טבע מכושף – פרק 3 – "לחצות את הגשר".
"ג'יימי," אמרה צ'ו, "תתכונן."
הוא לא ענה, רק הנהן באיטיות והיא החליטה להשאיר אותו לבדו.
היא אספה את שיערה החום ברשלנות, בצורה כזאת שהקצוות הבלונדיניים שלה יצאו מפקעת השיער הגדולה.
בצעדים כבדים ונשימות מהירות היא מיהרה למטבח ולקחה מגש שעליו הונחה כוס תה ומעט עוגיות.
היא המשיכה לחדר אחר וקטן יחסית עם מספר רהיטים בודדים. במרכז החדר ניצב שולחן עץ ישן ועל ידו כיסא דומה.
על הכיסא, ישב אדם מבוגר למראה, שהשתמש במספר כריות צבעוניות כמשענת נוחה יותר מזאת הקשה של הכיסא.
למרות גילו המבוגר, שיערו היה שחור כלילה, ועיניו המלוכסנות היו רק במעט יותר בהירות.
היה לו זקן לבן וארוך, עור שזוף ומקומט וגבות עבות.
הוא לבש משהו אדום שהיה נראה כשילוב בין גלימה לחלוק.
"אבא," אמרה צ'ו בעדינות, התקרבה לשולחן והניחה עליו את המגש. "הנה התה שלך."
"תודה, בתי." הוא אמר בקול צרוד ולגם מכוס התה.
"אז…" היא שאלה בסקרנות האופיינית לה, "איך אתה מתכוון לשכנע אותם?"
"אני לא." הוא ענה בחיוך שחשף שיניים צחורות והניח את כוס התה בחזרה על המגש.
"אתה לא?" היא שאלה בספק קל שהתגנב לקולה. "אז מה אתה מתכוון לעשות? להכריח אותם להילחם בשבילך?"
"לא בשבילי. בשביל העולם." הוא אמר וקם מכיסאו, "ואני לא מתכוון להכריח אותם. אני אגיד להם את האמת, ואם הם יחליטו לעזור לנו, נהיה אסירי תודה."
"ואם הם יחליטו לא לעזור?" היא שאלה, "אנחנו צריכים את כולם בשביל אליס. ובלי אליס לא ננצח."
"אין מנצחים או מפסידים. זה רק עניין של חיים ומתים," הוא ענה בעצב קל, "ובאשר למצב שהם יחליטו לא לעזור, בוא נחצה את הגשר כשנגיע אליו."
"אני מקווה שאתה יודע לשחות," היא אמרה, הרימה את המגש והתחילה לצאת מהחדר, "כי כשנגיע לגשר הוא ישבר, וכולנו ניפול למים."
"את טועה." הוא קרא אחריה, מנסה לשכנע אותה, או – אולי בעצם את עצמו.
אנה הייתה עצבנית כבר הרבה פעמים בחייה. פעם אחת, היא הציפה את כל הרחוב שלה במים, רק בגלל שהאחיות שלה הרגיזו אותה. אבל רצף האירועים האחרונים גרם לה להתעצבן עד כדי כך שהיא הייתה בטוחה שצריך להמציא מילה חדשה כדי לתאר את הכעס שלה.
בתור התחלה, היא הייתה מוקד ניסיון התנקשות. אחר כך – ה"מושיעה" שלה לכאורה, שהצילה אותה, סיממה אותה. ועכשיו היא התעוררה בחדר חשוך, מוקפת בחבורה של נערים ונערות, שלפי המבטים על הפנים, הם עברו בערך את מה שהיא עברה.
אבל, כל הדברים האלו היו כאין וכאפס לעומת הנער שבהה בה מהרגע שהיא חזרה להכרה.
היה לו שיער שחור ופרוע והוא לבש סווטשירט שחור וכפפות, שחורות גם הן.
אבל לא כל הלבוש שלו היה שחור. המכנסיים שלו היו אפורים עם פס כתום כהה לאורכם.
הנעליים שנעל היו כחולות כהות, בין הצבעים שאנה הכי אהבה.
אבל הפרט הכי מסקרן במראה שלו, היו העיניים שלו, שמסיבה מסוימת לא ירדו מאנה.
הן היו ירוקות בהירות עם לא מעט סממנים צהבהבים. ואת כל 'זה' הקיפה טבעת כחלחלה כצבע השמיים, בשעות הערב, לפני שהם מחשיכים לגמרי.
