מי אני? פרק ב'

הנסיעה לפארק ארכה כ20 דק' כל הזמן הזה היד של הערפד שישב לצידי הייתה על בירכי והוא לא יכל להסתיר את הסיפוק שלו מהמצב. "יופי טיפש" חשבתי לעצמי "תמשיך לחייך כאילו מצאת טרף קל". קו המחשבה שלי נקטע כששמעתי את האוטו עוצר בחריקת בלמים , היסתכלתי על הפארק כמו שחשבתי הוא היה ריק מאדם בשעות האלו מבעד לחלון האוטו יכולתי לראות שאולי שניים או שלושה מפנסי הרחוב עדיין דלקו מקום אידאלי לרצוח בו או מה שנקרא בפי הנוער של היום סקס ספוט.
הפנתי את המבט שלי לערפד כשאני מסיטה את השיער שלי לצד וראיתי את עיניו הם זהרו באדום לא משאירות סימן אחד לצבע הכחול העמוק שהיה בהם בבר, הניבים שלו ביצבצו טיפונת והוא ליקק את השפתיים, הזזתי את היד שלי אוטומטית כשאני מנחיתה עליו אגרוף ואם היד השניה פתחתי את דלת האוטו כשאני רצה לעבר השביל של הפארק וכל זה בזמן שאני שומעת אותו מצחקק קלות ויוצא בנחת מהאוטו ומתקדם לעברי בצעדים איטיים כמו טורף שנהנה מלשחק עם הטרף שלו. שיחקתי אותה צועקת בהיסטריה כשמעדתי הפנתי את הראש שלי לעברו וראיתי שהוא נימצא במרחק 20 מטר ממני ראיתי אותו מכופף את ברכיו ובזינוק אחד הוא כבר היה מעליי מדביק אותי אם כל גופו לאדמה שהייתה לחה מהקור של השעות הקטנות של הלילה. נתתי ללב שלי להישתולל בתוך החזה שלי מה שגרם לו לריגוש כפול כי הוא חשב שזהו הוא תפס אותי הוא חשף את הניבים שלו וקירב אותם לצווארי כשבבת אחת הוא הרים את הראש שלו והישיר את המבט שלו לעיניי ראיתי את הריגוש כבה מעיניו והשפתיים שלי היתעקלו לחיוך שובב "נהנית?" שאלתי בקול מלגלג והעפתי אותו מעליי כשאני עוקרת את פגיון הכסף מהלב שלו "יופי מוצץ חסר דופק , גם אני" בעטתי בגופו המצטמק הרחק מהרגליים שלי והיבטתי מלמעלה על השמלה השחורה שלי שהייתה עכשיו מלאה בכתם דם באזור הבטן שלי "יופי" לחשתי לעצמי וסידרתי את השיער שלי שהיתפרע מהרוח שנשבה קלות היתקדמתי לעבר הגופה שהייתה עכשיו מצומקת לגמרי הרמתי אותו מצווארון החולצה וגררתי כל הדרך על השביל לעבר האוטו שלו.
כשהגעתי לחניה מאחורי הבר במטרה לחנות את האוטו של הערפד שעכשיו היה קבור עמוק מתחת לאדמה באיזה יער , משהו תפס את דלת הנהג ועקר אותה מהמקום כשהרמתי את הראש שלי ראיתי את אותו הערפד הראשון שניסיתי עליו את המהלך שלי עומד מעליי ומחייך חיוך חושף ניבים "בא לך לשחק?" הוא שאל אותי בקול מתגרה ולפני שהספקתי לענות לו הרגשתי את האגרוף שלו פוגע לי כל כך חזק בפנים שזה היה כמו להיתנגש בקיר, הראייה שלי היטשטשה הדבר היחיד שראיתי היו אורות קטנים ולבנים ואז כלום במכה אחת הכול ניהיה שחור ואני היתעלפתי.
היתעוררתי לקולות טיפטוף מים ולרעש של שלשלאות , ניסיתי למקד את הראייה שלי במקום אחד כדי שהראש יפסיק לכאוב לי אבל זה לא עזר לי הרגשתי כמו מישהי שפגעה בה משאית ניסיתי לשים את היד על הראש אבל ללא הצלחה כאילו משהו החזיק לי את היד מקובעת למקום הרמתי את הראש שלי לעבר היד שלי וראיתי ששתיי הידיים שלי היו קשורות כלפיי מעלה בשלשלאות שהיו תלויות על וו שהיה מקובע לתוך הקיר הדבר היחיד שכן היה משוחרר מחלקי גופי היו הרגליים שלי שבקושי נגעו ברצפה מתחתיי הייתי צריכה לעמוד על קצות האצבעות בכדי להרגיש את הרצפה. ניסיתי לזוז מספיק חזק ולהיתנדנד כדי לגרום לוו להישתחרר מהקיר אבל כלום הוא לא זז אפילו מילימטר החוצה, הישתמשתי בקיר מאחורי כתמיכה בישביל הרגליים שלי בדיוק כשהיתכוונתי לזנק מספיק גבוהה בתקווה להוריד את השלשלאות מהוו, שמעתי את הדלת המתכתית מולי נפתחת בקול חריקה. "ניסיון יפה" קולו היה נעים כמו של מלאך אבל ידעתי בדיוק שזה לא היה מלאך אלא מלאך המוות בכבודו ובעצמו "אבל בואי נראה אותך מנסה את זה עכשיו כשאני כאן צופה בך" וחיוך רחב נמתח על פניו. "מה אתה רוצה ממני?" היתרסתי לכיוונו כשאני מרפה את רגליי ונותנת להם להיתיישר חזרה במכה וכתוצאה מכך הגב שלי נחבט בקיר מאחוריי, ניסיתי לא להראות שום סימן על פניי שהפגישה בין הגב לקיר מאוד הכאיבה לי "גנבת לי את הטרף ,אז אני רוצה להודות לך אישית.." הוא היתקרב אליי כשאם האצבע שלו הוא מרים לי את הפנים מספיק גבוהה שהעיניים שלי יפגשו את שלו. העיניים שלו היו בצבע אפור כסוף יפייפה הבטתי בו והרגשתי חסרת אונים.