מקווה שאתם אוהבים (: כל הזכויות שמורות ©

ממלכת היסודות – פרק שני

27/05/2020 471 צפיות 2 תגובות
מקווה שאתם אוהבים (: כל הזכויות שמורות ©

בהתחלה, לאגם לא היה מושג מה לעשות כשמוציאים אותה מחוץ לכיתה, אבל עם הזמן היא הניחה שצריך להסתובב בחוץ ולא לעשות כלום.
היא טיילה קצת בלובי וכל פעם שראתה מורה מתקרב היא הסתתרה מפניו, אפילו מהיועצת.
הפחד, האגו והבושה לא הרשו לה לתת למישהו לראות אותה ברגע כזה, בטח לא למורים!
בשלב מסויים רגליה כאבו, לא היה לה שעון ולכן לא ידעה בדיוק כמה זמן היא הסתובבה שם, אבל היא ידעה שזה היה הרבה מאוד זמן.
היא התיישבה על אחד הספסלים. עייפות מוכרת השתלטה עליה, והרצון העז לעבור לעולם החלומות בער בה, "רק לכמה דקות…" אגם מלמלה לעצמה והשעינה את ראשה.
אגם הייתה במקום יפה, זה היה חדר עגלגל בצבעי סגול וכחול, חלונות ויטראז' עם דוגמאות יפות עליהם, באמצע החדר עמד שולחן גבוה ובאמצעו כדור בדולח, כמו בסרטים. אישה יפיפיה נכנסה לחדר, היא הייתה צעירה ויפה אבל היה בה משהו עתיק. האישה חייכה למראה אגם המומה ו… "תתעוררי," היא שמעה את קולה העדין של היועצת "אגם."
זה היה רק חלום, חשבה לעצמה אגם, אוף, אבל משהו בתוכה, אולי זאת הייתה רק תחושת בטן ואולי זו הייתה סתם המצאה מוזרה אבל משהו בתוכה אמר לה שהמקום הזה קיים!
"אגם, את צריכה ללכת הביתה," ניערה אותה היועצת "החברים שלך כבר הלכו."
ניצוץ כסוף מכיסה של היועצת תפס לרגע את עיניה של הנערה המבולבלת.
"אגם," היועצת הסיטה את מבטה "את צריכה ללכת הביתה."
בטח המורה שכחה ממנה. היא נכנסה לכיתה והביאה את התיק שלה, שכמובן היה מלא בפתקים עם דברים מעליבים שאגם לא טרחה לפתוח.
אגם לקחה את התיק שלה ורצה לבית שלה, כל כך כיף לא לשמוע את קול העורב של המורה או להקשיב להעלבות המשפילות של חבריה לכיתה.
"לאן את חושבת שאת הולכת?" היא שמעה קול מוכר בחצי הדרך לביתה, הלא זאת מאיה וחברותיה, מאיה היא הילדה שמרחה לק בשיעור, לצערה של אגם מאיה גרה קרוב אליה כך שלא היה קשה במיוחד להציק לה, החברות שלה הן יותר חנפניות, זואי וסוזי.
"תעזבי אותי," נאבקה אגם למרות שידעה שזה לא יעזור לה.
"התיק." ציוותה מאיה, וסוזי חטפה מאגם את התיק שלה.
"אין פה שום דבר מעניין…" נאנחה מאיה.
"זואי, תגידי לאגמוש ביי ביי בשפה שלנו." פקדה מאיה.
"ביוש…" אמרה זואי ומבט טיפשיי על פניה.
"לא, רפת שכל! תני לה אגרוף! יודעת מה? סוזי תעשה את זה!" הצהירה מאיה.
"אין בעיה." אמרה סוזי והפשילה שרוולים.
דם נזל מאפה המלאכי של אגם. היא מחתה זאת עם השרוול, חבל שאת הכאב ואת הצער אי אפשר להעלים בניגוב.
הילדה האומללה לא טרחה להרים את התיק ואת הספרים שלה, היא התקדמה, אבל לא לעבר הבית שלה, למקום אחר, כל מקום שהוא לא כאן! היא שלחה לאמה הודעה, 'אמא, איבדתי את התיק בבית הספר… קיבלתי מכה באף כשחיפשתי אותו…' לאחר ששלחה את ההודעה, היא כתבה לאמה שהיא יוצאת לטיול קצר ותחזור בערך ב-19:00.
השקרים לאמה היו הדבר הגרוע ביותר בהתעללויות אבל היא לא יכלה לעצור את זה! אם היא תגיד לאמא שלה את האמת שרה, אמא של אגם, תבין שביתה שיקרה לה כל הזמן הזה ותתחיל מהומה ענקית! למה היא לא סיפרה לה הכל כאשר זה התחיל? אולי בגלל הפחד? מה שהיה עבר כבר, אין זמן לבכות על חלב שנשפך.
אגם החליטה שהיא תלך לבית של סבא שלה.
סבה היה איש מעורר השראה ומצחיק מאוד, אחרי האבדה המצערת של בנו הוא החליט שהוא צריך לבלות ולחיות את החיים עם אתגרים חדשים בכל יום.
כמו המשפט האהוב שנהג לומר "כאשר חייך יעברו אל מול עיניך ודא שהם יהיו שווים צפיה"
נקשה אגם בדלת ופתק השתחרר ממנה:
"אגמי,
אני יודע שתרצי לבקר לכן השארתי לך את הפתק הזה, יצאתי למרתון ריצה ושח מט,
תאחלי לי בהצלחה,
אוהב, סבא"
אוף! אגם כל כך רצתה לראות שוב את דירתו היפה והנעימה, לשמוע את סיפוריו המקסימים ולשחק איתו שחמט.
"בהצלחה סבא" היא לחשה אל הפתק והלכה משם.
הלילה ירד ואגם עוד הסתובבה בחוץ דמעה זלגה על לחיה, אין לה מקום מפלט, כדאי שתחזור הביתה לפני שתדאיג את אמא שלה.


