puma161
קצר. והסיום נוראי. אני יודעת -,- אבל לא מצאית משהו אחר לכתוב... רואים? וייס לא עדי כדי כך נורא U^U ולמי שרוצה לדמיין אותו בבקשה: https://toxicmuffin.files.wordpress.com/2012/07/commie-fate-e28184-zero-14-1aa40cc4-mkv_snapshot_19-38_2012-04-26_04-00-10.jpg דמיינו את הסיוט הכי נורא שלכם מתממש 0_0 הערות/הארות ובכללי תגובות יתקבלו בברכה :)

מגרש השדים- פרק 6

puma161 04/11/2015 885 צפיות 17 תגובות
קצר. והסיום נוראי. אני יודעת -,- אבל לא מצאית משהו אחר לכתוב... רואים? וייס לא עדי כדי כך נורא U^U ולמי שרוצה לדמיין אותו בבקשה: https://toxicmuffin.files.wordpress.com/2012/07/commie-fate-e28184-zero-14-1aa40cc4-mkv_snapshot_19-38_2012-04-26_04-00-10.jpg דמיינו את הסיוט הכי נורא שלכם מתממש 0_0 הערות/הארות ובכללי תגובות יתקבלו בברכה :)

"לעזאזל איתם," רטן לעצמו וייס בזמן שניסה ללפף רצועה מחולצתו הישנה סביב עיניו כדי לעצור את הדימום. "מאיפה הייתה לו אש?"
הוא חיטט בכיסיו, מחפש אחר המצית. היא הייתה שם, כרגיל. "החבל. הוא בטח לקח את החבל."

אחרי שחלנות המכונית התנפצו, רסיסי הזכוכית חדרו לעיניו במטר של סיכות קטנטנות וקטלניות. הוא נאלץ לוותר על התענוג בהתעללותו בנער המסכן שקרא לעצמו בשם 'ג'ונתן', הוא כמעט הצליח. עכשיו הוא יצטרך להסביר את עצמו בפניהם, הוא השתעמם רק מהמחשבה על זה.

