מאחורי המסכה- פרק 10 חלק א'

מאז ומעולם היה לי פחד גבהים.
הוא לא היה נורא כל כך כל עוד אני עצמי טיפסתי ושלטתי בתנועותי כמו בטיפוס הרים או סקיח,
אני חושבת שהפחד האמיתי שלי הוא איבוד התנועה בעצמי.
אני לא יודעת לאן זה ייקח אותי.
אני מניחה שזו גם הסיבה שאנשים מפחדים מהחושך או מהמוות,
הם פשוט מפחדים מהלא נודע, בדיוק כמוני…
אני לא נסוגה, לא עכשיו.
סיימתי לקשור את הסכינים לנעליי באופן שבו החודים יבלטו מקצות נעלי.
קשרתי זוג סכינים, כל אחד מהם לאחד ממפרקי ידיי.
נשימה עמוקה.
תתעלמי מהפחד.
אין טעם לפחד, גם אם אני לא אעשה את זה זה ייגמר באופן נוראי.
איכשהו האמירה הקודמת לא נסכה בי אומץ רב.
נשמעה לפתע צעקת קרב פרועה,
וסם נפל מכתף היצור אך ברגע האחרון אחז בגבו בשיניו, חוסם את הנפילה בעזרת ציפורניו, ומותיר שריטות עמוקות על גב הטרול