פרק הבא בקרוב... אשמח לתגובות.

כחול שחור אפור- פרק 11- הסכין

12/08/2016 773 צפיות אין תגובות
פרק הבא בקרוב... אשמח לתגובות.

כחול שחור אפור- פרק 11- הסכין

שקשוק כפות נשמע מחדר האוכל, על- אף שהכול סיימו את הארוחות שלהם, מארי איורה נצמדה לקיר המאובק, כשהיא מצמידה אליו את כל גופה, ידיה, כפות ידיה, רגליה, ממש, נצמדה, בכל כוחה. פיליפ עזר לפנות את צלחות הזכוכית ואת גביעי המשקה, עם עין חדה כמו שלה, מארי לא יכלה שלא להבחין בו, גם כאשר קיפל את המפה, בקצה המרוחק של שולחן האוכל המאורך. מארי חיכתה לרגע המתאים. לבה הלם במהירות מואצת, היא בלעה את רוקה, ואז חייכה בתככניות.
ארמיו הטבח יצא דרך אחת הדלתות הגבוהות, מהמטבח, ונכנס אל חדר האוכל, מהקצה המרוחק, כשהוא מעמיס על פיליפ צלחות זכוכית נוספות, פיליפ איבד את שיווי משקלו ונפל, ארמיו לא מבחין בכך, מפני שהוא כבר נכנס למטבח במלוא המהירות. "סכין מטבח…" מלמלה מארי, "סכין תעשה את העבודה!" היא מיהרה להיכנס אל חדר האוכל במהירות הבזק, מהירות שנדמתה למהירות על- טבעית, היא לקחה סכין מסל הקש, בו הונחו הסכינים, הכפיות והמזלגות, אלה שלא השתמשו בהם, בעת הסעודה, אלה הנוספים, היא אחזה בסכין וזחלה מתחת לשולחן, על- מנת שתפתיע את פיליפ.
פיליפ היה כה קרוב אליה, והיא הייתה קרובה אליו, ממש במרחק של שניות ספורות, פיליפ הטה את ראשו לכיוון השני, הצלחות נשמטו מידיו והתרסקו על הרצפה, אלפי רסיסים עפו לכל עבר. מארי בלעה את רוקה. היא קרבה אל פיליפ בעיניים בורקות, היא לחשה מילים לא ברורות, בנימת ניצחון, הבעה תככנית עלתה על פניה, וכך היה גם חיוכה, היא קיוותה שפיליפ לא יבחין בכך, התפללה מעמקי לבה, היא התפללה לרוזי, שתחזיק לה אצבעות, שתאמין בה, ושגם היא תתפלל עבורה, מארי הניחה את המטה שלה. הו לא, פיליפ הביט בה, הוא קפא לרגע במקומו, ואז קם על רגליו במהירות וצרח בבהלה, הוא הפיל צלחות וכוסות לעברה של מארי, הפך את שולחן האוכל, כלים נשברו בקול ניפוץ צורם אוזניים, שהדהד בחדר האוכל, ארמיו הגיע לשם במלוא המהירות, הוא פתח את הדלתות הגבוהות בחוזקה, ולא האמין למראה עיניו, הוא ניסה לצעוק, אך מארי ופיליפ לא שמעו את קולו, מארי קמה על רגליה ונעצה בפיליפ מבט זועף, זועם, נקמני. 'אסור לי להשתמש בכישוף ובקסם?' היא הרהרה בלבה, 'את כל כך בטוחה, רוזה?' פיליפ החל להשתמש בכוחותיו הוא התרכז במארי, שהביטה בו במעין מבט, שמשדר שהיא בלתי- מנוצחת ושאיש לא יעצור בעדה, עיניה כמעט יצאו מחוריהן, מרוב שמבטה היה כה מבעית ומרתיע, אך פיליפ נאבק בפחדיו, ובעיקר בפחדו ממארי, הוא נזכר שראה את פרצופה הגועלי, את לשונה שעטתה שכבה של צבעים עזים, לשונה שהשתרבבה מחוץ לפיה, מעל לשיניה. פיליפ התרכז בתחושת הנקמה, הוא הושיט את כפות ידיו לעבר מארי, כשהן פרושות, מארי הרימה צלחת זכוכית כבדה וגדולה, ואיימה לזרוק אותה ולהטיח את שבריה המנופצים שוב ושוב בפניו של פיליפ.
פיליפ הדף את מארי באמצעות כוחותיו, הוא שלט בהבזקים שלו, רומיאו זינק אל חדר האוכל, מביט במהומה שהתחוללה. הוא רק רצה לקחת סלסלה עם עוגיות חמאה ומשקאות בטעמי פירות לחדרו, ואז הוא צפה במראה הנורא.
