מבעד למראה – פרק עשירי

הארוחה הייתה נוראית.
במשך כל הארוחה לין ישבה בשקט ותקעה מבטים זועמים בצלחת שלה, לוק ניסה לשנות את האווירה אבל לין השתיקה אותו. ניקולס אכל בשקט ואני הייתי אומללה. לא הבנתי מה לין רוצה ממיני ולמה היא כל כך כועסת. יכו להיות שבעבר שלה בנות הציקו לה אבל זאת לא אני, למה היא מוציאה את זה עלי?
לפתע לין קמה מכיסאה. כולם הביטו בה, מופתעי. היא הלכ הלאוהל שלה בלי להוציא מילה.
"אני אלך לבדוק מה קורה איתה." אמר לוק וקם גם הוא.
"אני רוצה לחזור לאוהל." אמרתי לניקולס.
"בסדר, בואי." הוא אמר ושנינו קמנו והלכנו לאוהל.
"אתה חושב שהיא קמה בגללי?" שאלתי.
"לא, לא עשיתה לה שום דבר ולא אמרת לה כלום. אולי זה היום שלה בחודש." אמר ניקולס. הרמתי גבה.
"זה לא נושא לנשים בלבד?" שאלתי.
"לא בדיוק, כי זה משפיע גם על גברים." אמר ניוקלס.
"איך?" שאלתי. ניקולס קצת האדים.
"בואי נחליף נושא." אמר.
"בסדר." אמרתי. ניקולס ואני הלכנו בשתיקה.
"אז… איך אתה חושב תסתיים המלחמה הזאת?" שאלתי.
"אני לא יודע." אמר ניקולס.
"ווואוו, ממש תנת. הייתי בטוחה שתתחיל עם נאום ה'אני הכי טוב וכלום לא ינצח אותי'.." אמרתי.
"את מעדיפה אותי שוייצר?" שאל בשובבות.
"לא, אני מעדיפה אותך ככה." אמרתי.
"אם את מתעקשת, אני יכול לחזור להשוויץ." אמר ניקולס.
"הגרסה הלא שוויצרית שלך יותר נחמדה." אמרתי.
"אווץ'!" אמר ניקולס והתקפל כאילו הכנסתי לו אגרוף בבטן. גילגלתי עיניים וניקולס חייך.
"תודה שאתה נהנה." אמרתי.
"נהנה ממה?" שאל.
"מלהציק לי." אמרתי.
"ברור, את כל כך חמודה כשאת כועסת." אמר ניקולס והעביר את ידו על האף שלי. היד שלו נשארה על הפרצוף שלי שנייה אחת יותר מידי.
"אני לא כועסת, אני מעוצבנת." אמרתי.
"לא משנה, את עדיין חמודה." אמר ניקולס וליטף את הלחי שלי בגב ידו.
"ניקולס…" אמרתי.
"מה?" שאל ניקולס. אבל עינייו לא ירדו מהשפתיים שלי.
"ניקו…" אמרתי. התקרב אלי.
"ששש…" הוא השתיק אותי. ושניה אחר כך הרגשתי את שפתיו על שפתי.