מה מסתתר בחשכה.. (לפעמים חלומות מתגשמים)
הייתי באמצע שום מקום , חלל ריק בלי עבר הווה או עתיד הייתי איפשהו בין העולמות מקום לא ברור בלי שם בלי אף אחד שיסביר לי איפה אני נמצאת ומה אני עושה שם .
רציתי לצרוח לבעוט אבל לא הצלחתי להזיז את ידיי או רגליי ומפי לא יצא שום קול כאשר ניסיתי לצרוח הייתי כלואה לא יכולה לזוז מתענה בכאבים סופניים …
ואם חשבתי שלא יכול להיות יותר גרוע שלדים החלו לצאת מהחלל הריק ולהתקדם לעברי .
לפתע נשמע צליל חזק מאוד וצורמני פקחתי את עניי וראית את אור השמש בוקע מן החלומות , נשמתי עמוק והרגעתי את עצמי זה רק חלום שום דבר מזה לא אמיתי .
קמתי באטיות ממטתי והתחלתי להתארגן לבית הספר עדיין מעט רועדת מן החלום , לבשתי חלוצת טי כחולה שתדגיש את עייני הכחולות לבשתי ג'ינס וסירקתי את שערי הארוך שהגיע לי עד אמצע הגב והיה בצבע ג'ינג'י אדמדם לאחר מכן אספתי אותו בקוקו וירדתי לאכול ארוחת בוקר. אבא שלי יוצא מוקדם לעבודה ואמא שלי נפטרה כשהייתי קטנה מכדיי לזכור אותה אז כרגע אני לבד בבית , אכלתי את ארוחת הבוקר שלי והלכתי לעבר בית הספר בדרך פגשתי ילדה שלא ראיתי אותה מעולם בשכונתינו היה לה שער חום אסוף לצמה ארוכה ועניים שחורות היא נראתה נחמדה למדי , היא ניגשה אליי ." סליחה , אבל אולי את במקרה יודעת איפה נמצא התיכון גרין אני חדשה בשכונה " אמרה ושלחה עליי חיוך נחמד " בטח אני לומדת שם בואי אני אראה לך את הדרך" אמרתי לה שמחה על החברה לדרך , בדרך כלל אני הולכת לבית הספר לבד כי אף אחד מהשכונה שלי לומד בו. " אני אמה" היא אמרה " אני סופי שמחה להכיר " השבתי לה היה נחמד ללכת ביחד אמה מאוד נחמדה וממש כיף לדבר איתה יש לנו המון נושאים מושתפים , גם בכיתה ישבנו ביחד .
יום הלימודים עבר ממש לאט אבל הכל היה רגיל, בוחן פתע בפיסיקה והתפוצצות הניסוי במדע וטכנולוגיה יום שיגרתי לגמרי חזרתי הביתה עם אמה אשר בזמן בית הספר הפכה להיות ממש חברתי הטובה בבית גמרתי עם שיעורי הבית, ממש השתעממתי אז החלטתי לעשות אמבטיה חמה ונעימה , התקלחתי וזה היה מאוד מרענן יצאתי מהאבטיה שמתי מגבת על הראש והסתכלתי על עצמי במראה וכמעט צרחתי .
הכרתי את הפנים שלי אבל הפנים שהשתקפו עליי מהמראה היו הרוסים פצועים מלאי חבלות וחתכים ממש .. מפלצתיים הפנים שבמראה התחילו להגיד משהו מילמול שלא הבנתי ואז בקול חזק וברור יותר הם אמרו " בואי עלי" בקול צומרני ומגעיל ברגע הזה תאמינו לי גם אתם הייתם צורחים כאילו אין מחר .
צרחתי בכל הכוח שהיה לי ושוב פקחתי את עייני וגיליתי שאני בשיעור היסטוריה מזילה ריר על המחברת הסתכלתי מסביב וגיליתי שאף אחד לא ראה שנרדמתי או שמע שצרחתי מתוך שינה, המורה להיסטוריה דיברה על פלישת השבטים הברברים לאימפריה הרומית ממש לא עניין אותי הייתי מבועתת מהחלום ומשוכנעת שזה היה לגמרי אמיתי .
המורה להיסטוריה כנראה שמה לב שאני לא מרוכזת ואז היא שאלה אותי כמה שאלות על השבטים הברברים , לא יכותי לסבול את זה אז מילמלתי סליחה לרחל המורה שלנו לקחתי את התיק שלי ויצאתי מבית הספר בריצה .
פתאום הרגשתי משהו מאחורי נועץ בי עיינים שיכנעתי את עצמי שאני מדמיינת או פראנואידית אבל בכל מקרה הסתובבתי לבדוק ושם מאחורי עמדה הילדה שראיתי במראה אמממ… כאילו אני עומדת שם רק עם פרצוף מלא חתכים. צרחתי והתחלתי לברוח רציתי לבדוק עם גם הפעם זה חלום אז רציתי לצבוט את עצמי אבל התנגשתי בעמוד חשמל כשרצתי טוב כנראה זה לא חלום , הסתכלתי מסביבי וחוץ מכמה אנשים שהסתכלו עליי כאילו ברחתי מבית משוגעים לא היה שם אף אחד .
אוקיי אילוי כדיי לי להיכנס לבית משוגעים כי אני ראיתי את הילדה הזאת זאת אומרת אותי .. אני לא מבינה מה קורה כאן… העפתי עוד מבט אחד לאחור ולא ראיתי אף הפנתי מבט קדימה וצרחתי אמה עמדה שם איך היא הגיעה לשם ? טוב בכל מקרה היא הפחידה אותי … "סופי מה קרה ? רצת מהכיתה כאילו ראית רוח " היא אמרה בנימה דואגת כזאת… ואז זה יצא לי סיפרתי הכל לאמה את מה שקרה מהבוקר והיא רק הביטה בי במבט מלא דאגה נו יופי היא עומדת לרשום אותי לבית משוגעים…
אחריי שגמרתי את הסיפור הסתכלתי עליה ואז היא אמרה " שמעתי על משהו כזהה זאת הרוח שמפתה אנשים ושואבת את נשמותיהם לחלל נצחי שחור וקר אולי היא רודפת אחרייך …" הסתכלתי עלייה כאילו היא נפלה מהירח " זהו זה בואי נרשמות לבית משגועים" , אמרתי לה והאמת שבאמת התכוונתי לזה .
היא צחקה אבל אז הרצינה " אני רצינית אני קארתי באינטרנט דרך להיפטר מרוחות כאלו בואי " טוב לא הייתה לי ברירה אולי היא צודקת ורוחות באמת קיימות הלכנו לבית שלי והדלקנו את המחשב אחריי חמש דקות של חיפושים היא מצאה את האתר וביקשה ממני להביא כמה כלים בסוף אילתרנו מן סוג של לוח מוזר כזה עם כמה נרות סביבו . הרגשתי מטופשת מאוד אבל ננסה מה כבר יקרה ? שאלתי את עצמי יש סיכוי שהנשמה שלי תישאב למקום ריק אין סופי אבל זה כלום נכון ? בכל מקרה היא כיבתה את האור ואמרה לי לקרוא את המילים שמופיעות על המחשב קארתי אותם ואז האש שבנרות נכבתה לשנייה אחת צרחתי ואז האש נידלקה וראיתי את אותה הנערה באה ואומרת שוב ושוב בואי עליי… צרחתי עוד פעם והנערה התקרבה עליי וסימנה לי לברוח ? לא הבבנתי היא מסמנת לי לברוח ממנה ? הסתובבתי ואז ראיתי את אמה היא השתנתה למן דבר מבחיל כזה עם עיינים צהובות "אמה?" שאלתי אותה " ילדה טיפשה לא זאת לא חברתך היקרה היא אף פעם לא באמת הייתה קיימת השתמשתי בה כדיי להשיג אותך " היא אמרה בקול מבחיל ביותר " למה אותי " שאלתי " טיפשה את לא מזהה את אחותך התאומה ? חטפתי אותה כשהייתה תינוקות כמו שאני עושה כל פעם שנולד צאצא לגזע שלכם התמלאתי ממנה בחצי כוח אבל לא הבנתי למה , יש לה אחות תאומה ככה ניחשת חיפשתי ובסוף מצאתי אותך ועכשיו אשאב אותך בשביל להשלים את כוחתיי " לא ידעתי מה לעשות בטני התהפכה בפחד המפלצת הזאת שלפה את ציפורניה והתכוונה לשרוט את פרצופי אבל לא התכונתי לוותר מהר כל כך לקחתי את התיק שלי והגנתי איתו על פני היא קרעה אותו כאילו היה אוויר ורק צחקה לעצמה ואז היא חתכה את פני אבל לא דם יצא משם אלא מן נוזל כחול עמוק אני לא יודעת מה קרה אחר כך אבל התעוררתי במקום שחלמתי עליו בכלא השחור הזה ראיתי את אחותי התאומה היא התיישבה לידי ורק אמרה "סליחה ניסיתי להזהיר אותך" אולי חלומות לפעמים באמת מתגשימים חשבתי לעצמי בעודי בוכה בשקט .
תגובות (5)
את כותבת ממש יפה !! :) זה מזכיר קצת סיפור אימה…
בקר טוב אנג'ל סיפור ממש ממש יפה מצפה להמשך ממני בקי ♥♥☻☻☺☺
תודה =) האמת שרציתי לשים את זה בסיפורי אימה בהתחלה אבל זה לא נראה לי מספיק מפחיד … אולי את הבא אני אפרסם באימה =))
תודה בקי =)) כן אני אכתוב המשך ואתם יכולות לקרוא לי מאי זה השם שלי =))
ואוו אין לך מושג כמה אני אוהבת את השם מאי ומטבע הדברים אני אוהבת גם אותך, תמשיכי מאי לכתוב דברים יפים כאלה כי הכתיבה שלך רהוטה ומהממת, תודה ומאחלת לך מאי החמודה סופ"ש מהמם עם הרבה צחוקים וכיופים באהבה בקי ♥♥♥♥