לילה טוב, ילדה פרק שני

הגעתי כבר לחלק מרוחק של היער, אבל עדיין המשכתי לרוץ ולקרוא בשמה של ספו. לאט, לאט הרגשתי רטיבות על הפנים שלי, ידעתי שאלו דמעות, דמעות מהמחשבה שאם אני לא אמצא אותה אני אאבד גם את פרו. נעצרתי שראיתי שאני הגעתי לקצה של צוק, "מוזר" מלמלתי לעצמי, אף פעם לא הייתי בחלק הזה של היער. "מה את מחפשת כאן ת'יאה?" שמעתי את קולו המרגיע של קיאון, מנהיג שבט אורסטון, הסתובבתי, וראיתי את פניו השלוות להפליא "אני מחפשת את ספו, פרו פצועה קשה והיא חייבת טיפול מידי" אמרתי לו, תוך כדי שאני מסדירה את נשמותיי. "אני מניח שהיא בשדה הקרב, אבל זאת לא הסיבה היחידה שבאת לפה, נכון?" הוא שאל אותי, ידעתי שאי אפשר להסתיר שום דבר מקיאון, הוא רואה הכול. "באת לפה רק בגלל שרצית לברוח משדה הקרב, לא יכולת לראות את חברייך מתים לנגד עינייך" הוא צדק, באמת עשיתי את זה בשביל לברוח משם, ידעתי שפרו פצועה קשה מדי ושאין לה סיכוי לחיות. הדמעות החלו לרדת מעיניי שוב, איך יכולתי להיות כול כך אנוכית? קיאון חייך, והניח את ידו הרזה על כתפי, שרעדה באותו הרגע. "אולי כדאי שתחזרי למקום האירוע, הקרב הסתיים" הוא אמר "איך אתה יודע שהקרב הסתיים?" שאלתי אותו, לא יכול להיות שהוא שמע את קולות הקרב עד לפה. "הרגשתי בנכחותם של השדים המתועבים האלה, ועכשיו איני מרגיש זאת יותר" הוא ענה בפשטות מדהימה. "ולגבי החברה שלך" הוא נעצר והביט בעיניי "אני בטוח שהיא תהיה בסדר" הוא אמר עם חיוך סגור. הנחתי לו להישאר שם לבדו. "ת'יאה" הוא קרא לי "אולי כדאי שתחזירי אל אח שלך, בכול מקרה הוא בטח דואג לך"