sapir13
לאחרונה לא כתבתי כלום. אני מרגישה שכתיבה נעלמה ממני, כאילו שכחתי איך מחברים מחדש את המילים לכדי לסיפור. סליחה שזה חלוד :/ *מזכירה שוב שלא חייב לקרוא את הקטעים שלפני- עוד קטעים בתגית--> *

זאבים – חורף

sapir13 24/03/2016 781 צפיות 2 תגובות
לאחרונה לא כתבתי כלום. אני מרגישה שכתיבה נעלמה ממני, כאילו שכחתי איך מחברים מחדש את המילים לכדי לסיפור. סליחה שזה חלוד :/ *מזכירה שוב שלא חייב לקרוא את הקטעים שלפני- עוד קטעים בתגית--> *

חורף. השלג הלבן החל להצטבר על פרוותה. בדרך כלל אין לה שום בעיה עם הקור של השלג, היא אוהבת להרגיש אותו, הוא מזכיר לה את כל מה שעברתה וגם את העובדה שאחרי הכל היא עדיין בחיים.
בחיים, כמו שאמא שלה תמיד רצתה.
אין מה לשנוא האמת. השלג שמכסה את הכל תמיד גורם ליער להיראות הרבה יותר יפה ושלוו מבדרך כלל. העצים הגבוהים שיוצרים עיגול מושלם באמצע קרחת היער מונעים לרוב מין השלג לרדת למטה, הרי שרובו נעצר למעלה, בצמרות. זה מאפשר להם, החיות, לנוע יותר בחופשיות.
נשימות כבדות נשמעו מכל עבר. הם וודאי מחפשים אותה. השיעור היה אמור כבר להתחיל, אך היא היתה חייבת כמה דקות בשביל עצמה. היא יודעת שזה מסוכן. להסתובב כזאבה ביער עלול לגרום להרבה דברים להשתבש- כבר קרה שנעצרו ביער כמה ציידים ונמצאו כל מיני מלכודות מסוכנות.
יללה עמוקה נשמעה מהקצה השני של היער. אוזניה הזדקפו באחת וראשה הסתובב לעבר מקור הקול. זו היתה היללה של דילן, הוא מחפש אותה, קורא לה. דחף כלשהו עמוק בתוכה קרא לה לענות לו. למצוא אותו לא יהיה בעיה בשבילה, היא ציידת מוכשרת ומעולה בלעלות על עקבות של אחרים, אך היא רצתה שהפעם, רק הפעם, הוא יבוא לחפש אותה.
היא התגעגעה לתחושה שמישהו דואג לה. שהיא חשובה למישהו.
ריח של זרדים רטובים ודשא מילא את אפה כעבור כמה דקות, ולאחר מכן היא ראתה אותו, רץ במהירות לעברה. הבזקים של תמונות הסתחררו בראשה, כל מיני מפלים ודם ושקיעה. הוא וודאי חשב שמשהו נורא קרא לה כי היא לא ענתה לו.
כשראה אותה, נהמה קטנה של הקלה ועצבנות בקעה מפיו. הם התקרבו אחד אל השנייה, מחככים את אפם זה בזה. היא שידרה לעברו את כל הרגשות שלה כדי שהוא יוכל להבין למה היא עשתה את זה, והוא מצידו הניח את ראשו על צווארה.
זה היה הרגיע הכי אינטימי שהיא חוותה איתו, בתור זאבים. הם תמיד הסתירו את הקשר שלהם כשהיו בתוך הבית, אך כולם יכלו לראות את החיבה שלהם אחד לשנייה; ובכלל, הריח של דילן תמיד ליווה אותה, מסמן עליה טריטוריה כדי שאחרים לא יחשבו להתקרב יותר מידי.
הם חזרו לבית, מתחלפים שנייה לפני שהדלת נפתחה.
"קאמי, חיפשנו אותך," אדי קור יצאו מפיו של ווילס בזמן שדיבר. הוא חבש את הכובע שהיא הביאה לו במתנה בחורף שעבר, זה עם האוזניים של חתול. עיניו הביטו בדילן בקנאה. אם יש משהו שתמיד גורם לוויכוח בבית זה היחסים של השניים האלה. אחרי הכל, ווילס אוהב אותה, כולם יודעים את זה.
"טוב, אפשר לומר שלא עשית חיפוש טוב במיוחד, שהרי מצאתי אותה לפנייך. מה אם היה קורה לה משהו בזמן הזה?!" אמר דילן בכעס. הוא נכנס אל תוך הבית, דוחף את ווילס קלות ועולה במדרגות אל הקומה השנייה. אנחה קטנה שמלווה בצחקוק נפלטה ממנה. זה תמיד משעשע אותה לצפות בהם רבים. היא הניחה את ידה בחביבות על לחיו. "זה יעבור לו, אני מבטיחה." היא נשקה לו קלות במצח והלכה אחרי דילן, מודעת למבט המופתע שהיה על פניו של ווילס ולעיניו שעקבו אחריה כל הדרך למעלה.
הוא נשאר לעמוד שם עד שטריקת הדלת העירה אותו מקיפאונו.
שתי אלה… הוא לא חושב שיש משהו בעולם בכלל שיוכל להפריד ביניהם. לא משנה כמה קשה זה יהיה, יש משהו בקשר שלהם שיחזיק לנצח, והוא קיווה למצוא קשר כזה גם יום אחד.


תגובות (2)

וואו. זה כל כך מרגש.
וואו
את כותבת מושלם
מדרגת לחמש.
וואו

24/03/2016 21:15

מושלם. לא מבינה למה את אומרת שזה חלוד, זה אחד הטובים שכתבת.

25/03/2016 12:43
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך