מאחורי המסכה- פרק 10 חלק ב'

נשימה עמוקה.
כל החבלים מהודקים נכון?
בדקתי את זה בערך בפעם המאה ברור שכן!
אני טיפסתי על רגליו בעזרת הסכינים,
משתמשת בהם כמייצבים.
פחד הגבהים שלי הלך והחמיר אך דחקתי אותו הצידה.
הוא לא יעזור ליע בדבר אם ישתלט עלי.
לא עכשיו!
וככל שהתקדמתי הוא ניסה לנער אותי בפראות רבה יותר,
אך כך הא גם הקדיש פחות ופחות תשומת לב לסם.
לאחר כמה דקות טיפוס מעייפות שנראו לי כמו נצח אני הגעתי לאזור הבטן שלו.
העפתי מבט כלפי מעלה בדיוק ברגע שסם ניסה לשסף את עין הטרול אך הטרול פגע בו בגבו והעיף אותו באוויר.
בתנועה כמעט מכנית השלכתי את הסכין שפגעה בחולצתו ומיסמרה אותו אל העץ, מונעת ממנו ליפול אל מותו.
מה לעזאזל עשיתי הרגע?!
יכולתי לפגוע בסם, ואיך בכלל חשבתי על זה?!
ובכן, אין לי זמן להתעכב כרגע, אני חייבת להיפשט מהטרול ומהר.
"איך הורגים אותו?" צעקתי בתקווה שסם שמע אותי.
"את מוכרחה להחזיק אותו שם ולהציב איום משמעותי לחייו עד שהשמש תגיע והוא ייהפך לאבן. ותזכרי אם החלק של האיום לא ימומש הוןא פשוט יהרוג את כולנו. בהצלחה!"
ייהפך לאבן? כמה פעמים כבר שמעתי את זה?
"אתה רציני?"
"אני תלוי בגובה 4 מטרים עם טרול מזיל ריר מולי, נראה לך שאני מתבדח?!"
המשכתי לטפס, מתעלת את הכעס כלפי סם לכוח.
שנינו בסכנת מוות והוא ציני? נו באמת!
ולמה כל כך אכפת לי ממנו?!
הגעתי אל אזור החזה של הטרול. פה הוא כבר החל להרגיש במעשי בחוזקה.
הוא ניסה לחבוט בי ולהתנער ממני אך בעזרת כמה חבלים והתחמקויות אתלטיות ומשונות שלא ידעתי שאני מסוגלת להן,והגעתי לכתפו.
"תיזהרי מאחורייך!!" נשמעה צרחה מסם.
בקולו היה גוון של דאגה?
אני לא יכולה לחשוב על זה עכשיו ובכל אופן על מה הוא צורח בהיסטריה כזו.
אז הבנתי.
הטרול לקח את אחד הנבוטים מערימת כלי הנשק וכיוון אליי!
אני טיפסתי בעזרת הסכיניפ לעבר אוזנו והטרול חבט בעצמו בעוצמה מדהימה, מותיר חבורה עצומה ומדממת על מחצית פניו.
"נשארו רק עשר דקות!" נשמעה צרחה מכיוון הנערים.
"תחזיקי מעמד" נשמעה הצעקה בכמה קולות.
בכל קול היה צליל של דאגה, מעט היסטריה ופחד אך יותר מכל תקווה.
הם מאמינים בי!
אף אחד לא האמין בי!
תמיד הייתי חסרת תועלת לכולם ואף אחד לא טרח לשאול אף לשמי, ובטח שלא לדעתי!
אבל הם סומכים עלי.
הם תלו בי את תקוותיהם.
ואני לא יכולה לאזב אותם בשם אופן!
נשארו רק עשר דקות ואני אדאג לכך שהטרול לא ייפגע באיש גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה!
קפצתי מצווארו אל עורפו, בעודי קושרת את החבר על אחת הבליטות בצווארו.
אני הגעתי לראשו, בעודי כורכת את החבל סביב צווארו.
אני חייבת למתוח את החבל, אבל איך?
זה הימור מסוכן אבל אני יכולה להצליח בזה.
למען האמת אני לא יכולה להצליח, אני חייבת להצליח!
אנשים אחרים מאמינים בי לראשונה בחיי ואיני עומדת להיכשל!
קפצתי אל אחד מהענפים בעץ.
הייתי באוויר למשך כמה שניות שנראו לי כזמן רב מדי.
הכל השתבש.
מסלולי השתנה במטר מהמטרה הראשונית,
בקצב הזה אני עומדת למצוא את מותי, חמש דקות לפני שהמטרה התממשה.
רגע לפני שהתחלתי לנחות על מותי חילצתי את אחת פגיונות שהותרתי בחגורתי והטחתי אותו בעץ.
החבל הקיף את הסכין ויצר מעין מנוף שכזה שעבר סביב צוואר הטרול והחזיק את משקלי.
ניצלתי וגם הצלחתי לגרום לחבל להוות איום משמעותי.
עכשיו עלי להחזיק חמש דקות כך, וכל זה ייגמר.
אך זה לא כל כך פשוט.
הטרול החל להיאבק בחבל המקיף את צווארו, תוך כדי השתנקויות ושיעולים הנשמעו כמו רעמים בליל סערה.
החבל עליו נשענתי החל להיטלטלולעלות באיטיות כלפי מעלה, מציית לכוח שריריו של הטרול, ומתעלם לחלויטין מכוח הכבידה.
נעצתי את הסכינים שהיו ברגלי בעץ ואת אחת הסכינים בבידי נעצתי בחבל עצמו.
הבטתי לעבר השמיים, קרני השמש הראשונות החלו להציץ.
הטרול החל להיאבק בפראות וכוח גדולים יותר אך זה היה חסר טעם,
לאחר פרק זמן שחשתי כנצח השמש עלתה במלוא תפארתה והטרול צרח.
זה היה הצליל הנורא ביותר ששמעתי מימיי.
הצרחה שילבה שנאה טהורה, פחד וכעס, והעניקה לי את התחושה שרוחו תרדוף אותי עד יומי האחרון.
צמרמורת עברה בגופי, רגע לפני ששמעתי את תרועות כולם.
בזמן שהייתי בהלם מהצרחה המבעיתה הטרול הפך לאבן.
בינתיים אני ניסיתי לחלץ את עצמי וירדתי מן העץ בטיפוס,
וברגע שנגעתי בקרקע הכל החל להסתובב סביבי. כמה מהנערים רצו לעברי ורק עכשיו הבחנתי בעובדה שהיו בינהם גם נערות.
טווח ראייתי נמלא בכתמים צבעוניים אותם כיסו הכתמים השחורים.
בחילה עלתה בגרוני וברכיי פקו.
התמוטתתי.