לפתע היא הבחינה שהיא בוהה בו גם, ולפי החיוך שנפרש על פניו, ניתן היה לראות שגם הוא הבחין בכך.
זהו זה – אנה חשבה לעצמה – הרגע עלית לי על העצבים.
"הי!" היא צעקה לעברו, גוררת מבטים מכל האנשים הנוספים בחדר, "מה הבעיה שלך?"
הוא לא ענה, רק המשיך לבהות בה.
"אני מדברת אליך!" היא צעקה שוב ועיניה הכחולות רשפו בזעם.
"שמעתי אותך בפעם הראשונה," הוא השיב בקול שקט ואיטי, "רק בחרתי להתעלם."
לפני שאנה הספיקה להגיב, קול מאחוריה דיבר.
"אאוץ', זה כאב."
אנה מיהרה להסתובב. הדוברת הייתה נערה בעלת גזרה דקה ומעוצבת. עיניה הירוקות נצצו בהיתוליות ושיערה השטני והארוך שהגיע עד לסוף גבה שיווה לה מראה די ילדותי.
מה שעיצבן את אנה במראה של הנערה יותר מכל, זה החיוך הרחב והלעגני שנפרש על פניה.
אנה מיהרה לעברה, אגרפה את ידה, והכתה אותה באפה.
"אאוץ'," אנה אמרה בחיוך, "זה כאב."
החיוך ירד מפניה של הנערה בבת אחת.
"לא, לא, לא." היא מלמלה, "בפנים לונה. תשמרי את זה בפנים."
אנה הרימה גבה בתהייה. "**משוגעת," היא סיננה.
לפני שאנה הספיקה להגיב או להתחמק, הנערה, לונה, זינקה עליה והפילה אותה לרצפה.
אנה ניסתה להוריד אותה מעליה, אבל ללא הצלחה.
שיערה השטני של לונה נפל קדימה על פניה של אנה ולונה הרביצה בפראיות, בלי לשים לב מה היא עושה. היא לא ממש פגעה באנה, כי היא לא כיוונה, אבל היא עדיין ריתקה אותה.
לפתע מישהו תפס בלונה מאחורה וגרר אותה מאנה.
"עצרו את זה!" צעקה צ'ו. "אל תקרעו אחד את השני. אני זאת שאתם כועסים עליה, ובצדק."
החדר דמם. כל העיניים התרכזו בצ'ו.
"אל תנסו להשתמש בכוחות שלכם עליי," היא אמרה, מסתכלת על כל אחד מהאנשים בחדר עם עיניה המלוכסנות והחומות. "זה לא יעבוד. חסמנו את הכוחות שלכם לבינתיים."
הנוכחים בחדר ניסו לבדוק אם צ'ו דוברת אמת. כל אחד מהם שהיה בעל כוחות, ניסה להשתמש בהם, אך דבר לא קרה.
"כמו שאתם רואים, אני דוברת אמת," צ'ו המשיכה, "והפרט הזה חשוב במיוחד, מכיוון שאני הולכת לספר לכם משהו וככל הנראה לא תאמינו לי." הקול שלה נהיה רציני יותר, "אבל הכל אמת. אז אתם תקשיבו, ואני מקווה שתחליטו לעזור."
"ואם לא?" אנה הקדימה לשאול בשם כל השאר. היא לא אהבה שאומרים לה מה לעשות.
"אל תדאגו," צ'ו השיבה, אבל גרמה לכולם לדאוג אפילו יותר, "אם תחליטו לא לעזור, נחזיר אתכם הביתה ונעזוב אתכם. אבל לטובתכם, ולמעשה – לטובת העולם הזה וכל דבר שאתם אוהבים, עדיף לכם לעזור."
"לטובת העולם?" לונה שאלה, רגועה הרבה יותר ממקודם.
"כמו שאמרתי – אני דוברת אמת." צ'ו ענתה, "עכשיו – אם תואילו לעקוב אחרי…".
היא יצאה מהחדר ואף אחד לא זז או דיבר.
"אתם מתכוונים לבוא, או מה?" הם שמעו אותה צועקת.
לבסוף, הם התחילו לצאת מהחדר, אחד אחרי השני, בהססנות, חששות וספקות גדולים אך עם זאת גם בסקרנות.
תגובות (36)
פיצוי על הדילאיי בפרק הקודם- מגיבה ראשונה!
