ממלכת סינריו- פרק 8!!

הפרק החדש בסיפור "ממלכת סינריו". אתם יכולים להיכנס לפרופיל שלי ולקרוא את שאר הפרקים אם לא קראתם. מקווה שתאהבו :)

–8–

טיילר ולוקאס ישבו ליד עץ החֹכמה ואכלו ארוחת ערב.
"טוב, מכיוון שאני צמחונית אז מצאתי לנו כמה תפוחים, פטל, קצת אגוזים ושמרתי לנו אוכמניות למחר" אמרה טיילר.
חהל שלוקאס לא יכול לאכול עכשיו איזה המבורגר וצ'יפס עם הרבה קטשופ. הוא לא התרגל לאכול בטבע, בלי אש, חשמל, קליטה…קליטה? האייפון שלו!!
הוא הוציא את האייפון בפזיזות מהכיס, זה יוכל להפיג לו את השיעמום.
"04:30 בלילה שעון יפן? מה…אני חי בארצות הבר…אה, נכון, בממלכה שלכם כנראה לא שמעו על פלאפונים" אמר לוקאס בעצב. טוב, לפחות יש לו זמן לשבור שיא חדש של אנגרי בירדס.
"מה זה?" שאלה טיילר
"דבר שלא יומצא אצלכם באלף שנה האלו" השיב לה לוקאס.
"מה הוא עושה?" שאלה אותו.
"אפשר לדבר איתו עם אדם אחר בעולם. וגם לשחק כמובן" השיב לה.
"טוב, אני ליד המדורה, הארוחה שלך מחכה" אמרה לו טיילר והסתלקה.
'הוא כזה מוזר' חשבה טיילר לעצמה. 'מי משחק בתיבה שחורה שמקרינה אור?'
רעש נשמע בשיחים הסמוכים. טיילר הזדקפה.
הרעש של התיבה השחורה הפריעה לה.
"ששש! תכבה את זה!! שמעתי משהו" לחשה לו טיילר. הוא כיבה אותה והאזין יחד איתה.
הרעשים הלכו וגברו. היצור התקרב אליהם.
טיילר עמדה והייתה מוכנה עם הקשת שלה.
הלב שלה כמעט צנח לה. זאת הייתה מגי צולעת לעבר המחנה עם כמה תפוזים בפיה.
"הבהלת אותי!" אמרה טיילר והתחילה לצחוק.
"וואף!" נבחה עלייה מגי במבט שובב.

בהמשך הערב לוקאס פנה לטיילר.
"אממ טיילר? את מוכנה להסביר לי מה הקטע של כל ה'אני שורדת' הזה? אני לא מבין, את הבת אדם היחידה שמסתובבת פה חופשייה ביער".
"אוקיי, זה ייקח קצת זמן להסביר אבל תנסה להבין בכל זאת" טיילר ישבה ליד הסלע והתחילה להסביר לו.
"אז הכל התחיל שהייתי קטנה. אני וההורים שלי גרנו בכפר קטן סמוך ליד הטירה המלכותית. התחלתי לשרוד שהייתי בת שמונה, שנהייתי יתומה. הממלכה הייתה בשליטת מלכה שאהובה על כולם, היא כיבדה את כולם, אהבה את כולם ולא היו לה שום מתנגדים. עד שיום אחד המלכה מתה במפתיע. אף אחד לא יודע מה קרה, אבל זה היה נורא. כמה ימים אחרי זה הגיעו לכפר שלי חיילים והתחילו לפנות משם אנשים. אמא שלי התנגדה להם, ומתה במקום. אבא שלי נלקח, אבל לפני זה הוא הספיק להיפרד ממני. 'שמרי על עצמך, ילדונת, וטפלי טוב במגי שלי', ואז הם לקחו אותו. הם לקחו משם את הסוסים של ההורים שלי, את ריה של אבא שלי, ואת גורדון של אמא שלי הם רצחו כדיי להכאיב לאבא שלי. ומאז לא נגעתי בבשר יותר. לא יכולתי להכאיב ככה לחיות. ברחתי ליער יחד עם מגי. ידעתי שהשומרים לא יקחו סיכון. היער ענקי מידי בשבילם. ומאז אני חיה בטבע, יחד עם מגי". דמעות ירדו מעיניה. לוקאס שיער שזאת הפעם הראשונה שהיא מספרת את זה למישהו, כי לא היה לה מישהו אחר. לוקאס ניסה להעביר נושא, זה הכאיב לה מספיק, "טוב, אז מחר נמשיך/ נתחיל את המסע שלנו לעץ הזהב?" שאל אותה.
"כנראה…מגי תחלים בדרך, לא נוכל להישאר פה יותר מידי זמן. כפי שראית, רק אתמול תקפו אותנו עדר של וולקנים ולטאה מטורפת" אמרה לו טיילר.
לוקאס צחק. הוא אהב את צורת הדיבור שלה.

עם שחר לוקאס וטיילר אספו את חפציהם ויצאו לדרך המפרכת.
"רגע, אבל איך אנחנו אמורים למצוא את עץ הזהב?" שאל אותה טיילר.
"אני מניחה שארמון הזהב עשוי מזהב נכון? אז אני מניחה שיש באיזור שם איזשהו שדה מגנטי שימשוך אותנו. הינה, יש לי מגנטון. זה מגנט מיוחד שנועד בשביל למצוא את הארמון הזה. אבא שלי הביא לי אותו כשהייתי קטנה" אמרה טיילר והראתה לו את המצפן שלה.
"אוקיי" אמר לוקאס, "אז בואי נמצא אותו!"
ומשם השניים התחילו את מסעם לעבר העץ.