצה לדעת מה אתם חושבים עליהם ^^) קטניס אוורדין, סוף.

*לפי המלצתו של יוטה: תקראו את הסוף של הפרק הקודם שוב כדי להבין מה לעזאזל קורה כאן, עבר די הרבה זמן ^^*

פרק 5

"אוי לא," לחש הבחור כשהבחין בתליון שהיה סביב צווארה. "גם את?" הוא אמר והביט בה, הוא נראה מעט מאוכזב. סקיילר רק תפסה בתליון שלה בכעס.
"אתה לא ענית על השאלה שלי," היא הפנתה את נושא השיחה לכיוונה שוב.
היא סקרה את גופו במהירות, מנסה לשנן כל פרט שאולי יכול לרמוז עליו משהו – החל מהעיניים הכסופות-שחורות שלו, ועד נעליו – אך לא מצאה דבר. הוא נראה בדיוק כמו כל נער רגיל.
"אנחנו חייבים לדבר על זה במקום שקט יותר." הוא שינה את הבעתו כליל – מהלחץ שהיא הפעילה עליו קודם לכן, עכשיו הוא נראה כמעט מפוחד. הוא נעץ את מבטו בתליון שלה, לאחר מכן בפניה המבולבלות. היא השיבה לו מבט בוחן, שיחה שלמה נוצרה ביניהם ללא מילה אחת, ואז היא הבינה שאין לה סיבה להתווכח איתו.
הוא נכנס אל המעבר הצר דרכו סקיילר עקפה אותו, והיא נכנסה אחריו.
היו לה כל כך הרבה שאלות לשאול. מה הוא עושה עם התליונים שנראים כמו שלה? איך לעזאזל התליון חזר לצוואר שלה אחרי שהיא ריסקה אותו? מי הוא בכלל ומה הוא יודע?
היא רצתה לשאול את כל השאלות שלה ביחד, אבל המבט חסר הסבלנות על פניו הבהיר לה שזה לא הזמן, אז היא השתתקה.
משהו בו היה נראה לה אמין – היא לא ידעה עד כמה זה נכון, אבל היא תמיד סמכה על האינסטינקטים שלה, ואחד מהם אמר לה שהיא צריכה ללכת אחריו, שאולי יש לו מידע שבו היא תוכל להיעזר. וגם אם לא, היא יודעת שהיא תמצא דרך להיחלץ מהמצב.
לאחר כמה פניות הוא עצר וסימן לה לעצור גם כן. הוא הסתכל מעבר לפנייה האחרונה שעשו ואז המשיך.
"בואי אתי," הוא אמר ועקף אותה שוב. היא עצרה את עצמה מלגלגל עיניים. כמה סודיות זה דורש?
הוא המשיך להוביל אותה בכל מני מעברים שאפילו היא לא הכירה ולא הפסיק להסתכל לאחור, כאילו הוא בורח ממשהו. היא תהתה אם יש לו מושג לאן הוא הולך, אבל החליטה לשמור את זה לאחר כך עם שאר השאלות.
היא לא האמינה שהיא הולכת אחריו, אחרי הבחור שהפיל אותה וברח לפני דקות ספורות, אולם כמה טיעונים טובים עברו לה בראש. לבסוף היא הניחה שאם משהו יסתבך, היא כבר תצא מזה. להסתבך עוד יותר היה הדבר האחרון שהפחיד אותה.
לאחר בערך שתי דקות של שתיקה מביכה והליכה, סקיילר שמה לב שהוא האט את קצב הליכתו. לא לקח לה הרבה זמן לזהות את מקור הבעיה. "כדאי שאני אחזיק את זה," היא החוותה בראשה אל עבר התליון שהוא אחז בידו, זה שנראה כאילו הוא בוער. כף ידו האדומה נראתה נורא אפילו יותר מאז שפגשה אותו, ועדיין רעדה. הוא המשיך לבחון אותה, אבל הבעת פניו שידרה קור רוח מפתיע בהתחשב במצבו.
"לא נראה לי," הוא אמר בקצרה. חשדנות קלה התגנבה אל קולו. "וחוץ מזה, נראה לי שאפשר לעצור."
סקיילר בחנה את המקום שאליו הגיעו – גן שעשועים קטן בין בניינים שהיה ריק לגמרי מלבדם. אחת הנדנדות הייתה שבורה לשני חלקים, השנייה נראתה כאילו היא עומדת להתמוטט בכל רגע. מצבו של שאר המקום לא היה טוב יותר. הוא התיישב על ספסל ירוק שהיה נראה שלא תזיק לו צביעה מחדש, היא הביטה בו לכמה שניות והתיישבה גם כן. היה נראה כאילו המקום היה נטוש במשך שנים; בהחלט מקום טוב לדבר בו בארבע עיניים.
הוא הניח את התליון שבידו על הספסל בהקלה מסוימת, אבל עדיין שמר אותו קרוב אל גופו. סקיילר הבינה שהוא לא סומך עליה, והיא לא יכלה להאשים אותו, גם היא לא סמכה עליו לגמרי.
"בוא נתחיל מזה," היא ניגשה ישר ולעניין. "מי אתה?"
הוא לא חיבב את הגישה הישירה שלה, למרות שגם הוא היה כזה. בדרך כלל הוא ידע איך לצאת ממצבים כאלו, אבל משהו בה, בין אם ההבעה חסרת הפחד או נימת הדיבור היציבה, אמר לו שהוא לא יכל פשוט לברוח עם התליון שלה ולשכוח שנפגשו.
"קוראים לי אדם סילבר," הוא אמר. זה לא אמר לה כלום, וזה גם לא היה המידע שהיא הייתה מעוניינת בו, היא בכל זאת שתקה.
"סקיילר." היא אמרה כדרך אגב.
"אני, אה," הוא גירד בראשו, מנסה למצוא את המילים הנכונות.
"מאיפה קיבלת את התליון שלך?" היא עזרה לו בחטף והוא הביט בה בעצבנות קלה. היא ניסתה להפעיל עליו לחץ.
"מאיפה את קיבלת את התליון שלך?" הוא הביט בה בחוסר סבלנות משווע, והיא עיקמה את מבטה.
"אתה גנבת את התליון הזה, נכון?" היא השיבה לו בעוד שאלה והפנתה את מבטה אל התליון שעל הספסל. לקח לו זמן לענות לה, כאילו הרהר בינו לבין עצמו אם כדאי לו. הוא הבין שאם לא יענה היא תמשיך לשאול אותו עוד ועוד שאלות, וכבר הצליח להרגיש את סבלותו פוקעת.
"כן." הוא אמר בפשטות. סקיילר הרימה גבה – היא לא האמינה שזה יהיה כל כך קל.
"למה?" היא שאלה בשנייה שסיים לענות לה. היא הניחה שאין זמן לבזבז איתו.
"כי בידיים הלא נכונות, הוא יכול להיות קטלני." נימתו הפכה לרצינית יותר, אפילו קרה במעט, אבל פניו נשארו חתומות.
"מי הכתיר אותך בתור אדון הידיים הנכונות?" הוא גיחך, גם היא גיחכה. לשנייה זה הרגיש כאילו הקרח נשבר, אבל המתח התמידי שהיה באוויר ביניהם לא נתן לזה לקרות.
"אני היצרן של התליונים." הוא אמר בהפתעה מסוימת, כאילו זה עונה על הכל.
"אתה מה?" היא הייתה בטוחה שהיא לא שמעה טוב.
"אני בא ממשפחה כזאת, וזה כל מה שאת צריכה לדעת." הוא אמר נחרצות ונעמד, רומז שהשיחה עומדת להיגמר. "עכשיו, תביאי לי את התליון שלך." הוא אמר והושיט את ידו השנייה.
"אין סיכוי." היא אמרה ונעמדה מולו, מעט מרוגזת. היא ידעה שברגע שתיתן לו אותו הוא יעלם והיא לא תמצא אותו שוב, בדיוק כפי שבטח קרה למי שהוא גנב ממנו את התליון השני.
"למה?" אדם לא טרח לחסום אותה, הוא ידע שהיא לא תברח בכזאת מהירות. "הדבר הזה מביא רק צרות, ואני אתפלא אם עוד לא עלית על זה בעצמך." הוא ידע איך זה כשעונדים את התליון לראשונה – הוא תמיד נותן מבחן. במקרה שלה היו לו כמה ניחושים טובים למה שהמבחן כלל, והוא קיווה מאוד בשבילה שהיא הייתה במקום סגור כשזה קרה.
"אני יכולה להתמודד עם קצת רוח," היא השיבה וחיוך הסתמן בזווית פיה. אדם לא ידע אם לצחוק איתה או לכעוס עליה – היא בכלל מבינה כמה מסוכן זה יכול להיות?
הוא נאנח והביט בה.
"טוב, מכיוון שאני מניח שאת לא מתכוונת לתת לי את התליון שלך-"
"ואתה לא מתכוון לספר לי יותר מידי." היא התערבה בנימה מתונה וקטעה לו את חוט המחשבה.
אדם בהה לכמה שניות בעיניה התכולות של סקיילר, כאילו מנסה לחפש מניע נסתר בתוכן, אבל לא ראה בהן דבר. הוא נד בראשו בחזקה, כאילו גוער בעצמו להתרכז ולסיים את מה שהוא רצה להגיד.
הוא שלח מבט אל התליון שנח לידו – מבט כועס אך נחוש שסקיילר לא הצליחה לפענח. הוא הרים אותו מן השרשרת בהיסוס, מתכונן לכוויות שעמד לקבל. הוא תפס אותו באגרוף חזק לפני שיספיק להחליט אחרת – פולט צעקת כאב שהדהדה מעט בין הסמטאות הריקות ומתעשת במהירות.
סקיילר הביטה בו בהפתעה, אבל לא זזה ממקומה.
"את יודעת בכלל כמה התליונים עוצמתיים באמת?" נימתו הפכה לפתע לשקטה ומסוכנת. הוא אפילו לא הביט בה – רק בהה בריכוז בתליון הבוער שבידו בנינוחות לא מוסברת שנראתה לא מתאימה לו. "את יודעת כמה תליונים יש בכלל?"
המוח של סקיילר צעק לעברה שתתרחק, אבל האינסטיקטים שלה אמרו לה לראות לאן זה מתפתח – ועד כמה שזה נגע אליה, הם מעולם לא טעו. למרות שבטחונה החל להתערער, היא לא רצתה לפספס אף פרט.
התליון שאדם ענד על צווארו החל לנוע מעט, והאורות הצבעוניים הזעירים שבתוכו החלו לזוז במהירות, חוצים אחד את השני, נעלמים וחוזרים.
אדם תפס חזק יותר בתליון, כולא אותו עמוק בכף ידו ומשתדל לא לצעוק מכאב שוב. התליון שעל צווארו נצבע באדום-כתום – סקיילר יכלה להישבע שהיא ראתה להבות בוערות בתוך התליון עצמו. הוא הרים את ידו השנייה, בוהה בה לכמה שניות – ולפתע כף ידו התמלאה בלהבות אדומות.
סקיילר הביטה בו בהפתעה, ואדם לא ניסה להסתיר את החיוך המרוצה שלו. ידו האחרת – זו שהחזיקה בתליון – התמלאה גם היא להבות בוערות ומרצדות, והוא הביט בהם באותה נינוחות מפחידה שלא נראתה מתאימה לו. הוא חיבר את ידיו ביחד ושיגר את כדור האש הגדול מעלה, מפוצץ מנורת רחוב תמימה שעמדה בדרכו.
"תדמייני את הנער הטיפש שהחזיק בתליון יורה במישהו בלי כוונה בצורה כזאת. תדמייני כמה מסוכן זה יכול להיות אם הוא יוצא משליטה." אדם הרים את התליון מעלה והתרכז, ובין רגע הלהבות המרצדות נשאבו אל תוכו – משאירות את נורת הרחוב שרופה לחלוטין. סקיילר לא הגיבה, מנסה להריץ בראשה כל מני תרחישים אפשריים.
"יש כמעט אלף תליונים בעולם הזה," הוא הכניס את התליון – שהפסיק לבעור משום מה – לכיס מכנסיו, שולח מבט מתנשא מעט אל סקיילר. "אני? אני מחזיק כמעט בחצי מהם. כמעט חמש מאות כוחות שונים."
במשך כמה רגעים סקיילר רק המשיכה באדם בתדהמה, חסרת מילים לחלוטין. היא סירבה להפגין רגש נוסף כלשהו, ואדם שם לב לכך.
עיניה התכחולות נדדו בין אדם שנראה לה על סף שיגעון, התליון שנתלה על צווארו ובין מנורת הרחוב השרופה – עוד לא מחליטה מה יותר גרוע.
"אני יכול להדגים גם על התליון שלך, אם את רוצה," הוא נאנח לרגע, מעסה את כף ידו הימנית בעדינות. לא נראה שמצבה השתפר, אבל לא היה נראה שזה העסיק אותו יותר מדי. "אבל אני חושב שהברתי את הנקודה. התליונים זה עסק מסוכן, ו-"
"איך נשרפת ככה?" קולה של סקיילר נשאר חזק ויציב, חזק מספיק שהצליח לקטוע את אדם בדבריו ולהביט בה במבט מבולבל. הוא ציפה שהיא תירתע ממנו או תנסה לברוח, אבל באותו הרגע היה נראה כמעט כאילו מצבו מעניין אותה. האם היא משחקת?
"החזקתי הרגע תליון בוער והידיים שלי עלו באש." הוא גיחך לרגע ושילב את זרועותיו, מה שנראה לסקיילר הרבה יותר תואם את האופי שלו מאשר לשרוף נורת רחוב, אך היא נותרה מרוכזת בידו החרוכה. "מה חשבת שיקרה-"
"אם אתה יכול לשלוט בתליונים, למה הם עדיין פוגעים בך?" היא שאלה בסקרנות ובחנה את ידיו במבטה, לא משתדלת אפילו להסתיר את סקרנותה, כאילו הסיטואציה לא מפחידה אותה בכלל.
החיוך מיד נמחק מפניו של אדם, והוא החזיר מבט מהיר אל ידיו – כאילו שואל את עצמו את אותה השאלה.
מבטה הבוחן של סקיילר הפך לפתע לעמוק הרבה יותר, כמעט כועס. "אם אתה כל כך עוצמתי ויכול להכיל את כל התליונים, איך אתה עדיין נפגע מהם פיזית? הם יכולים להרוג גם אותך."
"אני מציע לך לשתוק-" היה נראה כאילו היא סוף סוף פגעה בנקודה רגישה, וזה שימח אותה.
"כי בסופו של דבר, גם אתה נפגע, גם בך פוגעים – אתה עושה טעויות," היא קבעה. היא התקרבה אליו יותר ויותר, וחיוך זעיר נמתח על שפתיה. "ומה יקרה כשאתה תעשה טעות, כשאתה מחזיק בכל כך הרבה תליונים? כמה אנשים ייפגעו?"
הוא לא ידע איך להשיב לה. הוא יכל לספור על כף ידו את מספר הפעמים שבהן פגע במישהו – גם בטעות וגם בכוונה, ובכל זאת, היה נראה שפגעה בו.
"אתה אומר שאני מסוכנת כשהתליון שלי לא בשליטה," היא לא הפסיקה למרות המבט הרצחני שהוא נעץ בה. "אבל גם אתה לא נראה לי יציב במיוחד. נראה לי שתליון אחד פחות לא יזיק לך."
נראה היה שסקיילר סיימה ללעוג לו והיא פנתה ללכת, מבינה שהוא לא מעוניין לעזור לה, אבל לפני שהספיקה הוא תפס בגרונה בחזקה והרים אותה מעלה – משאיר אותה תלויה באוויר, כשהדבר היחיד שמחזיק אותה הוא ידו הלא-שרופה.
עיניו, שנראו כמעט שחורות באותו הרגע, ננעצו בה במבט רצחני שגרם לה להתכווץ מעט בחשש. היא ראתה מזווית העין את התליון שלו נצבע באדום-דם, היא תהתה באיזה כוח הוא משתמש, ואחיזתו על גרונה התחזקה עוד ועוד – עד שסקיילר החלה להיאבק בידו בניסיון להכניס מעט אוויר.
"אם אני לא הייתי אוסף את התליונים האלה אז מישהו אחר היה משיג אותם – ותאמיני לי שהוא מסוגל להיות רצחני."
אדם תפס בגרונה גם בידו השנייה על אף הכאב – וסקיילר נאנקה בקול חלש, מכווצת את גופה ונאנקת לאוויר נוסף. "אני מעולם לא הרגתי מישהו," הוא עצר לרגע, וסקיילר תהתה אם היא עומדת להיות הראשונה. "וכל מה שאני עושה בחיים זה לתת עזרה לאנשים כמוך – נותן לכם ליהנות מחיים רגילים."
אדם שחרר את ידו הימנית מגרונה, נותן לה מעט אוויר לנשימה. הוא העביר את אצבעותיו על התליון שהיה סביב צווארה, גורם לה להילחם בו ולנוע בעצבנות. הוא שלף בזריזות את התליון שלה – את תליון האוויר שלה – והחזיק בו מולה.
"בגלל הקללות הקטנות האלו אני בורח מכל מקום – לי אין בית כמו שיש לך, אין לי מקום לחזור אליו או להיות בו." היא הביטה בו בבלבול, היא לא הבינה על מה הוא מדבר ולמה זה נוגע אליה.
אדם שחרר את אחיזתו מגרונה של סקיילר והיא התרסקה על הרצפה, מתנשמת בכבדות ומשתעלת במהירות. היא הרימה את מבטה והביטה בו בבהלה. הוא בלע רוק לרגע, תוחב את תליונה בכיס מכנסיו.
"רוצה להאמין שאני מסוכן? בסדר. את לא תהיי הראשונה." הוא העביר יד בשיערו ואז הושיט אותה לעברה של סקיילר – מציע לה עזרה לקום. "ולמה אני עדיין נפצע מהתליונים? לכבות אותם לחלוטין זה כואב מידי לכרגע."
סקיילר הביטה באדם בשתיקה, לא בטוחה מה היא עוד יכולה להגיד. ליבה פעם בחזקה, והיא לא הייתה בטוחה מה היא רוצה יותר – לעזור לו, או להבין למה הוא עושה את זה לבד. ככה או ככה, היא לא היתה מעוניינת בעזרה שלו וקמה בעצמה.
אדם הרים את פניו ממנה, מביט רחוק קדימה, והחל ללכת משם. באותו הרגע ליבה פעם אפילו יותר חזק – לאן הוא עוד יכול ללכת?
"חכה!" היא צעקה, נשענה על מעקה הספסל כתמיכה והביטה בו בכאב קל, אבל הוא המשיך ללכת. היא יכלה לשאול כל אחת מאלפי השאלות שעלו במוחה כשאלה אחרונה, אך היא בחרה דווקא בשאלה האחרונה שחשבה שתשאל. "איפה המשפחה שלך?"
אדם נעצר באחת והסתובב אליה, ועיניו הכהות נראו כבויות לחלוטין – שבורות.
הוא גיחך במרירות, והמשיך ללכת.


תגובות (20)

פרק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ווהו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אוקיי – אני מקנא בך(ובליאנה ובתס) שאתן יכולות לכתוב באורך כזה.
וכל התיאורים האלה – וואו. הם פשוט שואבים את הקורא לסיפור.
פרק מעולה! טוב שחזרת לכתוב!
תמשיכי!

25/08/2016 13:53

ווהוווו!!!!!!!!!!!!
איזה. פרק. מדהים!
אני ממש אוהבת את אדם. לא נראה לי שמישהו יכול שלא לאהוב אותו אחרי הפרק הזה. הוא מצטייר לי כאדם כל כך מסכן ובודד, ואני יוצאת מנקודת הנחה שהוא באמת כזה :(
אומנם לא קרו הרבה דברים בפרק הזה, אבל הוא עדיין היה מדהים!
הכתיבה היתה מעולה (ואני מכריחה את עצמי להפסיק לכתוב כי אני סתם מנסה לעשות תגובה ארוכה למרות שאין לי מילים) וכמו שכבר כתבתי, אי אסתום עכשיו.
תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!

25/08/2016 13:57

אני יכול שלא לאהוב את אדם. למעשה – זה מה שאני עושה.
לי הוא מצטייר כאדם שחושב שהוא יודע הכל ושהעולם בטוח יותר עם השליטה בידיים שלו – אבל הוא לא מבין שהוא לא שונה כל כך משאר האנשים שהוא מתיימר להגיד שהוא מגן על העולם מפניהם.
ואז הוא חונק ופוגע באנשים רק בגלל שהם לא עושים כמבוקשו.
דמות מסובכת טיפוסית של תס.
אפילו השם – אדם סילבר – רואים שזו דמות של תס.

25/08/2016 14:02

    טוב, כל אחד והדעה שלו. אני אישית ממש אוהבת את אדם, אחת הסיבות היא שהוא באמת כזה מסובך ומסוכן, והוא הולך להיות דמות **מאוד** חשובה בסיפור.
    וכן, לחצי מהדמויות של תס קואים אדם. היא כבר הקימה צבא XDD
    קטניס אוורדין, סוף.

    25/08/2016 14:05

תודה רבה לשניכם ^^
זה כיף אדיר לכתוב שוב ולראות שמעריכים את זה. האורך הוא כי אני קצת חופרת כשזה מגיע לתיאורים, טוב לדעת שזה עוזר.
אדם הוא באמת דמות מדהימה (ואיך לא – תס כתבה אותו.) והוא כן די מסכן ובודד (אני מתכננת פרק על העבר שלו, מעניין אם זה יקרה ^^)
אני מקווה להמשיך בקרוב.
קטניס אוורדין, סוף.

25/08/2016 14:03

ואווו 0-0
התיאורים שהיו בפרק הזה. ואו.
מדהים, מדהים, מדהים. רגע התליון של דין פייר אצלו – מ-מתי הוא הספיק? זה אומר שדין לא יופיע? O_O
לא אכפת לי גם אם לא. הסיפור הזה כזה טוב שגם אם הדמות שלי תמות זה יהיה בסדר.
הפרק היה כלכך יפה ומתואר טוב כל כך, כל כך טוב שמעורר קנאה!
אדם סילבר נהפכה לדמות האהובה עליי – יוצר התליונים, חונק אנשים שלא באים לו טוב, ואו. חתיכת דמות שווה.
1000 תיליונים *~*
אני יכול לחשוב רק על אולי 20 כוחות. לחשוב על אלף כוחות זה – ואו, כאב ראש.
מי זה הרשע הזה שהוא דיבר עליו. שזה יכול להיות רצחני.
ואיך פתאום סקיילר לא רצתה לתת לו את התליון? היא לא שנאה את התליון עד שהיא פגשה אותו?
למרות שעכשיו שהיא יודעת על הכוחות שחבויים בתוכו – גם אני לא הייתי מוותר עליו כזה מהר.
פרק מעולה! הצבת חתיכת רף גבוה – מקווה שהרף יישמר לכל אורך הסיפור :)
תמשיכי! אם לוקח לך יותר מחודש להוציא פרק כזה – אז שייקח. הוא היה שווה את הזמן!

25/08/2016 14:18

    מה את יודעת, עבר יותר מחצי שנה עד שיצא הפרק (7 חודשים). ואו כל הכבוד שלא התייאשת!

    25/08/2016 14:21

    וואו, אני כל כך שמחה שאתם משקיעים בתגובות ככה (:
    אם אתה תחזור לפרק שתיים, אתה תראה שמישהו רץ לידו, ואז התליון שלו נעלם (מעניין מי זה (; )
    יוטה, אני ממליצה לך לא לתת לי רעיונות XD אבל דין כן יופיע. אתה תראה.
    אדם בהחלט דמות שווה. אין סיכוי שאני אחשוב על אלף כוחות. אממ… תאחל לי בהצלחה להגיע לארבעים.
    סקיילר אכן שונאת את התליון שלה, אבל גם ציינתי את זה – היא יודעת שאם היא תתן לו אותו הוא פשוט יעלם והיא לא תשמע על זה כלום, וזה ממש לא בא בחשבון מצידה. היא רוצה להבין הכל, ואם היא תחליט שזה שטויות היא תעזוב את זה (מה שלא ממש מתאים לה.)
    יותר מחודש, אתה רציני? XD (למרות שאפילו אני לא שמתי לב שעברו שבעה חודשים. מה לעזאזל O_O)
    תודה רבה!
    קטניס אוורדין, סוף.

    25/08/2016 14:31

והוו, חשבתי שלעולם לא יהיה יותר המשך לסיפור הזה!
הכתיבה שלך(שלכן) אדירה ברמות, באמת! התיאורים פשוט מעולים וזורמים. זה ממש מעניין ומושך לקרוא עוד.
אבל מה הקטע של אדם? אם הוא אומר שהתליונים עלולים ליפול לידיים מסוכנות אז במקום לנסות לחנוק אנשים ולגנוב את התליונים לאחרים שפשוט ימצא את האנשים ויאמן אותם לשלוט בכוחות שהם קיבלו.
אני ממש מקווה שיהיה המשך (בזמן הקרוב אם אפשר ;)

25/08/2016 15:33

    תודה! ^^
    נו, מי ידע שלהיות פריקית תיאורים זה משתלם. תס וליאנה באמת כותבות מוכשרות, הכל בזכותן.
    אדם הוא דמות… מסובכת. זה מה שהופך אותו למעניין ^^
    גם אני מקווה XD (סתם צוחקת, אני באמת אנסה הפעם.)
    קטניס אוורדין, סוף.

    25/08/2016 16:13

אז עוד סיפור חדש בשבילי. הסיפור אדיר!! (מישהו יכול לתת לאוצר מילים שלי עוד מילים שמתארות עד כמה הסיפור גאוני?><)
לא אהבתי את אדם, הוא בדיוק ההפך ממה שהוא מנסה להציג, מסוג האנשים שמתנשאים כזה שרק הם יכולים, אבל בעצם הם נופלים באותו דבר בעצמם… אבל סקיילר, יואו אהבתי את הדמות הזאת!!
מחכה לפרק :)

25/08/2016 15:47

    תודה רבה! קוראים חדשים זה תמיד כיף (:
    אני שמחה מאוד שאהבת את סקיילר, זה אומר שעשינו את העבודה שלנו ככותבות.
    קטניס אוורדין, סוף.

    25/08/2016 16:15

מהמם כל כך שאין לי מילים מחכה להמשך !!!!!!

25/08/2016 17:03

קט!! אני ככ שמחה שהעלת את הפרק! עכשיו אני בטח אקרא אותו איזה מיליון פעם.
פרק ממש ממש טוב! (ולא כי תס ואת כתבתן ואני צפיתי????) אהבתי מאוד, אני מאוד אוהבת את אדם, לא יודעת יותר מסקיילר אבל אני ממש אוהבת אותו. הוא מתוסבך ומתוק כזה.
למרות שהוא די אלים.
אני מקווה מאוד שאת ותס עובדות כרגע על המשך (אני כל כך שמחה להיות חלק מזה לפעמים XD)
תמשיכי!!!!! ❤
סילברסקיי לנצח (אתן עומדות לרצוח אותי..)

25/08/2016 19:06

    וואו, אני שמחה לדעת שאני לא היחידה שקוראת פרקים של אחרים מלאאא פעמים. זה תמיד מרגיש לי מוזר *~*
    נראה לי שלא הסברנו לתס מה לעזאזל קורה איתנו והצפייה עדיין XD ואם כבר, אני צפיתי. באמת.
    אנחנו לא כתבנו אפילו מילה כשלא היית! (תני לנוח, למען השם.)
    את כל כך לא עומדת לקרוא להם ככה XD
    קטניס אוורדין, סוף.

    25/08/2016 22:05

טוב שנזכרת XDDD אבל אני מבינה אותך שמחסום כתיבה זה דבר קשה.. לא מזמן יצאתי ממחסום כתיבה בסיפור אחר שלי, ועכשיו אני מחכה שיהיה לי כוח וזמן להתחיל להמשיך לכתוב אותו XD
אבל בואו לא נדבר עליי… באמת ששכחתי מה קרה במדויק אז ניסיתי להסתכל בפרק האחרון, והבנתי שרק מהסוף גם לא אבין כלום XD אז רפרפתי. מקווה שהצלחתי להבין ~~
בכל מקרה, הפרק היה ממש טוב! אין לי הערות לגבי הכתיבה, אני לא רואה שום צורך להוסיף או לתקן. המממ אין לי ממש רגש כלפי סקיילר, חוץ מזה שהיא אולי טיפה מציקה, כאילו, תעזבי אותו בשקט, נו באמת.. ואדם מלחיץ, ודרמטי מדי, אבל כנראה שזה האופי שלו XP
טוב, אז אני מחכה להמשך ^^
נ.ב- אני לא מאמינה שגרמת לי לקרוא פרק כזה ארוך!! :םם (כן כן בעיניי זה ארוך!)