הפרק הזה היה ממש טוב. אהבתי את ההתחלה, אבל של צ'ו נראה נחמד. צ'ו ולו הן בנות דודות/אחיות/קרובות משפחה כלשהן?
אייניול ^^ זה באמת מה שהוא עושה, בוהה באנשים, אבל תוך כדי הוא גם בוחן אותן מאוד לעומק, אני מקווה שזה מה שהוא עשה שם.
לונה… היא מאוד דומה למורגן (משווה דמות לדמות, לאן התדרדרתי?) עם כל הקטע של מצבי רוח משתנים בפתאומיות. אני אוהבת אותה :)
אנה קצת מעצבנת אותי, אולי זה בגלל שהיא שולטת במים, אני לא אוהבת אנשים ששולטים במים -,- למרות שהיא דווקא נראית מגניבה, אז מי יודע? אולי דעתי תשתנה בהמשך.
התיאורים בפרק הזה היו טובים בהרבה מאלה שבפרק הקודם! רואים שאתה מנסה ליישם את ההערות. ומצליח.
אשמח להמשך!
אבא של צ'ו הוא זקן חביב כזה. מבוסס על הדרקון מouat וצ'ו על מולאן…
ובין צ'ו ולו אין קשר משפחתי.
תודה רבה!!!
שני פרקים ביום שוב? כולם נהיו ממש מהירים בזמן האחרון ^^
פרק טוב, בעיקר בגלל העובדה שמתחילים להבין את קו העלילה, והוא גם ארוך ביחס לקודמים. אז זה הולך להיות סוג של מסע חיפושם אחרי אליס? נשמע מגניב.
אני ממש אוהבת את איך שאתה מציג את אנה, בדיוק כמו שדמיינתי אותה ^^ (וגם מאוד גאה בכך ששתי הדמויות שלי כבר הופיעו, בדרך כלל שלי הן האחרונות O_O)
ואיך עלית על המחשבה הקטנה הזאת שעברה לי בראש על אייניול ואנה? (אה, כן, כי אני משפפת כל דבר שזז XD)
לונה נראית מגניבה (למרות שאני חייבת להודות שבהתחלה חשבתי שהיא אדריאנה, וזה גם הסתדר לי מעולה בראש שהן ישנאו אחת את השנייה מהרגע הראשון. יותר מדי דמויות עם שיער שטני ועיניים ירוקות.)
(מה נסגר עם הסוגריים? אני ברצינות צריכה להפסיק עם זה.)
מחכה להמשך!
קטניס אוורדין, סוף.
יאי! שני פרקים ביומיים! הפרק היה ממש טוב (שוב><). כמו שאמרה פומה מעלי, התיאורים פה הרבה יותר טובים מהפרק הקודם.
רגע, כל הנערים היו שם? כולל לו? כי זה נשמע מוזר שהשלישיה מהפרק הקודם ילכו אליה אחרי שהיא שמעה על המשימה הזאת. או שבעצם לא… ונראה לי שאני יודע מי זה הדוד של לו שדיברת עליו בפרק הקודם, נראה לי שאתה מבין למי אני מתכוון… (או שאם לא, עזוב, אני מקווה שאני צודק)
מחכה לפרק הבא :) (ומקווה שהוא גם יעלה מהר כמו זה של היום)
מסע חיפושים? לא פרסי ג'קסון סטייל אבל אני מניח שבערך.
אני מציג את אנה טוב? יאיי! תודה! זה אומר המון בשבילי כשזה מגיע מהכותבים של הדמויות!!!
כן. זה כי את משפפת כל דבר שזז. XD. לא, עכשיו ברצינות קטניס, את משפפת כמעט כל אחד.
אדריאנה הייתה זורקת את ההערה הזאת של ה"אאוץ'????" לפי מה שהבנתי מהאופי שלה היא לא הייתה עושה את זה.
או שאת אומרת שחשבת שזאת היא רק בגלל המראה???
הסוגריים לא מפריעות.
תודה רבה!
לא כל הנערים.
אליס לא שם. ג'יימי נמצא בחדר אחר, לא כאסיר.
ג'סי, לו וונוס וראיין בדרך חזור מהיער ההוא.
קטלין, אייניול, אדרי, אנה, לונה, אורן, ניקו, ליאו, ליפ ואלק שם.
אני לא חושב שאתה יודע מי זה הדוד של לו… לא הזכרתי אותו(חוץ מבפרק הקודם אבל רק כתבתי שהוא הדוד של לו) או הצגתי אותו.
אבל תגיד מי חשבת שהוא. אולי זה יתן לי רעיון.
תודה רבה!!!!
נגיד את זה פה? כי אני לא רואה אצלך צור קשר (נראה לי שעדיף שלא יראו את זה, אבל איך שבא לך)
ממש אהבתי את הפרק!! (ואני לא מאמינה שפספסתי את הפרק הקודם שהעלת)
טוב, הפרק הזה ממש טוב!
ג'יימי♥ איזה נהדר הוא, אני ממש מחכה לשמוע עוד ממנו ומאליס. ברצינות.
צ'ו נראית ממש מגניבה, ויש בה משהו ממש מעניין (אולי זה כי לא קראתי את האופי שלה?) אולדרין!! אגב, אני מעדיפה שתקרא לה ככה, כשתכתבי את השם הראשון שלה מעולם לא התכוונתי שזה באמת יהיה 'השם שלה' אם כי זה באמת השם שלה, מבין? ואני מבינה אותך! אני גם ממש אוהבת אותה! היא נפלאה ומתוסבכת. הצגת אותה מעולה בפרק, היא הייתה אלימה וקיצונית בדיוק במידה הנכונה. האמת שתפסת אותי, די התחלתי לשפפ את אנה ואייניול (כמוני כמוך, קט) אבל אז הזהרת אותנו לגבי זה.
אבא של צ'ו נשמע מוזר, האמת.
פרק נהדר! תיאורים נהדרים, ממש המחשת את הדמויות (לפחות את שלי) בצורה נהדרת. אני כבר מחכה למפגש של אליס וג'יימי (איפה את תס)
אני אישית ממליצה לך להאריך טיפה יותר את הפרקים (גם עם תיאורים של דברים רנדומלים או של דמויות, זה פשוט עוזר לבנות את ה'עולם' של הסיפור שלך ברגע שיש יותר אינפורמציה.)
תמשיך במהירות בבקשה! :)
צ'ו בהחלט מגניבה.
חשבתי לכתוב אולדרין, אבל לא ידעתי אם זה הגיוני שהיא תקרא לעצמה בשם המשפחה. את אומרת שכן. סבבה! היא תהיה אולדרין.
אבא של צ'ו… לא ברור. בוא נשאיר את זה ככה.
יאיי! הצגתי את הדמויות שלך טוב!
תודה רבה!!!
היי, באלק, אני לא אשמה! (כאילו, אני כן, אבל לא! XD) אפילו ליאנה חשבה ככה.
למרות שאני בהחלט חייבת להפסיק עם שיפופ-היתר הזה, זה עוד יהרוג אותי (אבל על מי אני עובדת – אין סיכוי, נתקעתם עם משפפת כרונית.)
ולגבי אדריאנה – התבלבלתי בגלל המראה. אני כן מדמיינת אותה בתור טיפוס מצחיק, אבל אתה צודק, ההערה הזאת באמת לא תואמת את האופי שלה.
קטניס אוורדין, סוף.
אהבתי את הפרק. התיאורים של הדמויות יצאו טובים.
קטלין הייתה שם? אם כן, יכולת לכתוב שהיא הביטה בקטטה שהתרחשה שם בחדר בשעשוע, או נוחרת בבוז ואף ממלמלת הערה צינית ועוקצנית בשקט מבלי שמישהו ישמע (רמז). כי היא כזאת.
מחכה להמשך :)
אם הייתי כותב משהו על קטלין זה היה מעמיס מדי על מהלך האירועים שם.
ותאמיני לי שרציתי לכתוב על קטלין.
ואז עלה לי רעיון שהיא מוחזקת בחדר אחר יחד עם לילה(הדובת קוטב) – מה שמזכיר לי, אפשר לשנות את השם. אני לא אוהב שמות עבריים בסיפורים שלא לוקחים חלק בישראל(במיוחד שהשמות האלה באים לייצג משהו).
תודה רבה!
אז תשנה את השם של לילה לקירה… או שתיתן לה שם שקשור לעונת החורף (שלג, קרח, קור וכו').
נכון כשרשמתי את הדמות אמרת שנתתי לך רעיון בזה שהאיש מהרעל הסכים לרפא את ג'סי ללא תמורה, אז נראה לי שהאיש הזה זה הדוד של לו…
אין סיכוי.
