להתעורר מהמוות – ברידג'ט VI

ברידג'ט התעוררה על משטח רך בצבע שמנת וערפל היה מסביבה. היה לה קר וכל מה שראתה היה ערפל לבנבן שכיסה את הכל, היא התחילה להתקדם אל תוך הערפל ללא ידיעה למה ואט אט ראתה שער בצע זהב פתוח ומאחוריו ניצבה כיפה לבנה משורטטת במשושים שחלקם זהובים וחלקם לבנים. משהו משך את ברידג'ט בכיפה הזאת והיא התקדמה לעברה. כשעברה בשער הערפל התפוגג והקור נעלם ורוח קיצית נשבה בפניה של ברידג'ט. היא הייתה על שביל לבן שמתפצל לשלושה שבילים שמובילים לכניסות אחרתו מהכיפה ובאמצע כל שביל היתה מזרקה עם פסל אחר. בשביל הימני היתה מזרקה עם פסל של בתולת ים, באמצעי מזרקה עם פסל של מלאך, ובשמאלי מרקה עם פסל של דג גדול מוקף בטבעות. ברידג'ט בחרה בשביל של המלאך שמוביל לדלת זכוכית גדולה, ברידגט נכנסה בה אל תוך חדר גדול מלא כיסאות עץ חומים ושולחנות. החדר היה עגול ואור השמש האיר אותו מהקירות השקופים. הוא היה רחב ידיים ועמוק, כן עמוק. היו מדרגות שיש לבנות שמובילות אל קומות למטה לעוד כיסאות חומים ונוקשים. אנשים התחילו להיכנס לחדר ולשבת במקומותיהם והם התעלמו מברידג'ט כאילו היתה אוויר.
'מה הולך פה?' שאלה את עצמה, 'איפה אני?'
כל היושבים בחדר הסתכלו למעלה וראו מלאך רחב כנפיים, עם נוצות אפורות, ושיער חום, ולידו היתה מלאכית בעלת כנפיים קטנות בצבע אדום ושחור ושיער שחור כפחם.
הם התיישבו על שולחן עץ גדול שנחת על במה בתחתית האולם והתחילו לדבר,
"אנחנו רוצים להתחיל את משפטה של ברידג'ט ברון." אמרה המלאכית והצביעה לעבר ברידג'ט, ברידג'ט התקדמה אל עבר השולחן עד שיד תפסה במרפקה ומשכה אותה לאחור.
אישה בעלת שיער ורדרד עם גלח בצד הפנים משכה אותה אל מחוץ לדלת הזכוכית.
"דניאלה!" צעק המלאך, "עצרו אותה!"
"מהר! חייבים לברוח מהם!" שניאלה וברידג'ט רצו אל עבר שער הזהב ויצאו אל הקור ואל הערפל הלבן.
"את יכולה להסביר לי מה קורה פה, איפה אני?" שאלה בכעס ברידג'ט ושיניה נקשו.
"אני דניאלה, אני המלאך השומר של מאיה. את מתת בדרך כלשהי וג'נון נעלם, את עלית לפה, לעולם הבא, ומאיה אמרה לי שצריך להחזיר אותך, אז הנה אני פה!"
מבט של בלבול על פניה של ברידג'ט.
"אוקיי," התחילה לומר שוב דניאלה, "אתם נרצחתם ואמורה, אחת מהשאול, החזירה אתכם לחיים. את אחיך, יובל ומאיה נרצחתם ובינתיים גם גיא גלבוע בסכנה. אמורה העירה אתכם עם כוחות, שאם תשתמשו בהם יותר מידי יקרה לכם דבר נוראי וכנראה זה מה שקרה לך, את צריכה לשמור על איפוק." דניאלה הסתכלה על שעונה הזהוב ומבט של חרדה עלה על פניה, "ואם לא נזרז, גם חברך גיא ימות."
"זה בסדר," אמרה ברידג'ט, "אם הוא ימות, אמורה תעיר אותו לא?"
"אמורה לא יכולה להעיר כל אחד, לא מעירים את כולם!" אמרה דניאלה, "את רוצה לחזור או לא?"
ברידג'ט הנהנה ודניאלה דחפה אותה חזק לריצפה, היא שלפה סכין מכנפיה הצחורות ותקעה לה אותו בחזה. ברידג'ט הרגישה איך ליבה ממשיך לפעום, איך האוויר חוזר לריאותיה, איך אוזניה שומעות את בכיו של ניקולאס.
היא הייתה בתוך מקום קטן והאוויר אזל.
"הצילו!" צרחה ברידג'ט והחלה לדפוק על משטח עץ שהיה מעל פניה, היא ראתה רק שחור והיא מאוד נלחצה, "הצילו!! ניקולאס הצילו!" היא שמעה קולות של חפירות והיא הרגישה סחרחורת.
"שמישהו יעזור לי!" היא לחשה ביפחת בכי. כעבור כמה דקות משטח העץ נפתח ואור שמש חדר פנימה, אל עיניה. מעליה עמדו ניקולאס, מאיה, יובל, חן, וגיא. כולם לובשים שחור.
"מה קרה?" שאלה אותם.
"את מתת!" צעקה יובל וחיבקה אותה. יובל היתה קפואה לרגע ועיניה התהפכו, הם היו רק לבן.
"יובל? מה קרה לה?" שאלה.
"יש לה כוחות על," לחש ניקולאס, "כמו לי ולך! וכך גם למאיה וגיא!"
יובל חזרה למצבה הרגיל.
"טוב מה נתקענו? תעזרו לי לצאת מפה!" צעקה ברידג'ט והושיטה להם ידיים. היא טיפסה על האדמה הקשה, "כמה זמן לא הייתי בחיים?" שאלה.
"חודש." אמר ניקולאס בעצב.
"חודש?!"
"איך חזרת בכלל?" שאל חן.
"מישהי בשם דניאלה, מלאך או משהו."
"דניאלה?" שאלה מאיה, "שיער ורוד?"
ברידג'ט הנהנה, "אז, מה פספסתי?"
"יש לנו מחר סיור למוזיאון ואני ראיתי שיש שם כד שצריך לשבור די לקבל רמז למי רצח אותנו ומי העיר אותנו.
"א…" התחילה לומר ברידג'ט עד ששמעה את קולו של ג'נון אומר:
אל תגידי להם, הם צריכים לגלות בעצמם.
ברידג'ט הנהנה קלות, "אני פשוט שמחה שהתעוררתי!"
"אבל אסור לאף אחד לדעת שאת בחיים, זה מסוכן!" אמר חן.
"ברור, למה זה מסוכן?" שאלה ברידג'ט.
"כי כולם יודעים שמתת, את לא יכולה פשוט לבוא אליהם להגיד חזרתי מהמתים!" אמר לה גיא.
"את התעוררת מהמוות! את לא יודעת כמה התגעגעתי אלייך!" אמר ניקולאס וחיבק אותה חזק, תוך כדי ניגב את דמעותיו מפניו.
***
יום הסיור. החבורה קבעה שיפגשו באגף העתיקות שבמוזיאון. ברידג'ט שמה כובע פונצ'ו כחול, ומשקפי שמש גדולים ועבים, ונכנסה לאגף המוזיאון.
תשע, הם אמורים להיות פה בתשע. חשבה ברידג'ט.
השעה תשע, עשר, אחת עשרה, איפה הם?
ברידג'ט הוציאה את האייפון שלה והתקשרה למאיה.
"הלו?" ענתה מאיה מודאגת.
"מאיה? איפה אתם?" שאלה ברידג'ט.
"אמממ…. שינוי בתוכנית, חן נחטף, אני חושבת שכמונו, הוא עומד להתעורר מחר…"