ממלכת סינריו- פרק 15!!

שב"ש לכולם! :) הפרק החדש בסיפור עלה! אתם מוזמנים להיכנס לפרופיל שלי ולקרוא את שאר הפרקים אם לא קראתם אותם. מקווה שתאהבו!

–15–

לוקאס התייאש סופית. הוא לא יכל להמשיך עוד לסבול את המוזיקה האצילית עם כל הג'נטלמנים וגבירותיהם מתרוצצים אחד סביב השני. הם לא שמעו אף פעם על פופ? רוק? משהו אחר?
הוא יצא מהעולם ועלה למרפסת גבוהה אי שם במעלה הארמון הענקי.
בלילה הארמון היה מדהים. הוא זהר לאור הירח ונתן לו מין ברק זוהר להפליא.
הוא הסתכל מתחתיו. נראה כאילו הוא עומד לקפוץ מקומה שישית מבניין. טיילר יצאה אליו.
"אתה לא נהנה? שמע, גם אני לא שמעתי את המוזיקה הזאת בחיים, אבל תשתחרר, תזרום! גם ג'יין
פה, יהיה סבבה." עודדה אותו.
הוא מישש את המפתח המוזהב בכיסו. זו בטח אחריות גדולה לשאת את מה שאמור להיות האות למלכת הכסף. האבן הצהובה באמצע המפתח הייתה קרה.
"אוקיי, אז…מה נעשה לבינתיים" אמר.
"טוב, אני מבינה שאתה לא בקטע של הנשף. אז נשב כאן ונדבר" אמרה טיילר.
הוא חשב לרגע על טיילר. הוא בחן אותה. תווי פניה היו מדויקים ויפים. שיערה היה אסוף ושמלתה הסגולה עם עינייה הסגולות. איך לא הבחין בה קודם? היא גם הצילה את חייו כל כך הרבה פעמים, והייתה ידידותית. הוא כזה טיפש! ועכשיו נפל לו האסימון!
"טיילר…אני עכשיו הבנתי משהו. הבנתי ש…" הוא התקרב אלייה.
הם התנשקו

טיילר אף פעם לא הרגישה טוב יותר. אמנם לא למדה נימוסים ואיך להתנהג עם בנים במשך חייה אבל לא צריך מדריך כדיי לדעת איך לאהוב.
"אני טיפש. איך לא שמתי לב? היינו כל כך עסוקים במסע שלנו ל-"
"רק תשתוק ותיתן לי לנשק אותך" אמרה טיילר והצמידה את שפתה אל שפתיו.
הם היו יכולים לשהות ככה עוד הרבה זמן, אבל ג'יין יצאה אליהם. טיילר מיד נסוגה מלוקאס ופניה הסמיקו.
"איפה אתם? אניי מחפשת אֹתכם שעות ברחבי האולם, ושום דבר!" אמרה ג'יין
"מצטערת, רק באתי…לעודד את לוקאס" אמרה טיילר
"כן! רק לעודד אותי!" אמר לוקאס בקול רם.
"אז למה לא קראתם לי?" שאלה ג'יין.
"כי…זאת אומרת, אני חושב ש-"
"התנשקנו" קטעה אותו טיילר
ג'יין לא הפגינה רגש עז במיוחד. טוב, הם הכירו רק הערב, הן לא עכשיו חברות רשמיות.
"טוב, אז אני הולכת, היה כיף להיות איתכם, לילה טוב!" אמרה ג'יין והסתלקה.
"רגע, אבל לא תרצי להישאר עוד טיפה?" שאל לוקאס.
ולחשוב שעוד הערב הוא היה מאוהב במראה המהפנט של ג'יין.
"לא, אבל ניפגש בקרוב, אני מבטיחה" אמרה ג'יין ונכנסה לטירה.

כן, ממש בקרוב, בהמשך מסעם כשתצטרך לרצוח אותם בדם קר ולמנוע מאחותה להשתלט לה על החיים, חשבה אנדרומדה לעצמה.
היא ירדה עשרות מדרגות ויצאה מהארמון. ריקרדו נופף לה לשלום עם הכנף המוזהבת שלו וחזר לשמור על הארמון. בדיוק כשבאה לחזור לצורת הכלבה של טיילר נפער חור באוויר וממנו יצא ערפל צהוב-סגול. אנדריאנה הופיעה בקצה השני.
"אנדרומדה, אחותי! שמחה שאת כאן" אחותה חייכה אלייה חיוך מזויף. קשה להאמין עד כמה אחותה נצלנית.
"מה את רוצה? אמרתי לך שאני אהרוג אותם בקצב שלי!" אמרה אנדרומדה.
"אחותי, תרגיעי את עצמך. אני אומרת לך חד וחלק: את הורגת אותם עד מחר, ולא- אני אבוא לשם ואוודא ששלושתכם תיהרגו בו במקום" אמרה אנדריאנה ונימה של כעס נשמעה בקולה. אנדרומדה גם כעסה. היא לא יכולה לתת לאחותה לנצל אותה בעוד היא חוששת לחייה. היא חייבת לסחוט ממנה משהו.
"לא יוצא לי מזה כלום. והם גם נחמדים, אז אני אומרת שאת תהיי חייבת לי שלושה שקי זהב, ואז אמשיך בתֹכניתי, ואם לא, אני חוזרת עכשיו לבית שלי ומשחררת את הכלבה. בחירה שלך" אמרה אנדרומדה ושילבה ידיים בסיפוק. אנדריאנה האדימה מכעס.
"חצופה!!! אני לא אתן לזה לקרות ואני מבטיחה ש-"
"שלושה שקים או שאין עסקה." אמרה אנדרומדה.
אנדריאנה היססה לרגע ואז אמרה "טוב, אבל יש לך עד מחר בחצות" אמרה לה.
"בסדר" אמרה אנדרומדה ובזאת סיימה את השיחה. החור הצטמצם ואנדריאנה נעלמה מהנוף.
הגיע הזמן להיות החלטית. מחר עד חצות אני הורגת את שניהם וזהו.
היא שינתה את צורתה למגי והלכה לישון.