כחול שחור אפור- פרק 4- בנג'מין וחנות השבשבות

03/08/2016 767 צפיות אין תגובות

כחול שחור אפור- פרק 4- חנות השבשבות

הו, לבו הלם בחוזקה, זרועותיו רעדו, כתמי דם הופיעו על הספר והחוברת… האם השטן נוקם בו?…. הוא כבר לא בטוח יותר. רומיאו נתקף חלחלה יוקי ישב על יד מכתבתו, הוא הכין את שיעוריו כהרגלו. רומיאו יצא מהחדר על קצות האצבעות, כשהוא מתנשם ומתנשף, כאילו חולדות אימתניות נטפלו אליו ונחש אימתני חנק את צווארו, העינוי שהיה כה מענג, אך הותיר אחריו את התחושה, שרומיאו לא רצה לחוש, התחושה שהוא גוסס… הבזקים נוספים של כחול שחור ואפור, שלא הבין את פשרם, הוא יצא שוב החוצה, בשעת אחר הצהריים מוקדמת יחסית, לפני שהתחיל להחשיך, הרחובות בעיירה נראו שקטים, רק משק כנפיהם של עורבים אחדים, פילחו את הדממה. 'עורבים..', רומיאו מלמל בין שפתיו, סימן לבנג'מין, כך חשב. רומיאו קרב למחסן הנטוש, והתחושה הקשה שוב אפפה את גופו, צמרמורת עברה בגבו. המחסן הנטוש נראה אחר לגמרי ממה שהיה, חנות שבשבות, פרחים ואדניות. רומיאו קרב לחנות השבשבות ונעצר לרגע. בנג'מין ניצב מאחורי הדלפק, הוא לא הביט בו, הוא היה עסוק במכירת שבשבות מסוגים שונים. רומיאו מעולם לא הבחין בחנות השבשבות. הוא התנשם בכבדות, הוא היה זקוק להסבר מלא מבנג'מין, אך הוא ידע שהוא לא ישמח לראותו, אלא אם כן ישאל אותו שאלה בקשר ללימודים ויאמר לו שהחוברות והספרים במקצועות מתמטיקה ומדעים מוכתמים בדם, ולא סתם דם, אלא דמו של השטן. רומיאו נכנס אל חנות השבשבות של בנג'מין, ונער גבוה ממנו נכנס אחריו, שמו היה אנטון, הוא קרב אל דוכנו של בנג'מין והניח שם צרור מפתחות. בנג'מין לקח את צרור המפתחות והכניס אותו לאחת המגירות שמאחורי דלפקו, מגירה עם חריכות עץ, שהייתה המגירה הישנה והמוזנחת מבין שאר המגירות, והמגירה שלו הייתה מוכתמת בדם. דם עורבים?! הייתכן?! רומיאו קרב אל אנטון, נדמה היה לו שראה אותו בבית הספר פעם אחת, אך לא זכר את שמו, הוא היה די עייף, אחרי יום הלימודים המפרך. רומיאו היה שקוע בהרהורים, עד שבנג'מין פנה אליו בחיוך תככני וערמומי: "ילד, במה אני יכול לעזור לך?!" לבו של רומיאו הלם בחוזקה. "זה אני רומיאו, תלמידך" אמר רומיאו, "ונתקלתי בבעיה בשיעורי הבית." "ובכן, איזו בעיה?" שאל בנג'מין. רומיאו שתק לרגע, ואז אמר: "הספרים והחוברות שלי התלכלכו, כשפתחתי אותן, ראיתי שעמודים רבים מכוסים בכתמי דם." בנג'מין חייך בערמומיות, רומיאו נראה מבוהל. "מה? למה אתה מחייך?" "אלו לא כתמי דם, חמודי", אמר בנג'מין, "זה כנראה צבע גואש אדום שנשפך לך על הספרים…" "אבל… אני לא השתמשתי בצבע גואש ואתה, ילד, נדמה לי שראיתי אותך בבית ספר…" אנטון נדהם, בנג'מין הביט ברומיאו בזעם ובאנטון ברכות, הוא הניף את זרועו האחת ורומיאו נהדף לאחור אל האדניות והשבשבות שנערמו בארגזים גדולים.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך