ממלכת סינריו- פרק 12!! (הקדשה לקורן)

10/01/2013 583 צפיות תגובה אחת

טוב קודם כל אני רוצה להקדיש את הפרק לקורן (korenbieber010394), היא כישרון מלידה!! היא כותבת מ-ד-ה-י-ם, היא אחת הטובות באתר! אז תיכנסו לדף שלה ותחרשו לה על הסיפורים ^^
אגב, הקדשתי לך דמות בסיפור, מקווה שתאהבי אותה ;) (זאת קארן)

–12–

הטירה מולם זהרה לאור הזריחה. היא הייתה כולה זהב. נראה שלמי שיצר אותה לא היה אכפת כמה זה עולה.
"הטירה מזכירה לי את קארן" אמרה טיילר.
"מי זאת?" שאל לוקאס.
"היא הייתה החברה הכי טובה שלי מגיל שנה. תמיד התארחתי אצלה וחשבנו שהבית שלה זה טירה. היא הייתה ממש חמודה, ולא נפרדנו לרגע. עד גיל שמונה כמובן." אמרה טיילר.
"מה קרה לה?" שאל לוקאס.
"היא ברחה, כמוני. אבל לא מצאתי אותה. כפי שאתה כבר יודע, הממלכה כאן ענקית. שנינו הלכנו לקצוות שונים. אני מקווה שאני אראה אותה בקרוב, ושוב נוכל להיות חברות קרובות כמו שהיינו. אני בטוחה שהיא עדיין בממלכה, אני עוד אראה אותה".
הם התהלכו בשדה והלכו לעבר הטירה. מגי לא מצאה עניין בלרדוף אחר פרפרים. גם אם היא לא אכלה אותם, היא תמיד הייתה רודפת אחריהם ומשחררת אותם.
"אממ טיילר?" הוא פנה אלייה.
"כן?" אמרה טיילר.
"שמעי…אני …חייב לך תודה. הצלת אותי יותר מפעם אחת במסע שלנו. מהלטאת-חתול, מהוולקנים, ועכשיו מג'ף, אני חייב לפצות אותך." אמר לוקאס.
"אוי, אל תהיה טיפשון. אנחנו חברים. אחד למען השני. מתיישהו יצא גם לך להציל אותי, אני בטוחה." אמרה לו טיילר.
כשהגיעו לפתח הטירה הם ראו שני עיטים עשוים מזהב חגים מעליהם. הם הבחינו בהם וצנחו למטה.
"מה אתם עושים פה?" שאל אחד הנשרים.
"אממ…באנו לבקר את המלכה?" אמר לוקאס.
"אין כניסה כרגע, אם אין לכם אישור לא תוכלו להיכנס" אמר העיט.
"אנחנו צריכים את המלכה עכשיו! אנחנו לא נעשה לה רע, רק תנו לנו להיכנס!" אמרה טיילר.
"מצטער, אבל לא. אם תמשיכו להטריד אותנו נצטרך לנקוט אמצעים אלימים. בבקשה אל-"
"שקט כבר, אידיוט! תן לנו להיכנס!" צעקה טיילר.
'הילדה הזאת לא לומדת לקח, אה?' חשב לעצמו לוקאס.
העיט עופף לעברה במהירות. הוא בא לנגוח בה בראשו הכבד ואז ללוקאס עלה רעיון.
"נשלחנו על ידי סופיה, עץ החֹכמה" אמר לוקאס.
העיט נעצר בבת אחת.
"אז למה לא אמרתם? כנסו מיד. סליחה על אי הנעימות, גבירתי הצעירה" העיט פינה לה את הדרך.
העיט השני ריחף לעבר הדלת.
"מצטער, אבל כלבים לא נכנסים" אמר העיט.
"אוקיי. מגי, חכי לנו כאן, אני לא רוצה להסתבך עוד עם האדונים". אמרה טיילר למגי.
העיט פתח את הדלת הענקית המשובצת באבני חן זהובות.
הדלת נפתחה ואיתה הפיות הפעורים של טיילר ולוקאס.

***

אנדריאנה ישבה על הכס לבדה. מחכה לחדשות מג'ף.
אחד החיילים נכנס לארמון עם פרצוף קודר.
"הוד מעלתה. פגשנו שני צעירים בדרך. הם הרגו את ג'ף במהלך חיפושינו אחרי ברוּטוֹס".
"מה??? איך הרשית לזה לקרות?!?!?! קרא לכל החיילים עכשיו!"
החייל קד קידה קלה ורץ לעבר דלת הכניסה.
היא ידעה שאסור לעשות כמה מטלות בו זמנית. ברוּטוֹס יכול לחכות, לבינתיים היא תוריד את שני המטרדים מדרכה ותתפוס את בעלה ותתלה אותו כהוגן.
היא הוציאה את השיקוי-קשר שלה. היא ניפצה אותו על הריצפה וערפל צהוב- סגול כבד התערפל מולה. היא ראתה מולה כלבה מגודלת.
"אנדרומדה? זאת את?" שאלה אנדריאנה.
הכלבה הסתכלה לעברה ומיד שינתה צורה חזרה לאחותה הקטנה.
"נו? איך התכנית?" שאלה המלכה.
"אני מתקדמת" אמרה אחותה ביובש.
"עוד לא הספקת להרוג אותם? חשבתי שאת כבר בדרכך חזרה, אבל לא! את תקועה בתוך מפלץ" צעקה עלייה אנדריאנה.
"אני אעשה את זה בקצב שלי. אה, ואני שונאת אותך!" אמרה אנדרומדה וריססה כישוף ירוק לתוך השיקוי-קשר. הערפל התפוגג ואחותה נעלמה.
"אוף!! חתיכת מעצבנת!! אני עוד-"
'לא, תירגעי אנדריאנה, תירגעי. עוד מעט הכל יהיה בסדר' היא הרגיעה את עצמה וקמה ממושבה.
בדיוק החייל נכנס יחד עם שמונת האחרים.
"מלכתי, אני נורא-"
"משוחררים כולם. אני עסוקה" אמרה אנדריאנה והלכה לכיוון חדרה.
"טוב…"אמר החייל.
כולם יצאו והחדר נשאר ריק.


תגובות (1)

אתה לא מבין איזה חיוך העלת לי על הפנייים D:
אני פשוט מאוהבת בסיפור שלךךךך !!
ובכתייבה שלךך !
ו…איייזה כייף הפרק והדמווות מווקדשייים לייי ❤❤❤❤❤
חיחי…
טוב …אז הסיפור שלך מותח , מעניין מסקרן ומווושלמי [=
והייתי כותבת עוד פשוט זאת הפעם השלישית שאמא שלי קוראת לי לשים מצעים -,-'
תמשיייך ( :
לאב יווו

-ועכשיו אני הולכת לשים מצעים =,=-

10/01/2013 13:53
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך