חיזיונות ובתי יתומים – פרק 8 קרב כריות

אני מתרגשת.
היום באות תאומות למוסד ושתיהן יהיו באותו חדר איתי ועם אללי. אף פעם לא הייתי טובה עם אנשים, תמיד היו להם דעות קדומות לגבי, על המוצא שלי, על המראה שלי ועלי בכללי.
חיכיתי בחדר בשעה שנכנסו.
"היי." אמרה הנערה שנכנסה בביישנות.
היא הייתה נמוכה ורזה מאוד, עם עיניים ירוקות גדולות ושיער שחור פחם ארוך שהגיע עד ברכיה. היה לה כתם לידה קטן מתחת לעין שהזכיר צורה של כוכב. היא בהחלט יפה חשבתי לעצמי. מיד אחריה נכנסה נערה עם שיער זהוב שהגיעה לה עד למותניים בתספורת לא אחידה כאלו היא סיפרה את עצמה והיו לה גם עיניים ירוקות עם כתם לידה ליד העין.
הם היו זהות לגמרי חוץ מצבע השיער. היא חייכה עלי בביישנות.
"היי ." השבתי בחיוך. "ברוכות הבאות."
בחדר שלנו יש שתי מיטות קומתיים ושתי מיטות נפרדות. הם התיישבו במיטה מולי.
"אני סול." אמרתי בחיוך.
"אני לוסיה וזאת מייה." אמרה התאומה עם השיער השחור.
"אמרו לנו שיש לנו שתי שותפות לחדר.." אמרה מייה.
"יש, היא בחוץ, משחקת." עניתי. "רוצות סיור?"
"למה לא." ענתה לוסיה בחיוך.
ואז סיימון התפרץ לחדר בסערה כשכרית בידו.
"ססוולללללללללללללל!!!!!!!!!!!!! תגני עלי!!!!!!!!!!!!!!" צרח והתחבא מאחורי.
"מה עובר עלייך?!" שאלתי כשסובבתי את ראשי עליו.
"טיאגו! זה מה שעובר עלי!" צעק בטון מצחיק-לחוץ.
ואז טיאגו התפרץ לחדר והתחיל להכות את סיימון בכרית.
"לא בורחים באמצע קרב כריות, פחדן!!" צרח.
אני, מייה ולוסיה התחלנו להתפקע מצחוק למראה סיימון הנואש לעזרה.
"חושבות מה שאני חושבת?" שאלתי את מייה ולוסיה. הם הנהנו בהסכמה.
שלושתינו הרמנו כרית והתחלנו להכות את טיאגו וסיימון. זה היה כל כך מצחיק.
התחלתי להכות את סיימון והוא משך במותני בהיסח דעת. נפלתי על חזהו.
בהיתי בעיניו הירוקות. והוא בהה בשלי. מצמצתי וקמתי באיטיות. הסמקתי עד האוזניים וגם סיימון. ואז לוסיה וטיאגו התחילו להכות אותנו שוב וניסיתי להוציא את השניות האחרונות מראשי.