תגובות (2)

שלום שוב,

גם הפרק הזה כתוב יפה, בשפה גבוהה בד"כ ומעורר הזדהות.

אני חוזר שוב על ההערה מהפרק הקודם: הילדה-המסכנה-והמנודה היא סיטואציה מוכרת מאוד בספרות, וגם הפרק הזה, של הילדה-המקובלת-המגעילה-שמתאכזרת-אליה-עם-החברות-הנגררות-ורפות-השכל… – גם הסיטואציה הזאת שחוקה במקצת.
כדאי לדעתי לחשוב על פתיחה אחרת, ייחודית יותר.

שימי לב, אני כותב כאן רשימה של הערות פרטיות וכלליות – לא מפני שהסיפור נראה לי לא מוצלח – אלא להיפך! הכתיבה שלך מוצאת חן בעיניי, ואני מעיר כדאי שאולי תקבלי משהו מתוך הדברים כאן ותוכלי לשפר אותה יותר.

אשתדל לקרוא גם את הפרקים הבאים,
עומר

1. "אגם לא היה מושג מה…" > נפלה לך למ"ד: "לאגם".

2. "אגם לא היה מושג מה לעשות כשמוציאים אותה מחוץ לכיתה" > הופתעתי, לפי הכתוב בפרק 1 הייתי בתוך שכבר בילתה מחוץ לכיתה יותר מפעם אחת, הרי כל המורים שונאים אותה.

3. "שולחן גבוהה" > "שולחן גבוה".

4. "באמצע עמד שולחן גבוהה עם כדור בדולח עליו" > השולחן לא עמד עם הכדור, אלא: "באמצע עמד שולחן גבוה, ועליו כדור בדולח".

5. "אבל משהו בתוכה, אולי זאת הייתה רק תחושת בטן ואולי זו הייתה סתם המצאה מוזרה אבל אגם הרגישה שהמקום הזה קיים!" > "אבל משהו בתוכה" – מה איתו? התחלת משפט ולא סיימת. אפשר כך: "אבל משהו בתוכה, אולי הייתה זאת הייתה רק תחושת בטן ואולי סתם המצאה מוזרה, אבל *משהו בתוכה* אמר לה שהמקום הזה קיים!".

6. נצנוץ כסוף מכיסה של היועצת תפס לרגע את עיניה של אגם “אגם” היועצת הסיטה את מבטה “את צריכה ללכת הביתה” > כדאי לחלק לשתי שורות כשאת עוברת לדבר על מישהו אחר:
נצנוץ כסוף מכיסה של היועצת תפס לרגע את עיניה של אגם.
“אגם,” היועצת הסיטה את מבטה, “את צריכה ללכת הביתה.”

7. אגב, כדאי גם לצמצם במספר הפעמים שאת מזכירה את שמה של אגם. במקרה הזה, למשל, די לכתוב כך: "…תפס לרגע את עיניה".
אפשר גם להשתמש בכינויים במקום בשמה, למשל: "הנערה/ילדה" וכדומה, לפי ההקשר.
הכינויים האלה יכולים להשתלב עם מצבה בסיפור. למשל, כשהיא מובכת, במקום לכתוב: "אגם יצאה מהכיתה", אפשר לכתוב: "הנערה המובכת יצאה…" וכדומה.

8. "זאת מאיה וחברותיה, מאיה זאת הילדה שמרחה לק בשיעור" – שתי ה"זאת" כאן מפריעות לי:
"זאת מאיה וחברותיה" – את כותבת בלשון עבר, ולכן צריך: "הייתה זאת".
כמו כן, "מאיה וחברותיה" אינן "זאת", אלא: "אלו", שהרי הן רבים. ולכן אפשר לכתוב: "היו אלו מאיה וחברותיה", או: "הייתה זאת מאיה, מוקפת בחברותיה ה…".
"מאיה זאת הילדה שמרחה לק בשיעור" – ה"זאת" כאן ממש לא במקום… אפשר לכתוב: "מאיה היא הילדה שמרחה…".
אני מזכיר את הערתי לפרק הראשון, היית יכולה כבר שם לציין את שמה של מאיה, במקום סתם: "הילדה שישבה לפני אגם".

9. “התיק” ציוותה מאיה וסוזי חטפה מאגם את התיק שלה > חסר פסיק: "…מאיה, וסוזי…".

10. “לא, רפת שכל! תני לה אגרוף!" > לא נשמע לי אמין. באמת קורים דברים כאלה? אם היה מדובר בבנים, זה היה נשמע סביר יותר, אבל בנות?! אגרוף?! לפנים?! אגב, צריך לדעת לתת אגרוף, אחרת זה כואב לנותן יותר מלמקבל…

11. "תוק תוק תוק… דפקה אגם בדלת…" > הסגנון הזה מתאים יותר לספר ילדים. די לכתוב שהיא דפקה או נקשה, לא צריך את קולות הדפיקה. אגב, נכון יותר לכתוב: "דפקה על הדלת", אחרת המשמעות היא שהיא דפקה באמצעות הדלת, כמו: "דפק בפטיש"…

12. "ולשחק מולו שחמט" > למה שתרצה לשחק מולו? עם מי היא תשחק? הוא ישב ויצפה בה??? אולי התכוונת: "לשחק איתו שחמט…".

08/11/2020 00:22

היי,
עברתי על הסיפור ותיקנתי…
עם הערה העשירית יש לי קצת בעיה.
ככל הנראה, מאיה והחנפניות שלה כבר הציקו הרבה פעמים לאגם, הן כבר מיומנות.
מאיה היא אכזרית. לא אכפת לה שיקרה לחנפניות שלה משהו, ולא אכפת לה אם יכאב להן.
את זה, ספציפית, אני לא משנה. תבין בהמשך…
בכל מקרה, תודה על התגובה ועל כל ההערות, זה ממש חשוב לי…

10/11/2020 14:33
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך