ממלכות הזהב (זמני)

"הנמך את קולך!" נשמעה לחישתו הרועמת של גבה הקומה, שניסה, שלא כדרך הטבע, לתחוב את עצמו לפינה בין הקיר לבין ארגז לאחסון דגים, פינה שהייתה קטנה עליו בכמה מידות. "אפילו לא נשמתי!" ענה הבחור אדום השיער שעה שחדרו למחסן המזון שמאחורי תאי השבויים. " אם תמשיך לא לנשום בכזה רעש אקרא להם בעצמי שיבואו לחסל אותך!" ענה רמה. "עכשיו התקדם. בשקט הפעם!"
השניים פסעו בפרוזדור החשוך לעבר דלת המחסן הפנימית כשרחש כלשהו הידהד מאחוריהם. "שמעת את זה?" נרעד הנער והביט ברמה בחשש. רמה האזין, ומשלא שמע את הרעש בשנית הסתובבו שניהם חזרה אל הדלת. "עכברושים", הוא אמר, "ממזרים בעלי מזל הרבה יותר גדול משלנו, כנראה". הוא הושיט את ידו אל הנער האדמוני- "פומריון, המפתחות. בשקט!", הנער גישש בחגורתו ושלף מפתח כסוף בעל קצה משונן. "מפתח מוזר", אמר פומריון ונתן לרמה את המפתחות. "זה המפתח היחיד שפותח את הדלת הזו." אמר רמה כשהכניס את המפתח לחור המנעול. "אוכל, כמו שנוכחנו לדעת, הוא המצרך הכי חשוב פה." הוא סובב את המפתחות. "זהו זה, אנחנו נהיה בפנים פחות מדקה, ונצא עם מה שנצא. תפוס מה שתוכל ו-" זרוע כבדה טרקה את הדלת שהספיקה להיפתח רק במעט. דמותו של אחד משומרי הלילה, גדולה, לבושת שחורים ומסריחה מדם התגלתה בפניו. רמה הביט בפומריון, שהיה מוחזק בצווארו על ידי השומר סנטימטרים ספורים מעל לרצפה. "עכברושים, אתה אומר?" גיחך השומר. "עכברושים שלא ראו אוכל מימיהם היו עושים פחות רעש מכם, כפרי שוטה!" הוא צחק וחשף שורה של שיניים מרקיבות. רמה ישר את ראשו. "לא אנחנו העכברושים". עיניו של השומר הצטמצמו למשמע דבריו של רמה. "לא אתם, כפרי? לא אתם, שמזדחלים לכאן בלילה, כשאין איש בסביבה כדי להניח את ידיכם המטונפות על פיסת לחם עלובה? לא אתם, שאת נשותיכם ובנותיכם אנחנו אונסים כל שעה משעות היום והלילה בעוד אתם יושבים כמו כלבים, מרטיבים את מגפיכם בשתן של עצמיכם מרוב פחד?!" עיניו של פומריון התחילו להתגלגל בחוריהן. "שחרר אותו!" דרש רמה. השומר צחק. "עכברוש נאמן? לא חשבתי שאזכה לראות את הרגע הזה. היית מקריב את חייך למען הילד, כפרי עלוב?", רמה קמץ את ידיו לאגרופים, "למען כל כפרי מאריסקאר, כלב שמירה" וירק לרגליו. פומריון הושלך אל הרצפה, והשומר קרב לרמה, רושף. "המלך דומיניון יערוף את ראשך ויתלה אותו על נס בשער העיר, שרץ." הוא הצמיד את רמה אל הקיר ושלף את חרבו. מסיט את שיערו הארוך מפניו. "אבל לא לפני שאעקור את עיניך ולשונך ואשלח לאחיך הפחדנים שברחו אל ההרים." הוא קירב את החרב אל פניו של רמה. "עיניך יהנו מנוף המדבר, כפרי." רמה ישר את גבו והרים את ראשו. הוא הסתכל במבטו המתנשא של השומר כשלפתע זה הוחלף בתדהמה ובעיניים פקוחות לרווחה. הוא שמט את חרבו ואחז בגרונו בידיו כשדם ניגר מבין אצבעותיו. פיו של השומר נפער, מבטו קפא, והוא נפל לרצפה, כשמפתח כסף משונן תקוע בעורפו. פומריון הביט ברמה בלא ניע, עיניו כמעט יוצאות מחוריהן. רמה תפס בזרועו "זה בהחלט פרצוף הולם להרג ראשון. בוא ילד. עוד כמה בטח יבואו לבדוק את הרעש." הוא משך אותו אל מאחורי חיבות היין ליד פתח תעלת הניקוז שנשענו עליהם, כשצעדים נוספים נשמעו בפרוזדור הכניסה. "עכשיו אפילו לא לנשום", אמר רמה לפומריון המבועת. הוא אחז בידו- "תודה", פומריון הביט בו ללא הבעה, "אני חב לך את חיי". מפתח הפרוזדור נכנסו שני שומרי לילה נוספים. "מה הרעש הזה, ת'ורן?" שומר בעל רטיה וסנטר רחב שאל בקול כשהתקרב לדלת המחסן. השומר השני צעד לאט ברחבי החדר, ידיו שלובות מאחורי גבו. "ת'ורן! אביך קורא לך! עזוב את נשנושי החצות שלך ותראה מה הוא-" הוא עצר. ליבם של רמה ופומריון בקושי והזרים דם לשאר חלקי הגוף. "ברק! הזעק את המשמר!", ברק, השומר השני, בעל חזות אדישה וקרת רוח, צעד אל שותפו . "הוא מת כמו השלטון של אובאניון בגאסקאר, איימנלי", הוא הזיז את גופתו של ת'ורן ברגלו, "מה יועיל לך המשמר?", איימנלי, שכרע לצד גופתו של ת'ורן הביט בברק בזעם. "באם אינך יודע, ברק, שמוות של אחד מחיילי המשמר מחוייב בדיווח למשמר כולו?" הוא נעמד מולו, "האם שכחת את הנוהל? או שמא רצונך הוא לעודד מרד של השבויים, שוודאי ישמחו לשמוע ששומר מוטל שרוע במחסן, כשמפתחות נעוצים בעורפו?!?", הוא אחז בצווארונו של ברק, עיניו מלאות אימה. ברק שחרר את אחיזתו של איימנלי וישר את חולצתו. "המרד, מר איימנלי, שה פחדן, מעולם לא פרץ, להזכירך.", -"הוא לא פרץ מכיוון שהמשמר קיבל דיווח מיידי לפני שהעניין דלף החוצה!", איימנלי אחז בשערותיו והסתובב הנה והנה במקום, חושב. ברק נאנח. "דווח למשמר, איימנלי, והצב 3 שומרים מחוץ למחסן בכל לילה." הוא הסתובב ופנה חזרה לפרוזדור. "אל תתנשא מעלי, ברק קייבלי! ואל תפנה לי את גבך!" איימנלי עמד מרחק מטרים ספורים מברק, פניו אל גבו. ברק הסתובב. "תפקידנו, איימנלי, הוא לשמור. כשקיבלת את החחלטה בתור חניכו הנלהב של פנדק להציב בפעם השניה שומר אחד מחוץ למחסן, למרות ספקנותו של פנדק יש לציין, התעקשת שאין צורך ביותר. האם פחדך לא אמור לנבוע מזה שהמפקד שלך עשוי לחשוב שאתה הוא זה שרצה במותם?", איימנלי צמצם את עיניו. "אתה-" –"הישאר כאן" אמר ברק והסתובב לפרוזדור בשנית. "סרוק את המקום ומצא את הפולש. אלך לקרוא לפנדק. הוא ירצה לדעת שבנו מת".