התרבות האבודה… פרק 2
התעוררתי בתוך המקדש, רק ההבדל שהוא היה חדש יותר והרצפה הייתה עשויה מחומר לבן רך ונעים. יצאתי מהחדר ועברתי דרך מסדרונות המקדש שהיה מרהיב ביופיו. כשמצאתי את דלת היציאה עברתי בה וגיליתי שאני על ענן, באמצע השמיים. מלפני היה שביל שקוף זהוב שהוביל למה שנראה כענן הראשי שעליו היו המוני מבנים. המשכתי עם השביל וגיליתי שלקח לי הרבה פחות זמן ממה שציפיתי להגיע אל הענן. כשהגעתי לענן עמדתי מחוץ לחומה גדולה שמאחוריה היו המבנים הרבים, בחומה היה מקובע שער שלידו עמדו שני שומרים לבושים בשריון עתיק בצבעי זהב ואדום והחזיקו מגן ביד שמאל וגרזן מלחמה ביד ימין. אחד מהשומרים ניגש אליי ושאל בטון מאיים: "מי אתה ומה מעשיך פה בעיר הגדולה של אגרמור!". נבהלתי לגמרי, גופי היה משותק מפחד. לפתע החרב הופיעה והציגה את עצמה מול השומר, כבר שחכתי לגמרי מהחרב הזאת. השומר הופתע ופנה אליי: "היכנס שומר האנרגיה, המשך ללב העיר ועבור בשערו של מרלין כדי להמשיך את מסעך". עברתי דרך השער וראיתי את המבנים, הם לא היו מרשימים מדי. אלה היו מבני אבן עם גגי עץ שרובם היו שרופים או הרוסים בצורה כלשהי. לא ידעתי לאן אני אמור ללכת. החרב לא הופיעה שוב. ניגשתי לאחד התושבים ושאלתי אותו: סליחה, איך אני מגיע לשער של מרלין?"
"למה אתה רוצה להגיע אליו?" אמר האיש "על כל מקרה, הוא לא פועל ואף אחד לא יכול להפעיל אותו".
"מה זאת אומרת אף אחד לא יכול להפעיל אותו?"
"כמו ששמעת, אומרים שרק שומר האנרגיה יכול להפעיל את השער, אבל אני לא מאמין שהוא באמת קיים."
"עדיין אתה יכול לפחות לספר לי מה הדרך לשער?"
"בסדר, אבל אתה בהחלט מציק. פשוט תמשיך ישר ותעקוב אחרי השלטים שאומרים 'פוראר טל מרלין' ואז תגיע, דרך אגב מה אלה הבגדים המוזרים שאתה לובש?"
תוך כדי דבריו המשכתי ללכת, ולא הבנתי למה הוא מתכוון בשאלה האחרונה, ואז שמתי לב. כל האנשים לבשו בגדים מוזרים וישנים, שלבשו בתקופות עתיקות. הגעתי לשער, אם אפשר היה לקרוא לזה שער, זה היה עיגול אבן מתפורר וישן שנראה כאילו הוא לא יכול להחזיק את עצמו עוד הרבה זמן,לא הבנתי מה לעשות אז סתם נשענתי על השער. לפתע השאר התחיל לזרוח בסגול והשער שיקם את עצמו ובתוך העיגול התחברו המון חלקיקי אנרגיה סגולים ויצרו מסך אנרגיה, ושוב פעם הרגשתי סחרחורת וגם הפעם שמתי לב שנשאבתי לשער…
תגובות (0)