ירח מלא פרק 10

לאכול אייל זה דבר מוזר, בפעם הראשונה מזה ששיניתי צורה – אני מרגיש כזאב חי ונושם ולא בובה שנשלטת על ידי המוח. אלא יצור שמסוגל להרוג ולא רק לנהום. משום מה, (או אולי לא ׳משום מה׳) זה הרגיש כמו ארוחת גורמה, רק בלי הגורמה… זה הרגיש טבעי…
״יש לך עוד מה ללמוד, גור״ אמר קן,
״גור?״ חייכתי חיוך ציני ונעלב
״מעדיף תינוק?״ צחק קן,
הבחור נראה כמו טנק אנושי, הוא היה שרירי, מלא זיעה כל הזמן, תספורת צבאית, ותמיד לובש גופייה עם מכנסי ספורט. הוא הוא נחמד, כשיש לו מצב רוח טוב; וזה המצב הטוב שלו…
״נכון, קן. אבל הייתי מצפה ממך כבר להבדיל בין גור לזאב בשנת מעבר…״ מייסון נדחק לשיחה.
״תזהר, חבר, אם לא היית ביטא…״ ירק קן והסתובב מהמקום;
״אז זה טוב שאני כן, חבר!״ צעק מייסון,
״שתוק״ צעק קן ושם סיגר בפו.
אחרי כמה דקות של מבטים, התחלנו לצחוק כמו משוגעים,
״חבר״ לחשתי, לא הייתי מסוגל לדבר.
—
״טוב, אדי. אתה כבר רשמית חלק מהלהקה, אז… הגיעה הזמן לאמן אותך יום-יום.״ אמר ג׳ייק וחבט באגרופו, מן הסתם להדגשת האימונים.
״מה עם ליאו? אני לא רואה שרירים עליו…״
אמרתי וסרקתי את ידידי הכחוש, הוא החליט ללבוש היום גופייה שחורה, נעליים בלויות, כובע עם ציור של זאבים נאבקים למוות ועליו בלטינית ׳לופוס׳.
״אחי, אתה קורא ספרים, או לפחות סרטי אנשי זאב? צורת הזאב שונה לחלוטין מהצורה האנושית. כדי לחזק את הטורף, עליך להתאמן כטורף, כדי להתחזק כאדם, אתה צריך לשכור מורה כושר״ אמר לאונרדו
״מה שמזכיר לי,״ הגיע אמבר ודחקה לי פוסטר לפרצוף ״מסיבת ליקוי החמה, כל זאב וזאבה יהיו שם! משקאות, ריקודים, מוסיקה, אוכל, והמשחקים! בעוד שבועיים בדיוק!״ התרגשה אמבר, ופניה הסמיקו קצת.
״המשחקים?״ שאלתי, והיא הביטה בי כאילו צמחו לי קרניים.
״משחקי הזאב, שמוקדשים ללופה, האם הזאבה. יש מאמינים שממנה הגענו, אבל, כל אחד והאמונה שלו אה?״ צחק מייסון,
״זה כמו תפוס ת׳דגל, רק בלי דגלים, אלא כ36 צבאים, יש כשש להקות אז שש צבאים לכל להקה. המנצחים זוכים לסעוד כחודש בכל הצבאים שהלהקות האחרות צדות, ככה שאם אנחנו נפסיד, נצתרך לצוד פעמיים.
אז שיעור לחיים:
יש שש להקות,
לראשונה קוראים
׳אורמה, הם ידועים באסטרטגיה, המשפט שלהם הוא ״חוכמה לא מייצג אותנו, אלא הדרך שבה אנחנו בוחרים להשתמש בה״
'אדוויגסטון' ידועים באופטמיות, ולא מוותרים, המשפט הוא ״אם לא נעשה את זה, ננסה לעשות את זה״
׳ארכומיס׳ ידועים בהצלחה, תמיד עומד לצדם המזל, ציידים לא רעים, הם יודעים עם מי לכרות בריתות, משפט: ״המזל עומד לצד מי שבחר בו״ מן הסתם כמובן.
