כותבת הספרים – פרק 1 – הנער על הסקייטבורד

נטלי קמה ממיטתה באי רצון כשקולו המעצבן של השעון המעורר שלה נכנס לה לחלום. היא הסתכלה על השעון: 5:43.
"אוהו!" אמרה בתיסכול. יש לה בדיוק שלוש שעות ורבע להכין את הפרק האחרוןשל הספר החדש שלה "הנער על הסקייטבורד", ועוד רבע שעה כדי להגיע למרכז העיר ולפגוש חברת הוצאה לאור של ספרים.
נטלי נכנסה לאמבטיה, התקלחה, ציחצחה שיניים, הכינה לה טוסט והתחילה לכתוב את הפרק האחרון: "זה היה יום סתיו. השנה 1956. עדי חזרה בזמן כדי לפגוש אותו, לפגוש את מי שייתן לה את הרז הבא במסע למציאת הרוצח. היא הציצה במגדל השעון שמעליה: 12:53, 'אוף הוא מאחר בעשר דקות', חשבה לעצמה. זה היה יום קריר. היא לבשה מעיל עור חום וכובע צמר לראשה, מגפי מעצבים משנת 2017 וג'ינס כחול כהה. היא לא האמינה שהיא נמצאת ב- 1956, היא עדיין לא התרגלה לתחושת הנסיעה בזמן. 'תודה לאל.' חשבה לעצמה בזמן שראתה סקייטבורד שחור ועליו תמונה של גולגולת עולה באש ירוקה ומנחיריה יוצא נחש צהבהב שלעיו רכוב ילד בלונדיני עם חולצת טי שירט אדומה, מכנסי חאקי ונעליים צבאיות. הוא עצר לידה. "טוב שהחלטת להגיע!" אמרה בהתנשאות עדי.
"מצטער, הייתי באמצע קרב גלדיאטורים."
"איתי, אתה יודע שאנחנו לא אמורים לשחק עם הכוחות שלנו." אמרה עדי בזמן שאיתי הסיר את הקסדה וחשף שיער בלונדיני שהפוני שלו מסתיר חצי מעינו התכולה השמאלית, השנייה הייתה סתם לבנה.
"אנחנו בורכנו בהם," אמר בזמן שחיטט בכיסו,"קחי." אמר והושיט לה פתק.
"למה אתה עושה את זה? אתה יודע, עוזר לי?" אמרה בבישנות עדי.
"אבא שלך היה אדם חשוב בשבילי. הוא ניסה לעזור לי למצוא דרך להסיר את קללת האלמוות מעלי, אבל לא הצלחנו." פניו החוירו שדיבר.
"אתה בסדר?" שאלה.
"ע… ע… עדי תיזהרי, מאחורייך!" צעק איתי ועדי נעלמה.הוא הופיע בז'קט אפור ושיער משוך לאחור עם משקפי שמש שחורות גדולות על עיניו.
"הפחדת אותה!" אמר האיש בכעס.
"טוב לפחות נתת לה את הפתק המטעה?" שאל האיש.
"כן." ענה איתי באי רצון.
"יופי, עכשיו תביא לי את האמיתי!" צרח עליו האיש. איתי הושיט לו את הפתק באי צון ואז נעלם.
עדי בינתיים הגיעה להווה לזמן ארוחת הצהריים. היא הסתכלה על הפתק: במקום שבו הכל תדע, הקווים יובילו אותך. בקצה המגף נמצא הפיתרון, פתח אותו ותהיה הנכון. שם בעומק תימצא את הרמז הבא."
וכך גמרה נטלי את סיפורה. היא סתכלה בשעון שעל ידה.
"שיט אני מאחרת!" היא לבשה חולצה חומה וז'קט עור שחור עליו, ג'ינס שחור ונעלי אולסטארס שחורות.היא הכינה לה קפה, לקחה את המפתחות, נעלה את הבית, פתחה את האוטו ויצאה לדרך.
**********************************************************************************************************
כשהגיעה לבניין הגבוה (סוף סוף דרך אגב), השעה הייתה כבר 9:32. היא ממש איחרה. היא נכנסה בדלת הכניסה ומישהו בעל סקייטבורד שחור חלף על פניה כמו הרוח והפיל את כוס הקפה הרותח על נעליה. הוא עצר, הוריד את הקסדה והתחיל לדבר: "אני כל כך מצטער, לא ראיתי אותך, אני כל…"
"זה בסדר." ענתה נטלי ובפעם הראשונה הסתכלה על עיניו. האחת תכולה שפוני בלונדיני מסתיר חצי ממנה והשנייה לבנה כשמנת. היא הסתכלה על הסקייטבורד שלו וראתה גולגולת עולה בלהבות ירוקות ומנחריה יוצא נחש צהבהב.
"סליחה, אנחנו מכירים?" שאלה נטלי את הבחור.
"ברור," ענה,"את זאת שיצרת אותי."