חומות פרק 9

פרק 9:
עברו כבר כמה ימים מאז שחזרתי אל החבורה,
וילנה כבר הבריאה אבל יש לה תחבושת עבה סביב הראש, מארי, וילה וקייטו עדיין כועסים עליי\ אחרי הכל נטשתי אותם והם לא יודעים למה,
לאלכס ומייגן לא באמת אכפת, העיקר שיש אוכל, ושיין מנסה לנחם אותי כל הזמן.

הסתכלתי על המדורה, להבות האש שלה התפצלחו לאור הירח, נשכבתי על הדשא הרך ושקעתי במחשבות,
"הלו" אמר לי שיין בקולו המתנגן, הוא נשכב על ידי,
"מה קורה?" שאל,
"הכל בסדר", שיין, לשיין קשה לנתח מצבים, הייתי שקועה במחשבות והוא לא הפסיק לדבר ולברבר,
"שיין, סליחה שאני קוטעת אותך אבל האם אני יכולה לקבל רגע אחד של שתיקה?"
הוא הנהן והצמיד אותי אליו, הנחתי את ראשי על השקע שהיה לו בין החיבור של הכתף לצוואר,
נרדמתי בזרועותיו.

התעוררתי לקול רחשים, שיין נחר לידי, אלכס ישן ליד המדורה גם הוא, נראה כאילו הוא נרדם בזמן שאכל חתיכת עוף,
נשמעו נחירות קלות מן האוהל של קייטו ווילנה ומן האוהל של מארי ומייגן לא נשמע שום רחש,
קמתי בעדינות והלכתי לכיוון האוהל של קייטו ווילנה וראיתי שם את קייטו ישן כשוילנה בזרועותיו,
הרגשתי חמימות בבטני כשהסתכלתי עליהם שלווים כל כך,
חזרתי לזרועותיו של שיין, נשקתי אותו בלחי וחזרתי לישון, הפעם הבאתי לנו שמיכה, היה ממש קר.

כשהתעוררתי השמש כבר הייתה בשמיים, שיין העיר אותי בנשיקת בוקר טוב,
"בוקר טוב", לחש לאוזני,
"בוקר טוב" עניתי לו תוך כדי שהתמתחתי,

"אם גמרתם עם הפוצי מוצי שלכם, אתם מוכנים לעזור לנו להכין ארוחת בוקר וכריכים לדרך?" שאל קייטו בטון עצבני.
שיין הסתכל עליו במבט כועס,
אף פעם לא ראיתי את קייטו עצבני ולא מנומס,
קמתי והלכתי לכיוונו, בדרכי סרקתי את שיערי באצבעותיי,
"בוקר טוב גם לך קייטו", אמרתי לו ולקחתי חתיכת לחם,
"מאיפה האוכל?" שאלתי,
"חבורת ציידים אבודה" לחש ועל פניו הופיע חיוך מרושע,
צחקתי.

לקחתי את התרמיל שלי, הכנסתי את הכריך שלי לתוכו ורצתי אל הקבוצה שכבר שקעה עמוק לתוך היער,
תפסתי בידו של שיין,
אני מניחה שקייטו כבר סלח לי..
"הנה החומות של קורטנה" אמרה וילנה בטון עצבני,
"הנה אנחנו באים" אמרתי לעצמי בלב.