ירח לבן – פרק 1 – ההסבר המלא למה מקדונלד לא בריא

*מוקדש לuta על כך שנתן לי השראה וגם עוד סמיילי לאוסף*
—-

״היום יום הולדת, היום יום הולדת לאד, היום יום הולדת…״ הקהל פרץ בשירה כאשר נכנסתי למיסעדה. ידעתי, הפתעות במשפחה שלי זה לא דבר שניתן לשמור בסוד, תמיד יש פה גדול פה ושם שידליף הכל. ״מזל טוב״ אמר אחד עובדי המסעדה, התעלמתי ממנו, ״היי גבר, יש לנו הפתעה בשבלך״ הוא המשיך. סובבתי את פניי לעברו, שערו היה שחור קצוץ בתספורת צבאית כמו מהסרטים, עניו היו כחולות, מה שדי הפתיע, עוד לא פגשתי נער עם שילוב כזה, ופגשתי הרבה נערים. הוא היה דיי שזוף, ולבש בגדי עובד מק-דונלד. הרמתי גבה, ״בוא איתי״ הוא חייך, אבל היה כאן משהוא מזויף, כאילו זאת מתיחה או משהוא, הבחור פשוט שקרן גרוע. ״היי אד! טומפסון מנסה לשבור שיא בהמבורגרים!״ קרא אחד מחברי הכיתה שלי, ״הם יכולים לחכות, זה הפתעה קטנה מאיתנו,״
״מאתנו?״
״העובדים, ת׳יודע״ הסביר
״ומי אתה בדיוק?״
״ג׳ייק, ג׳ייק סטון״ ג׳ייק משך אותי בכוח אחריו לכיוון חדר חשוך מאחורי המטבח ״מותר לי להכנס לכאן?״ שאלתי, משהוא כאן מסריח,
״אד, ההורים שלך קנו את המקום ללילה, זה המקום שלהם, פשוט בוא כבר״ הוא אמר בקול עצבני. עצרתי אותנו בכוח, והבחור כמעט נפל, ״לא סיפרתי לך איך קוראים לי״ אמרתי, וקימטתי את מצחי בבלבול. לרגע אחד נראה כאילו הופיע על פניו מבט מבוהל, כאילו עליתי על משהוא, אבל זה מיד חזר להבעת הפנים הזועפת שלו. ״שרו את השם שלך, אז מכאן הסקתי שאתה אד.״ הוא הסביר, הנהנתי, והוא הכניס אותנו הישר לתוך חדר חשוך.
זמן להסתובב ולחזור אחורה, בחור שקרן, חדר חשוך? נשמע כמו מתכון לעוגה נוראית. ״סליחה אדוארד, זה לא אישי או מ׳שו״ אמר קול צווחני במעט, דיי צעיר, הדבר האחרון שהצלחתי לחשוב היה ׳מטומטם שכמותך!׳ לפני שחשכה הקיפה אותי…
—
–
״הוא חי?״שאל קול, מחוספס אבל עשיר,
״בטח שהוא חיי! מכה מנבוט לא יכולה להרוג אותו!״ ענה קול עמוק במבטא רוסי חזק,
״נבוט?״ חשבתי בקול, יותר נכון מלמלתי בלחש,
״רואה?״ אמר הקול הרוסי ״נבוט, אה! זה כאילו שזרקו עליו איזו חתיכת עץ!״ הוא התגאה,
״אז איך הוא בדיוק התעלף״ שאל הקול האחר בזלזול,
״זה כי הוא מכושף״ הסביר הרוסי,
״תעשה לי טובה, אולי אנחנו כביכול מכושפים, אבל מי לעזאזל ירצה לכשף נבוט עץ?!״ הקול הצעיר והצווחני חזר.
״אהמ…״ גרגרתי, והצלחתי ליפתוח את עיני, אך אלו היו מכוסות.
״שקט שם מאחורה״ הקול הזה היה מוכר – ג׳ייק.
״ג׳ייק?״ מלמלתי,
״אז איך הייתה ההפתעה?״ צפצף קול לידי, קול צווחני בנימה משועשעת, כאילו הייתי כלבלב חמוד שאבד, וזקוק לעזרה. ״לא צפיתי לזה״ לחשתי, עדיין מטושטש.
״אמרתי לך ג׳ייק!״ חזר הקול הצווחני לדבר,
״בסדר!״ מלמל ג׳ייק, ״יש לנו עוד זמן רב עד שנגיע, לך לישון״ צווה, ״להגיע? לאן אתם לוקח-״ התחלתי לצעוק ואז נפלתי לשינה עמוקה, לאחר כאב חד וקטן בזרועי הימנית…
****
פקחתי את עיני לאט, הייתי בתוך אוהל אפור, על כל אחת מפינותיו ניצב לו לפיד בגובהה מטר בערך, ועל הידית שלו היו חרוטות מילים שלא זיהיתי… הייתי לבוש באותו לבוש חגיגי לקראת המסיבה… המסיבה! איפה אני לעזאזל, ולמה אני זוכר שנחטפתי על ידי עובדי מקדונלדס מטורפים שבתור מתנה ליו׳מולדת הביאו לי נבוט לראש?! ״בוקר טוב ליפיפיה הנרדמת!״ נכנס ג׳ייק דרך החריץ, אתה חטפת אותי!״ צעקתי והתחלתי לקום, וכאב חד פילח את גופי, ״וואו! זהירות סופר-מן! אתה עדיין חלש.״ הייתי שקוע בבלבול מוחלט,״מה אתה וחבריך עובדי המקדונלד המטורפים עשו לי?!״ הרמתי את קולי בעודי חוזר לשכב, ״אני אסביר לך הכל אחר כך, תשתה״ הוא הושיט לי כוס בעודו כורע לצידי, חולצתו הייתה מטונפת מ… שערות?
״חובב כלבים?״ שאלתי, הוא הביט בי בבלבול, ״אה, אממ… כן, אפשר להגיד״ הוא אמר לאחר היסוס ארוך. לגמתי לגימה מהכוס, היה לזה טעם עוגיות חמאה. ממתי בדיוק לשייקים יש טעם של עוגיות חמאה?
לפני שהספקתי לשאול על השייק-חמאה, נפלתי לשינה שלא מרצוני, ׳אוי איזה יופי, עוד פעם?׳ חשבתי לעצמי.