עיניו דיממו כבר דיי הרבה זמן ולא נראה שיפסיקו בקרוב. "קאנה," לחש, בתקווה שתשמע ותבוא אליו.
אחרי כמה דקות של המתנה עצבנית הוא שמע צעדים מהירים מתקרבים אליו. "וייס! הרבה זמן לא התראינו!" צהלת שמחה נשמעה.
וייס לא יכל לעצור את החיוך שנמרח על שפתיו. קאנה הייתה השדה האהובה עליו. "אני צריך שתעזרי לי במשהו." קשר את חתיכת הבד מאחורי ראשו והסתובב אליה, מדמיין את שיערה האדמוני והמתולתל קופץ על כתפיה ואת עיניה הכתמתמות מביטות עליו ללא הבנה.
"מה קרה?" שאלה בבהלה, דבר שלא אופייני לה במיוחד.
"מישהו הדליק מכונית והחלון התפוצץ…" הסביר בקצרה, מנסה שלא לחשוף יותר מדי פרטים. "את יכולה ליצור בשבילי אשליית ראייה?"
"בטח!" שמע את קולה הילדותי. הוא חיכה.
"זה בסדר אם תראה רק בשחור לבן? אני עדיין לא כל כך שולטת בזה…"
"כמובן." חייך אליה, חיוך אמיתי וכנה שרק היא יכלה להוציא ממנו.
"יופי. זה יקח לי רק כמה שניות."
חלפו להן כמה שניות וויס התחיל לחוש בנוכחותה מתחזקת, חודרת לתוכו, משנה דברים. הוא הרגיש לחץ עצום מאחורי עיניו וחשב שראשו עלול להתפוצץ. "קאנה, הכל בסדר?" שאל במאמץ, קולו חורקני.
"כן. זה רק שמאוד קשה להיכנס לתוך הראש שלך." קולה נשמע לו מרוחק, למרות שעמדה רק מטר מלפניו. נשימותיה היו מהירות, הוא הבין שהיא כנראה מתאמצת מאוד.
"אני אנסה לפנות לך דרך." גם את עצמו הוא בקושי שמע.
הוא התרכז, ניסה לנקות את ראשו ממחשבות, לפתוח את שערי מוחו ולתת לה להיכנס. הלחץ מאחורי עיניו רק התחזק. "וייס, אני לא מצליחה לראות דרכך." הוא בקושי שמע אותה, רק המשיך להתרכז. הוא רוקן את ראשו עוד ועוד, כאדם העושה מדיטציה. בהדרגה הלחץ נחלש ואחרי כמה דקות כתמים מטושטשים הופיעו בשולי מחשבתו. שתי טבעות צהובות זוהרות בהקו בתוך ראשו, סימן שכוחה של קאנה מתגבר.
"הכל בסדר, קאנה?" שאל כשהכאב התחיל להיות נסבל.
"כן. זה היה מדהים מה שעשית שם! הזזת את זה לכאן וחסמת כל מחשבה בלתי רצויה, מתי למדת לעשות את זה?" הוא שמע אותה, שמח שהנימה הילדותית והמתלהבת חזרה לקולה.
כמה דקות נוספות עברו וראייתו כבר התחילה להתבהר, הוא ידע שהוא לא באמת רואה, זו הייתה רק אשליה, אך זה הספיק לו. "עשיתי מדיטציה. איך זה נראה מבחוץ?"
הוא הביט בה, רואה אותה בשחור לבן. "בוא נראה. יש לך שתי עיניים מצוירות על הבד הזה שקשרת סביב המקוריות." אחרי כמה שניות בהן שתקה הוסיפה: "זה מתאים לך. מסתורי כזה."
"בטוח?" שאל וייס בספקנות, הוא ידע שטעמה של קאנה שונה משל שאר האנשים – והשדים – ולא בטח בו.
"נשבעת." הניחה את ידה על ליבה לאות הבטחה והעלתה הבעה רצינית על פניה. היא החזיקה מעמד בערך שלוש שניות ואז פרצה בצחוק.
היא לא מסוגלת להיות רצינית למשך חמש שניות מסכנות, חשב לעצמו וייס בייאוש. לא משנה כמה היה המצב חמור, קאנה תמיד חייכה.
"כמה זמן נראה לך יקח לזה להירפא?"
"לא יודעת. שאלך לשאול את אילאר?" שאלה בחיוך תמים. לא מודעת לשנאתו העזה של וייס למרפאת.
"כן. אני מניח שזה יעזור." וייס ניסה להחדיר כמה שפחות זלזול במילים אלו וחייך אליה חיוך קטן ומאולץ. בינו ובין אילאר שררה שנאה הדדית, מהרגע הראשון בו נתקל בה בהיותו עוד צעיר תמים שנכנס למגרש כדי לנסות את מזלו ועד הרגע בו נאלצה לרפא אותו כשדקר את עצמו בבטנו בהיותו שרוי בהתקף זעם פתאומי. רק בזכות תחנוניה החוזרים ונשנים של קאנה הוא עודנו בחיים.
"יופי!" צהלה לה ונעלמה. משאירה אחריה רק את זוהרן הצהוב של קשתיות עיניה.
***
"צריך לקחת אותך לבית חולים." פסק טייסון לאחר כשעה וחצי שהדימום מעיניו של ג'ון לא פסק. "אלא אם אתה רוצה להיות עיוור לשארית חייך."
ג'ון כבר הספיק לקשור חתיכת בד קרועה ומלוכלכת שמצא על קרקע הסמטה סביב עיניו בניסיון לעצור את הדימום שלא פסק, לא חושב על הזיהום שיכול להיווצר מכך. הוא הביט בכיוון הכללי בו טייסון היה אמור להימצא. "אתה תצטרך להוביל אותי לשם, אתה יודע. אני לא מתכוון להעיר את ההורים שלי בשביל זה."
טייסון נאנח. "הניתוח הזה עולה כסף. אתה לא יכול לשלם עליו."
"איזה ניתוח?" נבהל ג'ון ופרץ כאב נורה ברגלו כשקפצה לה ברתיעה, הוא פלט אנקת כאב חלשה והתנשם במהירות.
"הניתוח לעיניים שלך. וגם הרגל שלך לא נראית טוב במיוחד. שלא לדבר על היד…"
"בטח שהיא לא נראית טוב! היא נחתכה ונשרפה על ידי חבל בוער," מלמל ג'ון.
"והינה לך הסיבה למה אתה חייב להגיע לבית חולים. מהר ככל האפשר." הוא שמע אותו קם ממקומו וכעבור רגע הרגיש יד תופסת באמתו ומתחילה למשוך אותו לעמידה. הוא צרח, זו הייתה היד שנחתכה על ידי סכינו של וייס.
"אתה צוחק עלי? אני לא מסוגל לדרוך על הרגל ואתה מושך אותי ביד הזאת?!" נרתע ג'ון. "לפחות תזמין אמבולנס או משהו."
"אין לי מכשיר פלאפון."
"אז קח את שלי, הוא בכיס הימני של המכנס." זו הייתה הפעם הראשונה שג'ון שמח שהוא לוקח איתו את המכשיר בכל זמן. הוא חיטט בכיסו בידו הבריאה ונתן לטייסון את המכשיר הקטן והישן שנמצא בו.
טייסון לקח מידו את המכשיר וחייג במהירות. "לילה טוב, כן. אתם יכולים לשלוח לכן אמבולנס? מהר. יש כאן מישהו שמדמם מהעיניים ועם שוק מלא כוויות," דיווח במהירות וחיכה. "סמטת רוז." הוא ניתק.
"נו?" שאל ג'ון בחוסר סבלנות.
"הם יגיעו הנה ממש עוד מעט, הם אמרו."
כעבור כמה דקות שניהם כבר שמעו את קולות טרטור המנוע של האמבולנס ואת הסירנה שהחרישה את אוזניהם. הרכב נעצר בפתח הסמטה ואנשים במדים לבנים יצאו ממנו, נושאים בידיהם אלונקה ומתקדמים במהירות את שני הנערים שנמצאו בעומק הסמטה, האחד עומד ומנופף להם בידו בעוד השני נשען בחוסר אונים על קיר הסמטה ורוטן לעצמו בשקט.
כשהגיעו אליהם, העמיסו האנשים במדים את הנער הפצוע על האלונקה ונשאו אותו לתוך הרכב במהירות. סוגרים אחריהם את הדלתות האחוריות ונוסעים משם במהירות. לא נותנים לטייסון אפילו הזדמנות לדבר.
"מה…" המילה הסתמית נפלטה מפיו בזמן שבהה באמבולנס המתרחק משם במהירות. מוחו לא הספיק לעבד את הרגעים האחרונים והוא הרגיש שמשהו לא בסדר.
"ואני עוד חשבתי לישון היום…" מלמל לעצמו והתחיל לרוץ בכיוון אליו נסע האמבולנס.