האיש שריפא את ג'סי היה נחמד – בניגוד לשאר כל האלה ששולטים ברעל.
הדוד של לו מרושע.
חשבתי שהוא עשה את זה בשביל לנצל את זה נגד ג'סי בעתיד, כאילו נגיד שהיא תרצה לעזור לאחד מחבריה והוא יתנגד ויזכיר לה שהוא הציל לה את החיים, ויעשה לה ריגשי כזה. דמיון פרוע><
אגב, ג'סי, וונוס וראיין כבר פגשו את לו?
הם םגשואותה בפרק שעבר! אתה לא זוכר?
סליחה, את צ'ו (איך טעות של אות אחת יכולה לשנות משפט שלם…)
כן, הם פגשו אותה.
רגע, הם כאילו נחטפו לפני או משהו? כאילו, למה הם לא היו או נחטפו עם כל השאר, ולמה צ'ו עצמה לא הלכה לחטוף את לו?
למצטער אם אני חופר, פשוט הכנסת לי יותר מדי שאלות לראש בפרק הזה
הם נחטפו לפני, כן. כי הם היו נחוצים להביא את לו.
וצ'ו לא הלכה להביא את לו, כי אם לו הייתה מחליטה לתקוף אותה, לצ'ו לא היה מה לעשות בנידון.
ראיין נוגד את הכח של לו. ג'סי יכולה, אבל פחות ו-וונוס יכולה רק במצב מסוים.
כאילו רעל פחות ישפיע על הכוחות של אחד משלושתם? לא ממש הבנתי…
משהו כזה.
לכל כח יש בסיפור יש את הכח שנוגד אותו.
למשל אש ומים. אז נגיד מי ששולט במים, יגבור על מישהו ששולט באדמה.
כנ"ל לגבי מישהו ששולט באוויר ומישהו ששולט ברעל….
יואו אני יודע שאני נאחס, אבל יש לי עוד שאלה. גם ג'סי, וונוס וראיין היו בניסיון התנקשות? או שפשוט לו אספה אותם לפני שזה קרה?
מצטער על החפירות ><
ייאיי פרק!! ^^ הפגתי את השעמול לזמן קצר!! ~~ בהתחלה חשבתי שהבחור שבהה באנה היה הדמות שלי, אבל לא הייתי בטוחה כי ממש שכחתי איך הוא נראה אבל הבהייה יכולה להתאים לו וגם נבהלתי כי אפוק וכתום זה שילוב נוראי ואין דבר שאני יותר שונאת מבגדים מכוערים :000 אבל אז קראתי את הרציתי להוסיף והבנתי שזה לא הו אז פיו.. XD הפרק היה טוב! יכולתי לדמיין כמעט הכל, למרות שבחלקי מסויימים היה אפשר להרחיב מעט לגבי התיאורים, כמו החדר שבו הם נמצאים או הקטע שמונים סיבות לפעמים שהיא הייתה עצבנית ומנית רק אחת.. היה מומלץ להוסיף עוד זיכרון של משהו כזה (אם הבנת אותי) כי אמרת שיש כמה והסברת רק אחת לא כולל מה שקורה באותו רגע XP אמממ אני דרך הטלפון אז אין לי כוח לעבור שוב ברפרוף ולבדוק מה עוד הפריע לי (לביקורת בונה כמובן) אז אסיים כאן את התגובה שלי, ואומר שאני מצפה לפרק נוסף :)
אפור וכתום זה אחלה שילוב(לא תמיד. אבל לפעמים כן).
תודה רבה!
איחור אופנתי? ><
ממש אהבתי את אנה ואניוול – אנה קצת עצבנה אותי בהתחלה, אבל היא מהדמויות האלה שאי אפשר לא לאהוב, ואניוול – הוא כזה חמוד! הוא מקסים ובו זמנית יכול להיות ציני וקר ואולי אפילו קצת שחצן. אני חושבת שהוא כבר בין הדמויות האהובות עליי..
מצטערת ליאנה, אני לא מתה על לונה.. לא התחברתי אליה (לפחות כרגע). אהבתי את ההערה שלה בהתחלה, אבל אז היא התחילה לנסות לרסן את עצמה בקול, משהו שהרגיש אפילו טיפה נרקיסיסטי בצורה שאני לא יכולה כל כך להסביר.. הרגיש לי כאילו היו צרכים לכתוב בציטוט שהיא מנסה להשתלט על עצמה כדי שנבין שזה המצב.. אני חושבת שהיה אפשר לתאר את המצב בצורה הרבה יותר טובה, שהיינו מצליחים להתחבר אליה יותר.
מה שאני אומרת זה שבצורה שזה כתוב אנחנו מבינים: "יש דמות בשם לונה ויש לה בעיות כעס והיא ממלמלת לעצמה." והרוב מזה רק בגלל המלמול הזה שלה – וזה חבל לי…
טוב, עכשיו חשוב לי להיכנס גם להערות של הכתיבה:
את החלק הראשון לא ממש אהבתי, בעיקר בגלל טעויות ובעיות שבלטו לי מאוד והפריעו לי…
הקדמה – דיברנו על זה בפרק הקודם אז אני לא אעלה את זה עוד פעם..
משפטים קצרים – אם אתה שם לב, החלק הראשון של הפרק כתוב בצורת "רשימת קניות" – משפטים קצרים שמתארים פעולה אחת או תיאור יחיד וזהו. זו צורת כתיבה שנורא מפריעה לי באופן אישי, כי היא קוטעת את הסיפור והוא לא מרגיש זורם וקשה באמ להיכנס אליו..
שים לב שבחלק השני זה כבר היה הרבה יותר טוב. רוב הקושי שלך במקרים האלה זה פירוט של תיאורים (רגש, פעולה ומראה.. מרגיש לי שקשה לך עם רגשות באופן מיוחד) ופעולות.
זה נראה כאילו היה לך מאוד קשה לכתוב את החלק הראשון, אבל החלק השני זרם בצורה הרבה יותר טובה.. תנסה לקרוא את הקטעים שוב ולראות את ההבדל ביניהם וגם למה אני מתכוונת ב-"רשימת קניות"..
ומשהו אחרון – תיאורי מראה. דיברנו על תיאורים מקודם, אבל זה ממש ממש חשוב לי שתשים לב.. עם הדמויות החדשות זה עוד היה טוב מאוד, אבל תחזור קצת על המראה של הדמויות הקודמות (גם כשאתה מתאר מראה ותוך כדי מתאר עוד משהו זה הופך את הכתיבה להרבה יותר זורמת,נגיד – היא הביטה בי בזוג עיניים כחולות, שתמיד נראו לי כל כך מאושרות, אך היום הן היו כבויות לחלוטין.)
~זה היה בשנייה וגם זה לא ממש טוב, אבל הבנת את העיקרון~
מקווה שזה לא היה מעצבן מידי… (מצטערת אם כן.. אני נכנסת לזה לפעמים יותר מידי)
מחכה לפרק הבא!
ת"ס♥
אני נוטה שלא להסכים איתך לגבי הקטע עם לונה. קודם כל, היא לא נרקיסיסטית(טוב, אולי קצת). אבל המשפט הזה, שהיא מלמלה אותו, לא נבע מנרקיסיסטיות. היא פחדה מה יקרה, אם היא תאבד שליטה.
לא הייתי יכול לכתוב את זה מנקודת המבט של לונה(וכך בעצם לתאר את הפחד שלה) כי הנקודת מבט היא של אנה. בכנות – אני צריך מאוד את הביקורות שלך, אבל אני חושב שבקטע הזה הצלחתי להעביר את זה בצורה טובה, כזאת שאפשר להבין את הסיטואציה מנקודת מבט של מישהו מהצד, ולא מנקודת מבט של מי שהקטע עוסק בו(במקרה הזה לונה).
אני חושב שההקדמה(לשני החלקים)הייתה דווקא בסדר. ההקדמה של החלק הראשון, זאת הקדמה שאני אוהב ונוטה להשתמש בה לפעמים. כשאני מסיים פרק בסצנה מסוימת, ואת הפרק לאחר מכן, מתחיל באותה סצנה, רק מנקודת מבט של דמות אחרת. בהקדמה כזאתי, גם הזכרתי מה קרה בפרק הקודם, וגם הצגתי קטע מנקודת מבט נוספת. במבט לאחור – אני מבין שהייתי יכול להרחיב קצת יותר. אבל בכלליות – זה בסדר לדעתי.
