ירח שחור

"אני לא מאמינה שסחבת אותי עד לכאן" אמרתי למישל בזמן שהיא מושכת אותי אל המועדון המפחיד שהיא דיברה אליו כל הזמן.
"אל תידאגי,שמעתי שהמקום הזה ממש מגניב".
חיכינו בתור למשך חצי שעה ובנתיים הבטתי סביבי וראיתי מלא אנשים בלבוש שחור,שיער מחומצן ועדשות בצבעים עזים.כאשר הגענו לקדמת התור,השומר היה בחור גדול ושרירי,בעל עדשות כחולות בהירות ושיער שחור קצר.
"את לא חושבת שהאנשים האלה נראים ממש מפחיד?"
"תירגעי,זה הקטע כאן.זה מין מקום גותי כזה ולא יזיק לך להשתחרר קצת מהבית שלך.זה יותר טוב מאשר לשבת בבית לקרוא ספרים ולשחק עם החתול שלך ,נכון אליס?"היא הביטה בי במבט זועף.
"טוב,אני מניחה שאת צודקת."אמרתי לה בשקט.
המקום היה חשוך ומעומעם,מלא אנשים רוקדים למוזיקה האיטית ומפחידה,שאני מרגישה כיאלו היא מזדחלת לי לעור.
"אוקי,נכנסנו.עכשיו בואי נלך". אמרתי למישל כאשר אני סורקת את היציאה.
"לאן את ממהרת?רק הגענו.בואי נסתובב קצת".
כאשר אני ומישל הלכנו לכיוון הבר,כולם בהו בנו כיאלו אנחנו המנה הראשית.
"למה הם בוהים בנו ככה?"שאלתי את מישל בלחש.
"כי אנחנו הכי חתיכות פה".אני והיא התחלנו לצחוק,מישל תמיד יודעת לאן לדחוף את הבדיחות שלה.
הגענו לבר,וישבנו בכיסאות גבוהים בצבע אדום."שני קולה" מישל אמרה לברמנית,שלשנייה בהתה בנו במבט מבולבל ואחר כך מיהרה ללקוח אחר,שבהה בי בצורה מטרידה.
"באמת פריקים" אמרה מישל,ואחר הוציאה את הטלפון שלה מהתיק.
"מה השעה?"שאלתי אותה.
היא ענתה לי "11 וחצי",והבטתי בה במבט המום.
"מה,מה קרה?"שאלה מישל בחיפזון.
"את צוחקת עליי ,נכון?הייתי אמורה להיות בבית ב 10".
"אל תידאגי,אימא שלך בטח עוד פעם נשארה במשמרת מאוחרת,כי זה מה שהיא תמיד עושה לא?"
איחלתי לעצמי שזה מה שיהיה,ובנתיים הברמנית נתנה לנו את שני הקולה שהזמנו ומישל נתנה לה 6 דולר.
רק בהיתי בקולה,מזווית העין ראיתי עדיין את הבחור שבהה בי,ושנראה לי מאוד מוכר אך ככל שאני מנסה יותר להיזכר,כך המוח שלי מתרעפל.שערו היה בלונד עם פסים אדומים,עיניים בצבע כחול צלול כל כך,כיאלו מים עברו דרכם.בהיתי בו למשך שנייה,והוא חייך אלי.הסבתי את מבטי במהירות ועברתי להביט במישל ששתתה את הקולה שלה והתעסקה עם הפאלפון שלה.הפלפון של מישל צילצל פתאום והקולה שלה נשמטה מין ידה ונפלה על שמלתה.
"לעזעזל!" צעקה מישל והסתכלה בטלפון לראות מי התקשר אליה,היא הביטה בי ואמרה "מספר חסוי,איזה יופי".לקחתי מפית מהשולחן וניקיתי את השולחן.
"טוב,מזל שאני תמיד מביאה בגדים להחלפה בתיק,אז תחכי לי פה ואני כבר חוזרת בסדר?"
"למה אני לא יכולה לבוא איתך?"שאלתי את מישל במהירות.
"אני צריכה שתישמרי לי על הפאלפון ועל הארנק וגם על המקומות.בסדר?אל תדאגי זה לא יקח לי יותר מדי זמן".
סרקתי את הסביבה והבטתי במישל והנהנתי כסימן שתלך.
בנתיים המשכתי לנקות את הקולה הדביקה עם מפיות.התכופפתי לנקות קצת את מה שנשפך על הרצפה ושקמתי ראיתי את הבחור שבהה בי קודם.
"צריכה עזרה?"הוא שאל,אך לא נראה שהוא מתכוון לזה.
"לא תודה"אמרתי לו בנימוס והתיישבתי.
"את נראית לי אבודה,רוצה אולי להיצטרף לחברים שלי שם עד שחברה שלך תחזור?"
הבטתי למקום שהוא הצביע,זה היה מין מקום סגור עם וילונות סגולים כהים,וספות ארוכות,שניראות כל כך רכות ויפות,שהיו בצבע כחול כהה.ישבה שם בת בעלת שיער ארוך וחלק עד הברך,צבעו שחור עם פסים בהירים ולבושה בשחור,ישבו שם עוד שני גברים שניראו כמו תאומים זהים,שערם היה ירוק קצר,והם לבשו חליפות לבנות שנראו רשמיות ביותר.
"אמ,נראה לי שאני יוותר".
"אולי תבואי רק לדקה אחת להכיר אותם,באמת שהם ממש נחמדים,ולא נראה כאילו שיש לך משהו יותר טוב לעשות מאשר לחכות לחברה שלך".הוא הביט בי בעיניו הצלולות וחייך חיוך עדין ומהפנט בצורה מוזרה.
"טוב.אבוא רק לזמן קצר ואז אלך".אמרתי לו וחייכתי לי חיוך ביישני.
בזמן שצעדנו לעבר חבריו,הוא אמר לי "אני רוס דרך אגב,אני רק עברתי לכאן".
"אני אליס.ברוך הבא ללוס אנג'לס."אמרתי לו בחיוך.
הגענו אל מיקום חבריו,ןכל אחד מהם סרק אותי בעיניו ואז הסב את מבטו כשרוס הביט בהם.
"תכירו זאת אליס.אליס תכירי את רונה ואת התאומים קולין".
הבטתי בהם,"הי" אמרתי והם בהו כיאלו יצאתי מתוך קופסאת הפתעה.
"טוב" אמר רוס,"בואי,שבי ,תרגישי בנוח".ישבתי ליד רונה שריחרחה אותי כיאלו אני איזה חטיף כלבים.
"רונה"אמר רוס,"לא רגילה לאנשים חדשים"והביט בה בכעס והיא הסבה מיד את מבטה.
משהו בהתנהגותם מאוד מוזר ,אמרתי לעצמי אך התעלמתי מין ההרגשה.
רוס הגיש לי מין משקה לבן מוזר,שניראה כמו חלב.
"תיטעמי,זה מאוד טעים".אמר רוס בחיוך.
בהיתי לשנייה החלב המוזר ואז לקחתי את הכוס ,היססתי לשנייה ,אך אז ראיתי את חיוכו המהפנט של רוס,וחייכתי לו בחזרה .קירבתי אותה לשפתי,הרגשתי את החמימות שלה בשפתי,לגמתי לגימה וכאשר באתי ללגום לגימה נוספת..
"אליס!" אמרה מישל והביטה בי בזעם,"מה את עושה פה היית אמורה לשמור על הדברים.חיפשתי אותך כמו משוגעת!" הבטתי בה המומה,שכחתי לגמרי מהדברים.לעזעזל!
רוס וחבריו הביטו במישל בזעם,והתאומים קולין קמו בבת אחת והתנפלו על מישל.
"מה אתם עושים?!" צעקתי על התאומים והבטתי בהם בתדהמה.
"הם רק עושים את העבודה שלהם"אמר רוס,בזמן שראייה שלי נהייתה מטושטשת ומעורפלת,והרגשתי סחרחורת. "מה?"שאלתי את רוס שחייך עלי ותפס אותי כשהתחלתי לאבד שווי משקל."מה קורה פה?"
"ששש" רוס השתיק אותי,והבטתי בו מסוחררת ומעורפלת, "זה כבר יגמר" הוא אמר.
בהתחלה הרגשתי דקירה עזה בצוואר,ואז תחושה מעורפלת וממכרת,ואז הכל ניהיה חשוך.