25/08/2016 19:42

אני לא מאמינה שאני מכניסה הערה לפרק שאני עזרתי בכתיבה שלו.. (להגנתי, הצטרפתי רק באמצע XD~אל תשנאו אותו הוא מאמי~)

ההתחלה – יש לי בעיה עם ההתחלה של הפרק; היא לא בדיוק התחלתית.. זה מרגיש כאילו המשכת בדיוק מאותה הנקודה שהמשכת..
גם אם היית מעלה פרק אתמול, הההקדמה לא חשובה רק לרענון זיכרון – היא מכניסה את הקורא לאווירה מחדש. אי אפשר לשחזר הרגשה ואווירה אצל קוראים. הכ ל צריך להיבנות מחדש.
בתכלס חוץ מזה – יש לי רק שבחים על הפרק..
אני מתעלמת מהחלקים שאני כתבתי ואני אתייחס לחלקים שלך ושל ליאנה (וגם לחלקים אצלי שאת שכתבת כי רצת לשכתב לבד חח) – התיאורים שלך מצויינים; הם נכונים למצב, מכניסים אותך אווירה ולדמות עצמה, הפרק עצמו היה ארוך בצורה מצוייינת – לא ארוך מידי, לא קצר מידי.
למרות שאת מרגישה שלא היית כל כך חלק מתהליך הכתיבה (חייבת להודות, זה הצחיק אותי נורא שאני שאלתי אתמול אם את רוצה גם לכתוב ואת היית כזה: "תמשיכי, אני קוראת את זה"XD) את היית חלק כל הזמן.
אם נדבר על הכתיבה שלך לבד, השכתוב שכתבת (וכל מה שכתבת באופן כללי) היה מצויין והוסיף לכל הקטע, ואני כל כך גאה בך שחזרת והעלית פרק! אני לא יכולה לחכות עד שנכתוב את ההמשך~ ^^
בסופו של דבר, זה הסיפור שלך. אני וליאנה רק עוזרות לך. אני שמחה לדעת שעזרתי לך להתגבר על מחסום כתיבה (ובכללי, גם אצלי זה פתח מחסום מסויים בכתיבה.. היה לי מדהים עם שתיכן♥)

רק בגלל שאני יודעת מה יקרה בהמשך אני לא אתייחס לעלילה עצמה, אבל אני חייבת להתייחס לתגובות לגבי אדם:
קדם כל, אני ממש שמחה לראות שאדם עשה מהומה, ולדעת שהוא מסעיר כל כך הרבה אנשים זה דיי מדהים – אבל אני רוצה להבהיר משהו:
הקטע של הלחנוק היה החלטה שלי כי הרגשתי שזה נכון (קט, היית צריכה לבחור דרך אחרת לפגוע בה ולא לתת לי להחליט ולכתוב! XP נהניתי מזה יותר מידי ככל הנראהXD)
אני לא אכתוב את כל מה שאני רוצה להגיד לגביו – זה דמות בסיפור של קטואני לא רוצה להתערב ויתר מידי – אבל הוא באמת אף פעם לא אלים.
(אני לא אדם אלים בחיים האמיתי, נשבעת! אוף, ליאנה – בכל פעם שאני קוראת את זה אני נזכרת שצחקתן עליי ואמרתן שאני טובה בסצנות כאלו יותר מידי ושאני סדיסטית-,- ~מתכחשת~)
אני ממש מחכה להמשיך לכתוב אתכן♥

26/08/2016 00:57

    אמורה – תודה רבה! ^^
    אני ממש שמחה שאהבת. סקיילר תצא פחות מציקה בהמשך (נראה לי. תלוי במה שהכותבות האמתיות של הסיפור – הלוא הן תס וליאנה – יחליטו XD) אדם כל כך מורכב *~* אבל בקטע טוב. חייב דמות כזאת.
    שמחה שהצלחתי לגרום לך לקרוא פרק כזה ארוך (:
    ותס – הגבתי לך במייל. אה, ותעשי לי טובה, אין דבר כזה יותר מדי סדיסטית. זאת שריטה כללית של כותבים XD
    קטניס אוורדין, סוף.

    26/08/2016 13:52

קטניס תתקשרי דחוף!!!

28/08/2016 20:49

אולי לא דחוף אבל אני צריכה שנדבר

28/08/2016 20:49
22 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך