לונר ילדת הזאב 2

משהו נגע בה.
היא צרחה שוב. פתאום, כאילו מתוך רפלקס, היא איגרפה את ידה והאור חזר.
היצור עמד מולה.
היא צרחה. עוד רפלקס, תנועה קלה של האצבעות, והיצור צווח מכאב.
ולפני שלונר הספיקה לעשות עוד משהו, היצור יצא מהחלון.
ממש באותו זמן הדלת נפתחה ולופה נכנסה לכיתה. "הכל בסדר? נדמה לי ששמעתי צרחות." היא אמרה בחשש.
"כ-כן.. הכל בסדר." גמגמה לונר. "א-את יודעת איפה הכיתה?" הוסיפה.
לופה הנידה בראשה לשלילה.
"רוצה שנלך לחפש אותם?" שאלה.
"כן. חכי לי רגע." אמרה לונר והוציאה מהילקוט שלה עט ומחברת. "בשביל מה זה?" שאלה לופה. "אני אוהבת לצייר." אמרה לונר ויצאה מהכיתה. "לאן נראה לך שהם הלכו?" שאלה לונר. לופה משכה בכתפיה והתחילה ללכת לכיוון הקומה השנייה.
הן חיפשו בקומה השניה, והשלישית, הן מצאו את הכיתה בקומה הרבעית, לומדים הסטוריה.
למזלם, זאת הייתה מורה אחרת, נחמדה יותר מהמורה הקודם, מיסטר מאד.
למורה לא היה אכפת שהם איחרו, היא פשוט אמרה להם בידותיות לשבת במקומות שלהם.
לונר התיישבה לייד לופה.
ילד עם שיער אדמוני התקרב אליהן. "תפתחו בעמוד 118." לחש.
לופה פתחה בעמוד 118. לונר המשיכה לדפדף הלאה. היא חיפשה מידע על היצור המוזר שהיא נתקלה בו.
זה היה די מוזר. טוב, מאוד מוזר. בדרך כלל בעיר אנשי הזאב והקוסמים, מג'יק וולף, לא היו מפלצות.
לונר המאוכזבת חזרה לעמוד 118. היא לא מצאה מידע. הם למדו על הקמת העיר שלהם.
העיר הוקמה בשנת 1248, כשהקוסמים ואנשי הזאב נהיו מבוקשים.
הם בנו את העיר בתוך הר געש ישן, והפעילו קסם חזק עליו, כדי שכל בן אדם שיתקרב יחשוב שההר געש פעיל ויתרחק. צילצול.
"איזה מפחיד." אמרה לופה. "מה מפחיד?" שאלה לונר, בתקווה שהיא לא היחידה שראתה את היצור המפחיד הזה. "בני אדם!" צעקה לופה בפחד. תקוותה של לונר נמוגה. "מעניין איך הם נראים…" אמרה לופה והתחילה לישקוע במחשבות. גם לונר התחילה לישקוע במחשבות. אולי היצור הזה הוא בן אדם? כדי לספר ללופה… אבל לא בטוח שאפשר לסמוך עליה… לונר הסתכלה בלופה. היא הייתה שקועה במחשבות על איך נראה בין אנוש. "עניים אדומות…" היא מלמלה.
לופה הייתה ילדה נחמדה. היא היתה די קרובה אל לונר. "לופה?" שאלה לונר. "מה?" שאלה לופה בבהלה.
נראה כאילו האירו אותה משינה. "תקשיבי רגע…" אמרה לונר ומשכה אותו לפינה. "אני חייבת לספר לך משהו…" והיא סיפרה. לבנתיים, מביין הצללים, ביטו בה עניים אדומות.