תגובות (17)

אלוהים אדירים, זה וייס?!?!?!?!
דמיינתי אותו אחרת לגמרי!
אני כבר אוהב את קאנה! היא מסוג הדמויות שאני רושם בהרשמות(חוץ מהעובדה שהיא עוזרת לרוצח מטורף)…
פרק ממש ממש יפה, הייתי מציע לך קצת יותר לשים לב לסימני פיסוק.
אני עכשיו עוד יותר מסתקרן מההמשך.
תמשיכי!!!

05/11/2015 08:01

אוי, לא סימני פיסוק.
התכוונתי לתחבירים. לצורה שבה את מחברת את המשפטים.
טעות שלי!

05/11/2015 08:02

כן… אני יודעת. לרוב אני משתדלת יותר אבל כאן פשוט ממש מיהרתי :/ תודה בכל מקרה :) וכן. זה וייס.

05/11/2015 08:38

מדהים!

05/11/2015 10:53

תודה :)

05/11/2015 10:54

וואו גם אני דמיינתי אותו אחרת XD
וזה היה מלחיץ, התמונה הייתה גדולה ואני הייתי כזה "אה!" לשניה אחת, כי הוא לא באמת היה מפחיד כל כך, רק מטריד..
האמת שהסוף היה סבבה. לצערי כבר שכחתי מי זה מי XD אז אני מקווה שהבנתי נכון ~.~

05/11/2015 15:58

ממש אהבתי, טייסון שלי:)

05/11/2015 15:59

תודה לשתיכן :) אמורה, זו הייתה התמונה הכי קרובה למציאות, מי שבתמונה הרבה יותר נוראי מוייס…

05/11/2015 17:42

מה אז וויס בכלל לא מטריד.. מאכזב..

05/11/2015 18:45

    וייס אמור להיות מלחיץ, למה מטריד? חוץ מזה, את יכולה לדמיין אותו איך שבא לך, רק תצמידי לו את ההבעה הזאת ^^
    זו הדמות שוייס בנוי עליה…

    05/11/2015 19:09

פרק יפה… תמשיכי………..

06/11/2015 13:07

    תודה :)

    06/11/2015 15:17

לא הגבתי על הפרק הזה כבר?!
פדיחות פדיחות פדיחות
קראתי אותו מתי שאמרת לי שהעלת (אני חושב שאתמול.) ~תסלחי לי על השכחנות.
פרק ממש ממש טוב, וקריפי גם.
וייס לא נראה בכלל כמו שחשבתי!
תמשיכי אם זה לא היה ברור :)

06/11/2015 18:20

    XD תודה!
    ושוב אגיד, דמיינו את וייס איך שאתם רוצים. רק עם המבט הזה כשהוא מתעלל/רוצח מישהו :)

    06/11/2015 18:36

    אם כמה שזה נשמע אבסורדי זה יהיה מגניב אם ג'ון ימות XD
    אני אוהב לראות דמויות שמתעללים בהם, במיוחד שאחר כך הם מתים :))
    ביקשת ממני את הדעה שלי על ג'ון אז הנה היא –
    תהרגי אותו ואל תרחמי עליו !!
    מוחעחעחעחע XD

    06/11/2015 18:37

אתה חושב שאני מרחמת עליו??? אם כבר על וייס! ובקשר לבקשת ההרג שלך- אחשוב על זה. אבל זה יהיה קצת בעייתי גי הוא די הכרחי לסיפור *~*

06/11/2015 20:24

    הו, אם הוא הכרחי אז לא חייב :)

    06/11/2015 20:30
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך