מה מסתתר בחשכה.. (ההשתקפות 4)

דן שמע צרחה שהגיעה מכיוון הסלון הוא רץ לשם וגילה שאמא שלו מסתכלת על המקרר בעיניים פעורות , הוא לא הצליח להבין למה היא צרחה ככה לא הייתה לה שום סיבה הגיונית לצרוח ככה .
אמו נרגעה שיפשפה את עיניה ומילמלה משהו כמו " זאת בטח הייתה סתם רוח שכחתי לסגור את החלון ",
דן לא הבין שום דבר ממה שהיא אמרה היא בטח עבדה מאוד קשה ועכשיו היא תשושה מאוד אמר לעצמו , הוא ראה את אמו הולכת לעבר מגירה שנמצאת במטבח ומוציאה ממנה גלולות מוזרות דן לא שאל על מה הגלולות .
הוא אמר לאמו שהוא עלו לחדרו אבל היא רק הנידה בראשה כמו שכבר עשתה פעמים רבות קודם לכן , דן התעלם ממנה והלך לחדרו הוא התחיל לארגן את התיק שלו למחר ולאחר מכן הסתל טלוויזיה עד שהשעה הייתה כבר מאוחרת מדיי והוא הלך לישון .
למחרת בבוקר דן התעורר רענן מהרגיל הוא נזכר במה שקרה אתמול ושאל את עצמו אם כל זה לא היה יותר מסתם חלום רע שהוא חלם אבל הוא זכר את כל הפרטים בבהירות והבין שאתמול זאת כנראה הייתה המציאות שהוא עדיין מתכחש עליה .
הוא התארגן במהירות לבית הספר , ויצא לבר בית סיפרו מוקדם מהרגיל בדרך הוא בדק בתיבת הדואר אם כבר הגיע מכתב ממיכאל והיה מאוד מאוכזב כאשר הוא גילה שאין שום מכתב בתיבת הדואר , זהו זה הוא חשב לעצמו אני מפסיק לכתוב לו מכתבים אחרי שאני אטלפן אליו היום .
דן נזכר בנערה שהוא ראה במראה אתמול הוא התחיל לחשוב שאולי אותה הוא כן הזה אבל עד מהירות הוא גילה שזה לא אפשרי היא נעדר שבועיים אולי היא כלואה איפשהו ? הוא חשב לעצמו בעודו שוקל את האפשריות השונות למיקום הימצאותה .
הוא הגיע לבית הספר מהר יותר ממה שחשב והלך לעבר כיתתו הגועשת והרועשת כמו תמיש , הוא התעלם מכולם כי היו לו בעיות חמורות בהרבה מלהישתתף בסתם פטפטת שהיתה נפתחת ללא שום סיבה ברורה .
המורה שלהם נכנסה לכיתה והתחילה ליקרוא שמות היא דילגה על שמו של דן כאשר הקריאה את הרשימה אבל דן לא שם לב לזה הוא היה שקוע במחשבות , הוא התחיל להוציא את הציוד ואז הוא הבין שהוא שכח להביא את הספר ובכלל את שיעורי הבית שלו .
כאשר המורה שאלה מי לא הכין שיעורי בית או לא הביא חלק מהציוד דן הרים את ידו אך היא ל התייחסה עליו , טוב זאת בעיה שלה חשב לעצמו דן והוריד את ידו .
הוא השתעמם נורא ולא היה יכול לסבול עוד רגע אחד בתוך כיתתו הוא הרים את ידו " המורה אני משועמם אני יכול ללכת הבית ?" הוא שאל אותה בקול חזק וברור אך לא היו תגובות לא מצד המורה ולא מצד התלמידים , " אני מניח שזה כן " אמר דן והתחיל ללכת לכיוון הדלת הוא הרגיש ממש טוב כשהוא יצא לאור השמש והוא ידע מה הוא צריך לעשות עכשיו , הוא צריך להתקשר למיכאל ולשאול אוו למה הוא לא משיב לו על מכתביו ולאחר מכן הוא צריך לעזור לבחורה במראה שאפילו את שמה הוא לא ידע .
דן התחיל ללכת לעבר ביתו כאשר הוא הגיע הוא זינק על הפלאלפון וטילפן למיכאל הוא חיכה כמה דקות אך לא היה מענה הוא בטח לומד עכשיו אני אנסה עוד כמה דקות לטלפן אליו בחזרה .
בינתיים דן התחיל להסתובב ברחביי הבית והדליק מכשירי חשמל עד שהוא הגיע לשירותים הוא נעצר מול המראה הגדולה שאתמול דיברה איתו דרכה הנערה הזאת .
הוא לא ידע בדיוק מה לעשות כל מה שהוא ראה במראה הייתה ההשתקפות שלו שניי עיינים חומות ושיער חום קצר חוץ מזה דן לא שם לב לשום דבר חדדש לא לנערה מוזרה ולא לשיר שהיא שרה .
הוא לא ידע מה לעשות בדיוק אז הוא פשוט התחיל לדבר על המראה " מי שהוא שם שומע אותי ?" הוא שאל בקול חזק לפתע המראה השתנתה ובמקום השתקפותו הוא ראה את הנערה הזאת " היי את שומעת אותי ?" הוא שאל אותה מבוהל מעט .
כמו בפעם הקודמת הנערה הרימה את ראשה אם פניה היפות , היא נעצה בי מבט מבוהל ואמרה " אתה סולח לי ?" שאלה אותי לא הבנתי כלום " איך קוראים לך ?" שאלתי אותה " גלי , זה השם שלי " אמרה וחיוך קטן עלה על פניה .
המראה התעוותה ושוב פעם ראיתי את פניי ללא שום זכר לנערה כלשהי , לפתע הפלאפון צילצל זה בטח מיכאל הוא סוף סוף חזר עליי .
רצתי לעבר הפאלפון ועניתי שנייה אחת לפניי שהוא נותק " הלו " שמעתי את קולו של מיכאל לאחר שבועיים שהוא לא יצר איתי קשר היה משהו כאוב בקולו .
" היי מיכאל זה אני , כמה זמן כבר לא דיברת איתי הבטחת שתענה לי על כל המכתבים שאשלח לך !" עניתי לו בקול כוס מט " מי זה ?" שאל מיכאל דיי הופתעתי מהשאלה הזאת " זה אני דן , מי זה עוד יכול להיות ?" שאלתי אותו בציניות .
לפתע קולו של מיכאל התקשח והוא נשמע מעט זועם " מה אתה חתיכת אדיוט שאתה עובד עליי ככה אין סיכוי שאתה דן איזה מין בנאדם בלי רגישות אתה שאתה מתקשר עליי עם הבדיחה הטיפשית הזאת ?!?!" הוא שאל אם כעס טהור בקולו " מיכאל זה אני דן מה יש לך ?" שאלתי אותו בקול מודאג מעט , לתגובה שלו לא ציפיתי לא נראה לי שמישהו היה יכול לצפות לתגובה שלו " אתה לא דן , דן מת במסיבה שלי לפניי שבועיים כשהוא נחנק למוות !!!"