"רומיאו תתרחק!" פקד עליו פיליפ.
"מה זה?! מה קורה כאן פיליפ?!" צווח רומיאו.
"תתרחק ותשתמש בהבזקים שלך, תכוון את כוחות ההדיפה לעבר מארי, תתרכז!!" צווח פיליפ, הוא הביט במארי בנוקשות ובזעף. רומיאו ניסה להפעיל את כוחותיו, הוא הושיט את ידיו לעברה של מארי, כשידיו פרושות, בדיוק כפי שעשה פיליפ, באותה זווית בדיוק.
"אבל… למה אתה רוצה לפגוע בה?!" צווח רומיאו.
"היא יצור מזוויע!" צווח פיליפ, "היא מכשפה! נו, תתרכז! תפעיל את כוחותיך!"
"כוחותיי לא פועלים", צווח רומיאו, "מה אני אמור לעשות?!"
"אנחנו לא מכוונים טוב!" צווח פיליפ, "אנחנו לא מכוונים טוב בכלל!"
מארי הביטה בהם במבט זועף, היא ניסתה להחדיר למחשבותיהם מחשבות של הרגעה, היא הביטה בהם במבט רגוע ושלו, אך קולה של רוזי הדהד במוחה: "אסור לך בשום פנים ואופן להשתמש בכישוף!"
מארי ניסתה להתעלם מהקול שהדהד בראשה, אך היא לא הצליחה, לכן היא לא השתמשה בכישוף אלא זרקה לעברם של פיליפ ורומיאו צלחת נוספת.
"רומיאו", אמר פיליפ, "חתיכת-"
רומיאו נדהם. עיניו נפערו, פיליפ הביט בו במבט זועם. "למה אתה טומן ידך בצלחת? מה זה נותן לך?! כלום! כי אתה אפס מאופס! אתה לעולם לא תדע לשלוט בכוחות שלך! ואתה יודע למה- כי הגוף המזורגג שלך לא מאפשר זאת, ובאיזו זווית אתה משתמש בכדי להפעיל את הכוח שלך, אף בן אדם בעולם לא היה פועל כך, לא משנה עד כמה הוא מחכים, או עד כמה הוא-"
רומיאו נדהם ממילותיו של פיליפ. לבו הלם בחוזקה במהירות. מארי התקרבה אל רומיאו ופיליפ במהירות. "גויות מזוהמות, קומו על הרגליים", היא אמרה והשכיבה את רומיאו, היא ניסתה לתקוע בו את הסכין שלקחה, בעוד שפיליפ מיהר לנוס על נפשו, כשהוא עובר ממש ליד מארי, כשהוא אינו מבחין בכך. מארי תפסה בחולצתו והפילה את פיליפ בקול חבטה עז, היא הלמה בו באגרופיה, בעוד שרומיאו ניסה לקום על רגליו, ראשו לא נגע ברצפה, אלא צווארו, וצווארו הוא היה זה שכאב, למזלו, ולא ראשו. הוא לא ידע אם לעזור לפיליפ, לאחר מה שאמר לו.
"מזורגג אחד! עזור לי!!" צווח פיליפ, הוא נאבק באחיזתה של מארי, שאחזה בגרונו ובסכין, היא קרבה את שתי ידיה זו לזו, רומיאו פילס את דרכו אל מחוץ לחדר האוכל, אך ארמיו עצר בעדו. "אתה לא הולך לשום מקום", הוא אמר וחסם את דרכו.
"מה?" שאל רומיאו כשהוא מתנשם בכבדות.
"ארמיו, יא מזורגג אחד! בוא, עזור לי והפל את גופו המטונף של רומיאו על הקרקע, עשה זאת או שאדאג שאף נער לא יבוא לסעוד כאן יותר!" אמר פיליפ.
הסכין נשמטה מידיה של מארי ופצעה את פיליפ קלות. שריטה אדומה הופיעה על עורפו, הוא נאנק מכאב והחל לתקוף את מארי, הוא השכיב אותה על הארץ, הצמיד את זרועותיה, לאריחי הרצפה, בדיוק מושלם, כשכל זרוע מונחת על אריח אחר, הוא העביר את כל משקל גופו על עורפה של מארי, היא ניסתה להרים את רגליה, אך ללא הצלחה. פיליפ הושיט את ידו לעבר הסכין, הוא התאמץ, רכן לעבר הסכין, כשהוא מרתק את מארי לרצפה. אולם ארמיו שרץ לעברו במהירות, לקח את הסכין לפניו. "תעזוב את מארי!" הוא צווח.
"ארמיו, היא מכשפה!" צווח פיליפ, כפי שלא צווח מעולם, "היא כמעט תקפה אותי!"