אני מבין את מה שאת אומרת על הרשימת קניות, אבל זו לא ממש "רשימה"… זה פשוט דיאלוג. אני אשמח לשמוע דרך אחרת להציג את הדיאלוג הזה, בצורה כזאת, שהוא לא יהיה כתוב כ"רשימת קניות".
ואת לא רואה "רשימת קניות" בחלק השני, בעיקר בגלל שהחלק השני לא כתוב כדיאלוג, אלא יותר כהחלפת דברים(מילים).
האמת היא – שאת החלק הראשון גמרתי אתמול די מהר, על החלק השני התעכבתי היום… -_-
לגבי הדוגמא שנתת לי לתיאור – את מבינה שאני לא יכול להשתמש בדוגמא כזאת בשלב כזה מוקדם של הסיפור. הדמויות עוד לא מכירות מספיק כדי שאני אכתוב משהו כזה.
אבל, במחשבה שנייה, זה היה יכול לעבוד בקטע עם צ'ו ואבא שלה.
תודה רבה!!! אני מעריך מאוד את זה שאת יושבת ועוברת על הפרק ומעירה הערות. אין לך מושג(כי הכתיבה שלך מושלמת. מה שמזכיר לי – מה עם "צבע הדעת"? יהיה ממנו ספר? או שתמשיכי אותו באתר?) כמה שזה עוזר וגם ממש מחמם את הלב לראות שמשקיעים בסיפור שלך ככה.
המון המון תודה!!!
משהו אחד לא ממש מסתדר לי. אם אנה התעוררה בחדר חשוך, איך היא הצליחה לקלוט כל כך הרבה מידע של מראה, לדוגמה השיער השטני של לונה או העיניים של אייניול? כאילו, חשוך שם, מילא פרטים כלליים, אבל העיניים שלו בפירוט בחושך, נשמע לי טיפה מוזר…
אגב לא ענית לי מקודם, ג'סי, וונוס וראיין היו גם באירוע התנקשות? כי אם אני חושב על זה צ'ו חטפה אותם זמן מה לפני השאר, זה אומר שניסיון ההתנקשות בהם היה מוקדם יותר או שהיא פשוט חטפה אותם לפני השאר בלי ניסיון התנקשות.
אני מודע לזה שאני קצת נודניק בקטע עם ההיגיון, אבל זה די מפריע לי… סורי על החפירות ><
אה ועוד משהו בנוגע למראה של ג'סי, רשמתי שיש לה עיניים חומות עצובות כאלה, תוריד את העצובות, לא יודע למה הוספתי את זה…
בתור התחלה, חושך – מתבטא בכמה דרגות.
אבל במקום שאני אתחיל להסביר איזה מן חושך היה שם, יותר פשוט יהיה להגיד את זה –
אתה צריך לעשות את ההפרדה בין כתיבה בגוף ראשון, לבין כתיבה בגוף שלישי.
הסיפור שלי, נכתב בגוף שלישי.
וגם בגוף שלישי, צריך לעשות את ההפרדה, לבין משהו שהמספר רואה, או לבין משהו שהמספר אומר שאחת הדמויות רואה.
לא אמרתי שאנה הבחינה בעיניים שלו.
אני כתבתי את המראה שלו, וחשוב לציין – לא דרך העיניים של אנה.
וזה לא משנה אם הם היו באירוע התנקשות או לא. לא הקדשתי לזה מחשבה, ואני גם לא מתכוון להקדיש. זה לא רלוונטי. כל מה שהקוראים צריכים לדעת – זה שצ'ו אספה אותם ראשונים.
אוקיי. לא עצובות.
זה דווקא ממש נחמד שמישהו חושב זמן נוסף על הסיפור שלי ^^
תודה רבה!!!
חושב על זה נוסף? הסיפור תקוע לי בראש כל היום!!! אני מת שתוציא פרק כבר. (אבל באמת, הסיפור שלך ממש תקוע לי בראש)
חחח. מכיר את ההרגשה.
בדיוק מה שקרה לי כשאמורה התחילה את "מצוד האגדות". בסוף יצא לי מזה פאנפיק^^
שיואו דפדפתי לי באקראיות באתר והגעתי לכאן כמובן וראיתי את מה שכתבת, שיואווו לי תודה רבה חחח כיף לי ממש לשמוע את זה!! *^*
בכיף ^^
זה תמיד מרגש ^0^
אגב, מה עם הפאנפיק באמת?? אתה לא היחיד שמחכה~