׳ארדון׳ בריונים, קן שם, הם ידועים בפזיזות, והשימוש באלימות המשפט ״אנחנו מה שתמיד רצית להיות, ולעולם תמשיך לחלום״
׳גדייסן׳ ידועים באומץ, הם לא חוששים מדבר, המשפט הוא ״אומץ ניתן למי שמוכן לקחת את העולם כמו שהוא״
׳הלסטוק׳, אנחנו, ידועים בנאמנות, ובמהירות, המשפט הוא ״אם לא אנחנו נעשה זאת, לא נהיה מי שאנחנו״
ואחרונים
׳רייבן׳ ידועים ביכולת להערים, לגנוב, הפושעים הכי טובים. הם נחמדים, אבל לא כדי להתעסק איתם, ממש לא, המשפט הוא ״מי שבוטח בנו, לעולם לא ידע מה יחסר לו״
וזהו, נו?״ שאלה אמבר,
״מה ׳נו׳?״ חייכתי,
״מה דעתך?״
״אה… מעולה?״ אמרתי,
״אתה תתרגל לזה, זאב״ אמר ג׳ייק וטפח על כתפי…
נ.ב אליסון
—
״אני לא מאמין, אני מאחר בגללך! תודה אליסון!״ התפרץ עליי בראיין,
״תירגע, אז אתה באיחור… לא ביג דיל, ולמה אתה בכלל צריך להיות שם?״ שאלתי
״כי ככה אבא שלי אמר״
״ואתה עושה כל מה שהוא אומר לך?״
״הוא האלפא״
״ואבא שלך״
״תקשיבי אל, את אולי לורדית, אבל את גם חלק מהלהקה, ואם מישהוא אחר היה מוצא אותך, הם היו הורגים אותך! אז תגידי תודה שאת בכלל חיה!״ זעק בראיין,
״חיה? חיה?! אלה לא חיים, זאת הישרדות, חיים זה לקחת סיכונים, ולא לשבת במלון עם איזה מאתיים אנשים שאני אפילו לא מכירה, לחיות זה לצאת ולגלות את העולם מחדש, כי מישהוא מחק לי את הזיכרון!״ צעקתי ורצתי החוצה מהדלת, טורקת אותה. הצעקות של בראיין עדיין היו תקועות במחשבתי, בעודי רצה בין העצים, שכמעט בכל פעם שהלכתי בהם לא ראיתי דבר. רק חושך…
—-
נ.מ אד
התאמנתי בציד, בטריטוריה שלנו.
ארנב במרחק כחצי קילומטר ממני.
התגנבתי למרחק ראיה.
ארנב חום-אפרפר, ניצב מולי.
זינקתי לעברו, הוא לא היה מוכן ובתוך שניה כבר היה בפי. סעדתי לי בנחת, מרוצה מהציד. עד מהרה הגיע ליאון, נסער, עצבני, עייף, ונראה כאילו ראה רוח.
״ליאון?״ שאלתי מיד לאחר שהפכתי לבן אדם. כולו היה מלא לכלוך, ואפר נח על זרועותיו.
״ראיתי אותה אד… ראיתי אותה… היא מתה אד, אבל ראיתי אותה! אד… אד… תעז-… תעזור לי…״ בכה ליאון וחיבק אותי,
״בבקשה אד…״ המשיך להתחנן…
״ג׳ייק!״ צעקתי
ולאחר כ11 דקות ג׳ייק ומייסון הופיעו.
״אוי לא… לא. טוב.״ אמר מייסון…
״שמתי לב״ אמרתי ונעצתי בג׳ייק מבט מיוסר,
״קח אותו לבקתה״ אמר מייסון, והביט בליאון במבט מיוסר.