"קום על רגליך!" אמר ארמיו בנימה קולנית, "אתה מרתק אותה לרצפה…"
"זה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות", אמר פיליפ, "ארמיו, תן לי את הסכין, אתה לא תצטער על כך… כרגע, הכוחות שלי לא פועלים ואני זקוק לסכין, כעת, בבקשה ארמיו!"
"לא אתן לך את הסכין", אמר ארמיו בתוקף, "אני אדווח על מה שקרה היום לשופט, אתה תשלם על כך מחיר כבד, אתה עוד תראה, גם אם לא תיכנס לכלוב המעופש למשך כל ימי חייך העלובים!"
"ארמיו, אני עוד אנקום בך! תן לי את הסכין!!! עכשיו!!!", צווח פיליפ.
"לעולם לא", אמר ארמיו, "ואני אדאג שלא תיגע יותר בסכינים ובמזלגות, ואם בכפות הכבדות תהלום בראשיהן של נערות תמימות… מה אז?!"
"ארמיו", אמר פיליפ, "היא מכשפה, אני אומר לך."
"אולי היא קצת עצבנית הבוקר."
"קצת עצבנית?… קצת עצבנית?…!" צווח פיליפ, "ושיניה החדות והלשון הארוכה שלה שעטתה שכבה של צבעים עזים, רומזות על כך שהיא…. קצת עצבנית?!"
רומיאו רצה לצאת מחדר האוכל, הוא פסע לעבר היציאה, אלא שאז ריצ'ארד חסם את דרכו. ריצ'ארד והעכברושים המעופשים שלו. "תראו, תראו מי כאן!" אמר ריצ'ארד וחיכך את כפותיו זו בזו.
"סהר, עזור לי!" מלמל רומיאו בין שפתיו, "שלח סימן, אות, שאתה עדיין מטה את אוזנך, שומע את בקשותיי, את תפילותיי, הארת לי את דרכי הביתה, וכעת תאיר לי את הדרך הזו…"
"הו, רומיאו…" אמר ריצ'ארד בתככניות ושפשף את כפותיו זו בזו, "שמעתי שיש כאן מהומה רבה, ואתה, אינך מצליח להפעיל את כוחותיך. אז, פיליפ צדק בקשר אליך, עם כפות ידיך המזורגגות לא תצליח לעולם, לעולם לא תצליח-"
גרידונדה דחפה את ריצ'ארד ואת חבריו, העכברושים המעופשים, שכן, מסתבר, שחבריו באמת ידעו לשנות את צורה לעכברושים מגעילים, שהדיפו ריח נורא. "שמעתי שרומיאו חבר של-… אה!!!"
גרידונדה רצה לעבר מארי.
"תרפה ממארי, או שאהרוג אותך!" צווחה גרידונדה.
"לעולם לא, חתיכת-"
"נראה אותך אומר את זה לשופט", אמר ארמיו ומשך בזרועו של פיליפ בכוח, הוא גרר אותו לעבר המדרגות, הם עלו במדרגות עד שהגיעו לשופט. ליתר דיוק, לאדוארד השופט, שהיה עסוק בעניין כתיבת הספר שלו, ליתר דיוק, הקלדת הסיפור, זהו השלב החשוב ביותר, כך טען. רומיאו ניסה לרמוס את העכברושים המעופשים, בעת שגם עלה אל השופט, במדרגות המאובקות, הוא היה צריך לשוחח עם השופט בנוגע לעניין חשוב ביותר.
"אה, כבוד השופט", רומיאו התפרץ מיד, כששלושתם הגיעו לקומה, "אני דורש שתחזיר לי את מחברת הכתיבה שלי, עכשיו!"
"לילד הזה לא מגיע שום דבר, האמן לי, כבוד השופט!" אמר ארמיו, מתנשם ומתנשף, "עם מה שקרה היום בחדר האוכל…"
"אולם לא עשיתי דבר…." אמר רומיאו.
"אתה ופיליפ ניסיתם להפעיל את כוחותיך ולפגוע במארי, נכון?!" אמר ארמיו בנימה קולנית.
"שניהם", אמר השופט, "הכנס אותם לכלובים."
ארמיו, הטבח המבוגר, הניע בראשו לאות חיוב.
"אני רוצה לערער על כך", אמר רומיאו, "ויותר מכל, אני רוצה את מחברת הכתיבה שלי! תביא לי אותה בבקשה."
"במקרה כזה של ערעור", אמר אדוארד השופט, "אתה תצטרך להתחרות בפיליפ- מי שינצח יישאר במתחם החופשי ומי שלא- יושלך לכלובים המעופשים, הבנתם?!"
"מה? אממ… במה נתחרה?" שאל פיליפ, מתוח.
"בשחיית יצרנים", אמר השופט בנימה קולנית וקם על רגליו.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך