נופר מעין
מצטערת על העיכוב, הייתה לי בגרות בהיסטוריה שבוע שעבר והשבוע יש לי בביולוגיה (משרד החינוך מת עלי)

מקווה שתאהבו!

מבעד למראה – פרק שישי

נופר מעין 11/06/2012 745 צפיות 3 תגובות
מצטערת על העיכוב, הייתה לי בגרות בהיסטוריה שבוע שעבר והשבוע יש לי בביולוגיה (משרד החינוך מת עלי)

מקווה שתאהבו!

"אם אתם רוצים לחזור הביתה, אתם צריכים להילחם בהורמיון." אמרה לין. התחלתי לצחוק, וגם ניקולס לא נשאר אדיש.
"את.. רוצה… שניקולס.. ואני… נילחם..?" שאלתי בין צחוק לצחוק.
"כן. מה כל כך מצחיק?" שאלה לין.
"ניקולס נלחם.. בדיחה טובה." אמרתי כשאני אוחזת בבטני שכבר התחילה לכאוב מרוב צחוק.
"לא, ואת זואי, לוחמת מדהימה." אמר ניקולס.
"אם אתם לא רוצים אתם לא חייבים להילחם, אבל קחו בחשבון שלא תוכלו לחזור הביתה." אמרה לין. הבעת פני התחלפה בבת אחת והצחוק פסק.
"אנחנו נעשה הכל כדי לחזור הביתה." אמרתי.
"גם אם זה אומר להילחם בצבא שלם?" שאלה לין.
"כן." ענה ניקולס.
"טוב ויפה, ביקשנו ממורלו שיקים בשבילכם אוהל. לוק יוביל אתכם לשם ואני אקרא למישהו שיבוא לעזור לכם להתארגן." אמרה לין וקמה. לוק התקרב אלינו חייך.
"בואו אחרי." אמר. יצאנו החוצה ולוק לקח אותנו לחלקת דשא שעליה עמלו כמה יצורים על בניית האוהל שלנו. הם התקדמו ממש מהר.
"בעוד כמה זמן האוהל יהיה מוכן." אמר לוק. הוא שרק והיצור הראשון שניקולס ואני ראינו פה התקרב אלינו.
"צ'פרון, תביא בבקשה בגדים לאורחים שלנו." אמר לוק. צ'פרון הנהן ורץ משם. אחרי כמה דקות הוא חזר עם קנטאורית.
"קחו." היא אמרה והושיטה לי וניקולס בגדים. אני קיבלתי שמלה כחולה ארוכה שהזכירה קצת את השמלה של לין וניקולס קיבל חולצה לבנה רקומה עם מכנס מעור שחור.
"תודה רבה." אמרתי. הקנטאורית קדה והתרחקה. ניקולס ואני החלפנו בגדים בתוך האוהל של לין ולוק וצ'פרון לקח בשבילנו את הבגדים הרגילים כדי שיכבסו לנו אותם (הוא בהה בג'ינס שלי בצורה מפחידה). השמלה שלי הייתה קצת ארוכה מידי וכל הזמן הייתי צריכה להרים אותה מעט כדי לא ליפול.
"שמלה יפה, מבליטה לך את העיניים." אמר לי ניקולס.
"תודה, אבל למה הם לא יכלו לתת לי משהו יותר קצר? כואבות לי הידיים." נאנחתי.
"את מעדיפה ללבוש שמלה שמיועדת לקנטאוריות? זה יעשה לך אחוריים ענקיים." אמר ניקולס.
"אני אשאר עם השמלה הזאת." אמרתי במהירות וניקולס צחק. מורלו התקרב אלינו.
"האוהל שלכם מוכן." אמר.
"תודה רבה." אמרתי. מורלו קד.
"העונג כולו שלנו." אמר והלך.
"למה הם קדים אלינו ככה?" שאלתי.
"אני לא יודע, אבל זה מגניב." אמר ניקולס.
"לא זה לא, זה… מטריד." אמרתי. הלכנו לאוהל שלנו ונכנסו פנימה. היה בפנים סלון קטן, מטבחון וחדר שינה.
"איך כל זה נכנס לאוהל?" שאלתי.
"אני לא חושב שאלה אוהלים רגילים… הם… גדולים מבפנים, קטנים מבחוץ." אמר ניקולס.
"שמתי לב." אמרתי. התיישבתי עם אחד הכיסאות בסלון הקטן. ניקולס מזג לעצמו מים.
"הכל כאן קורה מהר מידי." אמר.
"כן… הם צריכים לתת לנו להתרגל לעובדה שאנחנו צריכים להילחם כדי לחזור הביתה." אמרתי.
"עזבי להילחם, אנחנו צריכים לעכל את זה שיש ארץ שלמה בתוך מראה!" אמר ניקולס. ואז קפץ לי רעיון מאוד לא נעים לראש.
"ניקולס… מה יקרה אם מישהו ישבור את המראה?" שאלתי. נקולס נראה מודאג.
"לא חשבתי על זה.. את חושבת שהמראה זאת הדרך היחידה לכאן?" שאל ניקולס.
"אני מקווה שלא." אמרתי. באותו הרגע לין נכנסה לאוהל.
"אני מקווה שאני לא מפריעה." אמרה.
"את לא." אמר ניקולס מהר.
"בגלל שהסכמתם להילחם איתנו, אתם צריכים לעבור אימונים." אמרה לין.
"עם השמלה הזאת?" שאלתי והצבעתי על השמלה שלי.
"כן, בהולדין הנשים לובשות רק שמלות, אין כאן מכנסי נשים." אמרה לין.
"זה נורא!" אמרתי. לין גילגלה עיניים.
"מחכים לכם בחוץ." היא אמרה ויצאה.


תגובות (3)

ראאשוונה;)
וואי הסיפור הזה ממש יפה ומעניין כמו כול הסיפורים שלך !!
תמשיכי יא כישרונית ;)

11/06/2012 12:17

חחחחח אולסטאר מצחיקה!
תוודה!!

11/06/2012 12:27

מגניב לאלללללללללה!
כמו תמיד את כותבת מצוין!

11/06/2012 22:23
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך